מארבע השיטות לפירוש המקרא | מארבע השיטות לפירוש הכתובים תשבץ | מארבע הצורות לפירוש המקרא מילון

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה מארבע השיטות לפירוש הכתובים במקרא . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה מארבע השיטות לפירוש המקרא בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

לא רק מה שכתוב: מדריך הפרד"ס לקריאה בארבע רמות של המקרא

האם קראתם פעם סיפור בתנ"ך והרגשתם שיש שם משהו עמוק יותר, משהו שחומק ממש מתחת לפני השטח? התחושה הזו אינה מקרית; היא נמצאת בלב ליבה של הגישה היהודית המסורתית לטקסט. המסורת מציעה לנו מפתח, מודל פרשני עתיק המכונה "פרד"ס" (פרדס), המשמש כראשי תיבות לארבע שיטות קריאה שונות, ארבע שכבות של משמעות החבויות זו בתוך זו. הפרד"ס מורכב מפשט (המשמעות הפשוטה), רמז (הרמזים החבויים), דרש (המשמעות הדרשנית) וסוד (הרובד המיסטי). אין מדובר בבחירה בין פירושים סותרים, אלא במסע פרשני שלם, הרפתקה אינטלקטואלית ורוחנית אל תוך טקסט שנתפס כבעל עומק אינסופי. הבנת המודל הזה היא הצעד הראשון בגילוי האופן שבו ספר אחד יכול להזין אינספור דורות של קוראים, הוגים ופרשנים.

פשט: החיפוש אחר המשמעות המילולית וההקשרית

כל מסע פרשני חייב להתחיל על קרקע יציבה, והקרקע הזו היא הפשט. זוהי השכבה הראשונה והבסיסית ביותר, השואלת את השאלה הפשוטה אך החיונית: מה בעצם כתוב כאן? גישת הפשט מתמקדת במשמעות המילולית, הישירה וההקשרית של הכתובים. היא אינה מנסה למצוא מסרים נסתרים, אלא להבין את כוונת הכותב המקורית בהתאם לכללי הדקדוק, התחביר, אוצר המילים וההקשר ההיסטורי והגאוגרפי שבו הדברים נכתבו. פרשנות הפשט פרחה בימי הביניים, במיוחד בקרב חכמי צרפת וספרד. רבי שלמה יצחקי (רש"י) הצהיר כי מטרתו העיקרית היא "ליישב פשוטו של מקרא", ואילו נכדו, הרשב"ם, נקט בקו נועז עוד יותר והתעקש על הפשט גם כשהוא נראה מנוגד למסורות דרשניות. במקביל, פרשנים כרבי אברהם אבן עזרא השתמשו בכלים פילולוגיים ובהיגיון רציונלי חד כדי לזקק את המשמעות המדויקת. הפשט הוא העוגן; בלעדיו, כל פרשנות נוספת עלולה להתנתק מהמקור ולהפוך לספקולציה חסרת בסיס.


דרש: הרחבת הטקסט לצורכי הלכה, מוסר ואגדה

אם הפשט הוא מה שהטקסט אומר, הדרש (מדרש) הוא מה שהטקסט מלמד. שיטה זו, שמקורה בפועל "לדרוש" (כלומר, לחפש ולחקור), אינה כבולה למשמעות המילולית בלבד. היא רואה בפערים בטקסט, במילים שנראות מיותרות או בסתירות לכאורה, כנקודות כניסה מכוונות שנועדו לעורר דיון ולהפיק משמעויות חדשות. המדרש פועל על פי מערכת כללים מוגדרת, כמו "שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן", שנועדו להבטיח שהפרשנות תישאר מעוגנת בכתוב. עולם הדרש מתחלק לשני תחומים עיקריים: "מדרשי הלכה", שמטרתם לקשור את החוקים והמצוות של התורה שבעל פה אל תוך הפסוקים הכתובים, ו"מדרשי אגדה", המרחיבים את החלקים הסיפוריים של המקרא. מדרשי האגדה מעניקים לסיפורים צבע, ממלאים פערים בעלילה, מפתחים את דמויות הגיבורים ומפיקים מהם מסרים חינוכיים, מוסריים ותיאולוגיים שהופכים את הטקסט העתיק לרלוונטי עבור כל דור ודור.

רמז: חשיפת הרמזים והדפוסים הטיפולוגיים

האם שמתם לב פעם לדפוסים חוזרים בסיפורי המקרא? שיטת הרמז מבוססת על ההנחה שבטקסט המקראי אין מקריות. רובד זה עוסק בחיפוש אחר רמזים, רמיזות, ודפוסים טיפולוגיים - כלומר, אירועים המבשרים על אירועים עתידיים. הניסוח המפורסם ביותר של גישה זו שייך לרמב"ן (רבי משה בן נחמן), שקבע את העיקרון "מעשה אבות סימן לבנים". על פי תפיסתו, סיפורי האבות בספר בראשית אינם רק תיעוד היסטורי של חייהם; הם מהווים תבנית מקדימה ומדויקת לגורלו של עם ישראל כולו. כך, למשל, ירידתו של אברהם למצרים בשל הרעב אינה רק סיפור אישי, אלא "רמז" לגלות מצרים כולה שתתרחש מאות שנים לאחר מכן. קריאה ברובד הרמז הופכת את הקורא למעין בלש ספרותי, המחפש את החוטים הסמויים המקשרים בין חלקי הטקסט השונים והופכים אותו ליצירה אחת, אחידה ומוצפנת, שבה העבר רומז באופן תמידי על העתיד.


סוד: צלילה אל הרבדים המיסטיים של הקבלה

הרובד הרביעי והעמוק ביותר הוא הסוד. זהו התחום האזוטרי והמיסטי של פרשנות המקרא, המזוהה לחלוטין עם תורת הקבלה. אם הרבדים הקודמים עסקו בסיפור, בחוק ובמסר, רובד הסוד עוסק בטקסט כצופן קוסמי. על פי גישה זו, התורה אינה על המציאות, אלא היא התוכנית של המציאות. המילים, האותיות, הניקוד ואפילו צורת האותיות נתפסים כסמלים המייצגים כוחות אלוהיים עליונים, המכונים "עשר הספירות". פרשנות הסוד שואפת לחשוף את המבנה הנסתר של האלוהות ואת התהליכים הדינמיים המתרחשים בעולמות הרוחניים. המסורת מתייחסת לעיסוק בתחום זה בכובד ראש, כפי שמדגים הסיפור התלמודי המפורסם על "ארבעה שנכנסו לפרדס" (בן עזאי, בן זומא, אלישע בן אבויה ורבי עקיבא), הממחיש את הסכנה הרוחנית הטמונה בצלילה לרבדים אלו ללא הכנה ראויה. זהו הרובד שבו הטקסט הופך למפה של התודעה האלוהית.

סיכום: השילוב ההרמוני של ארבעת הרבדים

אז איזו שיטה היא "הנכונה"? מודל הפרד"ס מלמד אותנו שזו השאלה הלא נכונה. ארבע השיטות אינן סותרות זו את זו; הן משלימות זו את זו ויוצרות תמונה רב-ממדית שלמה. הקריאה המלאה ביותר היא זו המשלבת את כל הרבדים. הדוגמה המובהקת לכך היא פירושו של הרמב"ן לתורה; הוא מקפיד לבסס תחילה את הפשט, לאחר מכן מביא את הדרש של חז"ל, חושף את הרמזים הטיפולוגיים ("מעשה אבות סימן לבנים"), ולבסוף רומז בעדינות למשמעויות הנסתרות בכינוי "ועל דרך האמת". גישה הוליסטית זו היא שהופכת את הטקסט המקראי ליצירה חיה, נושמת ואינסופית. היא מאפשרת לכל קורא, בכל תקופה, למצוא את מקומו בתוך ה"פרדס" - בין אם הוא מחפש את העובדה ההיסטורית, את המסר המוסרי, את הרמז הספרותי או את הסוד האלוהי. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות:

פתרון 4 אותיות: דרש, סוד, פשט, רמז (מן השיטות לפירוש הכתובים)
פתרון 5 אותיות:

פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: מארבע השיטות לפירוש הכתובים מקרא 3 אותיות, מארבע השיטות לפירוש המקרא מילון, מארבע השיטות לפירוש המקרא פירוש, מארבע השיטות לפירוש המקרא מילה נרדפת, מארבע השיטות לפירוש הכתובים במקרא מילון, מארבע הצורות לפירוש המקרא

מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!