התקף זעם | התקף זעם תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה התקף זעם. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "התקף זעם" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה התקף זעם בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

"פרצוף טנטרומי": כשהספרות הקלאסית פגשה את הרצפה בסופר

כולנו מכירים את הרגע הזה. הוא קורה בחנות הצעצועים, בגן השעשועים או סתם באמצע הסלון. רגע אחד הכל רגוע, וברגע הבא - פיצוץ. אבל לפני שנדבר על פסיכולוגיה, בואו נחזור רגע למאה ה-19 באנגליה. הסופר השנון ויליאם מייקפיס תאקרי (האיש שכתב את "יריד ההבלים") לא היה פסיכולוג ילדים, אבל הייתה לו טביעת עין גאונית. הוא טבע מושג נהדר: "פרצוף טנטרומי". תאקרי טען שאפשר לזהות התקף זעם רק על ידי המבט המיוסר, הלא-מרוצה והסובל של האדם. וזו התובנה הראשונה שלנו: התקף זעם הוא לא סתם "ילד רע" או "מבוגר עצבני". זוהי מצוקה נפשית שכתובה על הפנים. גם אם הצרחות מצליחות להשיג את המטרה והילד מקבל את הממתק, הוא לרוב לא נרגע באמת. למה? כי הסערה היא פנימית. ההתפרצות הזו, שכוללת עקשנות, אלימות ולעיתים נאומים כועסים וממושכים, היא דרמה אנושית עתיקה שחוצה דורות, מעמדות וגילאים.

הטוויסט של פרויד: למה "איש הזאבים" באמת צרח?

כדי להבין את העומק של ההתפרצות, אנחנו צריכים לצלול אל הכורסה של זיגמונד פרויד בווינה של 1910. המטופל: סרגיי פנקייב, אריסטוקרט רוסי צעיר שזכה לכינוי המסתורי "איש הזאבים" (בעקבות חלום על זאבים לבנים על עץ אגוז). כילד, פנקייב היה נתקף בהתקפי זעם פראיים, משתולל וצורח ללא שליטה. הניתוח של פרויד הציע זווית מפתיעה, כמעט הפוכה לאינטואיציה שלנו. פרויד טען שהזעם של פנקייב, שהיה קשור לזיכרונות של פיתוי על ידי אחותו, לא נבע רק מכעס על אחרים - אלא מצורך עמוק, לא מודע, בעונש. כלומר, ההתפרצות האלימה נועדה למעשה להזמין תגובה מענישה שתקל על רגשות האשמה שלו. זו מחשבה מטלטלת: הילד שבועט וצורח מולכם, לפי הגישה הפרוידיאנית, אולי לא מנסה "לשלוט" בכם, אלא מחפש בלא-מודע גבול או עונש שישקיטו מצפון מיוסר.

"אני המלך ואתם הרסתם לי": הגרסה הנרקיסיסטית

אם פרויד דיבר על אשמה, היינץ קוהוט הגיע ושינה את התמונה לגמרי. קוהוט, אבי פסיכולוגיית העצמי, הציע לנו להסתכל על הילד כעל "נסיך קטן" שחי באשליה מתוקה של אומניפוטנטיות (כל-יכולות). במונחים של קוהוט, לכל תינוק יש "ליבה גרנדיוזית-אקסהיביציוניסטית". הוא מרגיש שהוא מרכז היקום, ושהכל סובב סביבו. מה קורה כשאמא אומרת "לא"? או כשהמציאות מסרבת להתיישר לפי רצונו? הבועה מתפוצצת. הסירוב פוגע פגיעה אנושה בדימוי העצמי המנופח והמושלם הזה. התקף הזעם, לפי קוהוט, הוא לא מניפולציה וגם לא חיפוש עונש - הוא "זעם נרקיסיסטי". זהו ניסיון נואש, כמעט הישרדותי, לשקם את הערך העצמי שנרמס ולהחזיר את תחושת השליטה. כשילד צורח כי נגמר השוקולד, הוא בעצם צורח: "איך מעזים להגיד לי לא? אני הרי כל-יכול!".

כשהמילים נגמרות, הגוף מתחיל לדבר

בעולם הטיפול יש מושג שנקרא "Acting Out", או בעברית "החצנת התנהגות". זהו המנגנון שמסביר למה רגש הופך לבעיטה. הרעיון הוא פשוט: כשתוכן נפשי מאיים או כואב מדי מכדי להיות מעובד במילים או במחשבה, הוא "נפלט" החוצה כפעולה פיזית. אצל פעוטות זה המצב הטבעי - אין להם עדיין את השפה המורכבת להגיד "אני חש תסכול עמוק מכך שרצונותיי סוכלו", אז הם משליכים צעצוע. אבל המנגנון הזה קיים גם אצל מבוגרים ובחדרי הטיפול. פרויד זיהה שמטופלים לעיתים "פועלים" את הזיכרונות שלהם במקום לזכור אותם. במקום לדבר על הטראומה, הם משחזרים אותה בהתנהגות מול המטפל. החצנת התנהגות יכולה להיות הרסנית (אלימות, התמכרויות), אבל יש לה גם צד "מתקן" - היא מאותתת לעולם שמשהו בפנים בוער ודורש התייחסות, סימון דרך לקונפליקט שאי אפשר לבטא במילים.

זה לא האופי, זו החומרה: המוח בשיפוצים

עזבו רגע את התיאוריות הפסיכולוגיות. לפעמים, הסיפור הוא ביולוגי נטו. אם תפתחו את מכסה המנוע של מוח הפעוט (מטאפורית, כמובן), תגלו מערכת בהליכי בנייה. מצד אחד, יש לנו את "מוח הזוחלים" והמערכת הלימבית - החלקים הקדומים שאחראים על רגשות עזים כמו פחד, כעס והישרדות. הם עובדים מצוין ובפול-גז כבר מגיל צעיר. מצד שני, יש את המנכ"ל - קליפת המוח הקדם-מצחית. זה האזור שאחראי על ויסות, הרגעה, תכנון ואיפוק. הבעיה? המנכ"ל עדיין בחופשה. האזור הזה לא בשל אצל ילדים קטנים. כשילד עייף, רעב (ירידת סוכר), או מוצף בגירויים, המערכת הרגשית "חוטפת" את השליטה ואין מי שיעצור אותה. לכן, התקף זעם בגיל שנתיים עד ארבע הוא נורמלי לחלוטין. זה לא שהילד "רע", זה שהמערכת שלו בהצפה. למעשה, יש מומחים שטוענים שזה אפילו סימן חיובי להתפתחות כוח רצון ועצמאות.

המדריך להישרדות (ולמה כוח לא יעבוד)

אז מה עושים כשזה קורה? האינסטינקט הראשון שלנו הוא להילחם בחזרה - לצעוק, להעניש, להראות "מי הבוס". סלמה פרייברג, מומחית לגיל הרך, הזהירה בדיוק מזה. אם נהפוך כל החלפת חיתול או סירוב למשבר שלטוני ונפעיל כוח, נקבל בתמורה "זיקוקי מרד". מלחמה מייצרת מלחמה. הסוד, לפי המומחים, הוא עקביות ורוגע. בזמן ההתקף עצמו? "התעלמות סלקטיבית". כלומר, אנחנו שם, שומרים שהילד לא יפגע בעצמו, אבל לא נותנים "פרס" של תשומת לב להשתוללות. אנחנו הופכים להיות העוגן היציב בסערה שלו. ומה אחרי? כשהרוחות נרגעות, זה הזמן ל"שיחת בדיעבד". לעזור לילד לחבר מילים לרגש. במקום להעניש, אנחנו מלמדים את המוח שלו לעשות את מה שהוא עדיין לא יודע לעשות לבד - לווסת.

נורות אדומות על לוח המחוונים

עם כל ההבנה וההכלה, חשוב להיות עם אצבע על הדופק. לא כל התקף זעם הוא "סתם שלב". מתי צריך להתחיל לדאוג? אם הטנטרומים נמשכים זמן לא סביר (מעל 25 דקות של צרחות רצופות), אם הילד פוגע בעצמו או באחרים באלימות קשה, או אם הוא לא מצליח להירגע ונשאר "מוצף" זמן רב אחרי שהאירוע נגמר. כמו כן, אם ההתקפים קורים בתדירות גבוהה מאוד בגיל שבו הם אמורים כבר לדעוך, או מופיעים ללא שום טריגר ברור ובמקומות שונים. במצבים אלו, זה כבר לא סתם "מוח בשיפוצים" או "זעם נרקיסיסטי", אלא קריאה לעזרה שמחייבת התערבות מקצועית והדרכת הורים. בסופו של יום, התקף זעם הוא שפה. המטרה שלנו היא לא רק להשתיק את הרעש, אלא להבין מה נאמר שם בין הצעקות. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: 
פתרון 6 אותיות: טנטרום
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: התקף זעם תשחץ, התקף זעם מילון, התקף זעם תשבץ, התקף זעם פירוש, מה זה התקף זעם?, התקף זעם מילה נרדפת

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!