זמר שנסונים צרפתי בעבר | זמר שאנסון צרפתי בעבר תשחץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה זמר שאנסון צרפתי בעבר. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "זמר שנסונים צרפתי בעבר" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה זמר שנסונים צרפתי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

פריז, דמעות וגיטרה: הסיפור האמיתי מאחורי ענקי השאנסון הצרפתי

תשכחו לרגע מהפופ המהוקצע שאנחנו מכירים היום. השאנסון הצרפתי של המאה ה-20 לא ניסה להיות "יפה" או מושלם, הוא היה צריך להיות אמיתי. זה היה תאטרון של החיים עצמם, שנולד במועדונים מעושנים בפריז והביא לקדמת הבמה אנשים שלא פחדו לשיר על הכיעור, הבדידות, האהבה והמוות. אלו לא היו סתם זמרים, אלא מספרי סיפורים שהפכו את הכאב האישי שלהם לאמנות נצחית. במאמר הזה נצלול אל מאחורי הקלעים של ארבעת הגדולים (והפרובוקטור האחד) שעשו היסטוריה, ונגלה איך כל זה קשור באופן מפתיע לתרבות הישראלית שלנו.


אדית פיאף: הדרור הקטן ששר את הכאב הגדול

המיתוס של אדית פיאף חזק כמעט כמו הקול שלה. במשך שנים סיפרו שנולדה על מדרגות בניין ברובע בלוויל המוזנח, אבל האמת ההיסטורית מלמדת שהיא נולדה בבית החולים "טנון". זה לא הופך את סיפורה לפחות מדהים: היא גדלה בבית בושת בנורמנדי, וסבלה בילדותה מדלקת קרנית שגרמה לה לעיוורון זמני (שהיא האמינה שנרפא בזכות תפילה לתרז הקדושה). פיאף לא סתם שרה על טרגדיות - היא חיה אותן. כשאהוב חייה, המתאגרף מרסל סרדן, נהרג בתאונת מטוס בדרכו אליה, היא עלתה לבמה ושרה את "המנון לאהבה" מתוך דימום נפשי אמיתי. חייה היו רצף של התמכרויות ותאונות, אבל דווקא מהמקום הנמוך הזה היא הצמיחה המנונים כמו "החיים בוורוד". כשהקליטה את "איני מתחרטת על דבר", היא כבר הייתה חולה ותשושה, אבל השיר הפך לצוואה שסיכמה הכל: חיים ללא חרטות, עד הסוף המר.

שארל אזנבור: האיש שניצח את כל הסיכויים (ואת הנאצים)

אם הייתם פוגשים את שארל אזנבור בתחילת דרכו, הייתם מהמרים נגדו. המבקרים אמרו שהוא נמוך מדי (1.60 מ'), שהקול שלו מחוספס מדי ושאין לו סיכוי. הם טעו בגדול. אזנבור, בן למהגרים ארמנים, החזיק בקריירה שנמשכה כמעט 80 שנה ומכר מעל 100 מיליון תקליטים. אבל הסיפור המדהים באמת קרה רחוק מהבמות: בזמן מלחמת העולם השנייה, משפחתו הסתירה בדירתה בפריז יהודים ולוחמי מחתרת מתחת לאפם של הנאצים, מעשה גבורה שזיכה אותם באות כבוד מקרן ראול ולנברג. אזנבור היה אמן של עבודה קשה. הוא כתב למעלה מ-1,000 שירים, שבר את מחסום השפה כשהקליט במספר שפות, והפך לאייקון תרבותי כה גדול עד ששמו היווה השראה לדמות בסדרת האנימה היפנית המפורסמת "גנדאם" (Gundam). אפילו ד"ר דרה, מפיק ההיפ-הופ האגדי, סימפל את המוזיקה שלו. הוא ההוכחה שכישרון אמיתי חוצה כל גבול וזמן.


ז'אק ברל: סופת טורנדו אנושית על הבמה

ז'אק ברל לא הופיע, הוא נלחם. כל הופעה שלו הייתה קרב אגרוף בינו לבין הרגש, והוא תמיד ירד מהבמה ספוג בזיעה, כאילו רץ מרתון. הוא נולד למשפחה בורגנית עשירה בבלגיה והיה אמור לנהל מפעל קרטון, אבל הנפש שלו חיפשה משהו אחר. ברל ברח לפריז כדי לשיר, והפך את הבוז שלו לצביעות הבורגנית לאמנות (כמו בשיר "הבורגנים"). הטקסטים שלו היו מורכבים וכואבים, עוסקים בזקנה בבתי אבות או במלחים שיכורים בנמל אמסטרדם. הוא היה פרפקציוניסט שפרש בשיא ההצלחה כי פחד לחזור על עצמו. הסוף שלו היה פיוטי כמו שיריו: הוא עבר לגור באיי מרקיז שבפולינזיה, חי בפשטות הרחק מהזרקורים, ונקבר שם לצד הצייר פול גוגן, משאיר אחריו מורשת של אמן שלא הסכים להתפשר על האמת שלו.

ז'ורז' ברסנס: המהפכן השקט עם הגיטרה

בניגוד לדרמה של ברל ופיאף, ז'ורז' ברסנס לא היה צריך תזמורת או תאורה דרמטית. תנו לו גיטרה, כיסא ושפם, והוא כבר יעשה את העבודה. הוא נראה כמו דוד חביב, אבל המילים שלו היו חריפות כמו סכין. ברסנס היה אנרכיסט בנשמה שתיעב סמכות. בשירים כמו "המוניטין הרע", הוא שר בשבחם של אלו שבוחרים לא ללכת בתלם. הוא בז למשטרה, למערכת המשפט ולצביעות הדתית, אבל עשה זאת תמיד עם חיוך ממזרי ומנגינה קליטה. הגדולה שלו הייתה ביכולת לקחת את השפה הצרפתית הגבוהה ולחבר אותה לשפת הרחוב והפשע, תוך שהוא מספר סיפורים אנושיים קטנים ומרגשים. הוא הוכיח שלא צריך לצעוק כדי שישמעו אותך - לפעמים המילים החזקות ביותר נאמרות בשקט.


סרז' גינסבורג: הגאון שאהב לזעזע

אי אפשר לדבר על מוזיקה צרפתית בלי להזכיר את הילד הרע שלה. סרז' גינסבורג היה החוליה שחיברה את השאנסון הישן לעולם הפופ והרוק. כילד יהודי שנאלץ לענוד טלאי צהוב בצרפת הכבושה, הוא פיתח עור של פיל ורצון עז לבעוט במוסכמות. הוא עשה הכל מהכל: ג'אז, פופ, רגאיי ורוק, ותמיד עם קריצה פרובוקטיבית. השערורייה הגדולה ביותר שלו הייתה הדואט הלוהט עם ג'יין בירקין, "Je t'aime... moi non plus", שכלל קולות גניחה מפורשים ונאסר לשידור במדינות רבות (כולל בותיקן שיצא נגדו). אבל מעבר לפרובוקציות, גינסבורג היה מוזיקאי מחונן שהכניס תחכום ומודרניות לז'אנר, והשפיע על דורות שלמים של מוזיקאים שבאו אחריו.

הקשר הישראלי: למה זה נשמע לנו כל כך מוכר?

יש סיבה טובה לכך שהשירים האלו מרגישים לנו כמו בית. הרומן הישראלי עם השאנסון הוא עמוק וייחודי, הרבה בזכות מתרגמים גאונים כמו נעמי שמר, אהוד מנור ודן אלמגור, שידעו לקחת את הצרפתית ולהפוך אותה לעברית שורשית. יוסי בנאי הגדול הפך את השירים של ברל וברסנס לחלק מהדנ"א הישראלי, עד שלפעמים אנחנו שוכחים ש"אהבה בת עשרים" או "מארגו" לא נכתבו במקור בתל אביב. הקשר הזה בלט במיוחד אצל שארל אזנבור, שהיה מחובר בכל נימי נפשו לעם היהודי. הוא לא רק הופיע בישראל בגיל מופלג, אלא גם בחר לחגוג את הבר מצווה של נכדו בכותל המערבי. בסופו של דבר, המוזיקה הזו מוכיחה שרגש הוא שפה בינלאומית, ושהכאב הפריזאי נשמע מצוין גם בעברית. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות: ברל
פתרון 4 אותיות: ביאר
פתרון 5 אותיות: בריאן, ברסנס, פוגאן
פתרון 6 אותיות: אזנבור, מונטאן, מוסטקי 

פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה: גינסבורג
פתרון של שתי מילים ומעלה: איב מונטאן, גי ביאר, דני בריאן, ז'אק ברל, ז'ורז' ברסנס, ז'ורז' מוסטקי, מישל פוגאן, סרז' גינסבורג, שארל אזנבור

ביטויים דומים: זמר שנסונים צרפתי בעבר מילון, זמר שנסון צרפתי בעבר תשחץ, זמר שנסונים צרפתי בעבר שם משפחה, זמר שנסונים צרפתי בעבר 6 אותיות, זמר שאנסון צרפתי בעבר תשבץ

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!