מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה שחקנית ישראלית בעבר. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "הייתה שחקנית ישראלית" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה היתה שחקנית ישראלית בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה.
הפעם קבלנו את ההגדרה שחקנית ישראלית בעבר. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "הייתה שחקנית ישראלית" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה היתה שחקנית ישראלית בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה.
הן בנו תרבות: סיפורן של 6 הנשים שמאחורי הבמה הישראלית
הן לא חיכו שיבנו להן במה. הן היו הבמה. הן לא ביקשו שיכתבו להן תפקידים. הן הפכו את חייהן לתפקיד הראשי בסיפור הגדול של התרבות הישראלית. קולן הדהד באולמות ריקים והפך אותם לתיאטראות. פניהן נצרבו בתודעה הלאומית והפכו לסמל – של חוסן, של מרד, של יופי ושל אמת נוקבת. לפני שדיברנו על כוח נשי, הן פשוט היו הכוח. חנה רובינא, חנה מרון, אורנה פורת, דבורה קידר, רונית אלקבץ ורמה מסינגר הן לא רק רשימה של שחקניות עבר; הן הקוד הגנטי של היצירה הישראלית. כל אחת מהן היא פרק מסעיר בפני עצמו – סיפור על הגירה, על הישרדות, על שבירת מוסכמות ועל כישרון שהתפוצץ כנגד כל הסיכויים. זה לא עוד מאמר היסטוריה. זהו מסע אל מאחורי הקלעים של הנשמה הישראלית, דרך חייהן של שש הנשים שבנו אותה. תתכוננו להכיר אותן באמת.
שתי מלכות, במה אחת: הדרמה של רובינא מול החיוניות של מרון
בכל ממלכה יש מקום רק למלכה אחת, אבל בתיאטרון הישראלי הצעיר, שתי נשים אדירות חלקו את הכתר, וכל אחת מהן ייצגה אידיאל אחר. חנה רובינא הייתה המיתולוגיה בהתגלמותה. היא הגיעה ממוסקבה עם מייסדי "הבימה" ונשאה על כתפיה את כל כובד ההיסטוריה. כשהיא גילמה את לאה'לה ב"הדיבוק", הקהל לא ראה שחקנית; הוא ראה את הנשמה היהודית עצמה, קרועה וכמהה. רובינא שלטה בבמה בנוכחות כמעט אלוהית, והמשחק שלה היה טקס דתי. ואז הגיעה חנה מרון. ילדת פלא מברלין, כוכבת הקאמרי הצעיר והבועט, שהביאה איתה רוח חדשה – מודרנית, חצופה ומלאת חיים. סיפור חייה היה דרמה גדולה יותר מכל מחזה: היא שרדה את עליית הנאצים, נפצעה אנושות בפיגוע טרור במינכן, איבדה את רגלה, וחזרה לבמה כדי לקבוע שיא גינס על קריירת המשחק הארוכה בעולם. אם רובינא הייתה האלה הטרגית שירדה מהאולימפוס, מרון הייתה בת האנוש שטיפסה עליו בחזרה מהשאול, והוכיחה שהחיים והבמה חזקים מהכל.
המהפך: סיפורה הבלתי ייאמן של אורנה פורת
דמיינו את זה: נערה גרמנייה, חברה בתנועת הנוער ההיטלראית, שהופכת לאחת מאבני היסוד של התרבות העברית. זה לא תסריט לסרט, זה סיפור חייה האמיתי של אורנה פורת. המסע שלה, מאירנה קליין מקלן ועד אורנה פורת מתל אביב, הוא שיעור מאלף על בחירה וזהות. לאחר המלחמה, המפגש עם חייל הבריגדה היהודית יוסף פרוטר שינה את מסלול חייה. היא עלתה ארצה, אימצה את השפה והתרבות, והפכה לשחקנית מובילה בתיאטרון הישראלי. אבל הגדולה האמיתית שלה לא נמדדה רק במחיאות הכפיים שקיבלה. פורת הבינה משהו עמוק: כדי להבטיח את עתיד התרבות, צריך להשקיע בקהל של המחר. היא הקימה את התיאטרון לילדים ולנוער, מפעל חייה, והעניקה לדורות של ילדים את המתנה של אהבת במה. האישה שהגיעה מבחוץ היא זו שבנתה את התשתית החשובה ביותר לעתיד התיאטרון מבפנים.
החיים הכפולים של דבורה קידר: אצולת התיאטרון ואמא של כולנו
דבורה קידר חיה חיים כפולים. על במות התיאטרון הנחשבות, היא הייתה אצולה – שחקנית ורסטילית ומעוטרת שגילמה תפקידים מורכבים ב"הבימה" וב"הקאמרי" וזכתה לכבוד ולהערכה מקיר לקיר. הקהל שפקד את האולמות ראה אמנית בשיא כוחה, מגישה טקסטים קלאסיים ומודרניים בדיוק ובעומק. אבל ברגע שהמצלמה נדלקה, היא עברה טרנספורמציה. עבור מיליוני ישראלים, היא לא הייתה דבורה קידר, שחקנית התיאטרון; היא הייתה סוניה, אמא של בנצי מ"אסקימו לימון". הדמות הזו, עם המבטא המזוהה והדאגה האימהית האינסופית, הפכה אותה לחלק מהמשפחה בכל בית בישראל. היכולת המופלאה שלה לעבור בין העולמות הללו – בין הדרמה הגבוהה של הבמה לקומדיה העממית של המסך – היא שהפכה אותה לדמות כל כך נדירה. כשזכתה בפרס אופיר בגיל 91, זה הרגיש כמו ניצחון: האמא של כולנו קיבלה סוף סוף את ההכרה הראויה גם כאחת השחקניות הדרמטיות הגדולות שהיו לנו.
שוברת הקירות: רונית אלקבץ והמהפכה הקולנועית
רונית אלקבץ לא ביקשה רשות להיכנס לקולנוע הישראלי. היא פשוט בעטה את הדלת והכריזה על עידן חדש. היא הייתה כוח טבע – אינטנסיבית, כריזמטית וחסרת פשרות. היא הביאה למסך קול נשי, מזרחי, גאה וזועק שלא נשמע קודם לכן. אלקבץ לא הסתפקה בלהיות שחקנית, אפילו לא כזו שזכתה בשלושה פרסי אופיר (היחידה עד כה). היא הייתה יוצרת שנלחמה לספר את הסיפור שלה, בתנאים שלה. יחד עם אחיה שלומי, היא יצרה טרילוגיה קולנועית אוטוביוגרפית מטלטלת ("ולקחת לך אישה", "שבעה", "גט"), שחשפה את הקרביים של החברה הישראלית, את דיכוי הנשים ואת המאבק לחופש. היא לא שיחקה דמויות, היא חיה אותן במלוא עוצמתן, והאנרגיה הזו פרצה מהמסך והיפנטה קהלים בארץ ובעולם. היא הייתה מהפכה של אישה אחת, אייקון אופנה ותרבות, ואמנית שהלכה מאיתנו מוקדם מדי, והותירה אחריה מורשת של אומץ ויצירה ששינתה את המשחק.
הקול שנגע בכולם: הכישרון המתפוצץ של רמה מסינגר
היה נדמה שאין דבר שרמה מסינגר לא יכולה לעשות. היא הייתה תופעת טבע של כישרון, זיקית אמנותית שכל תפקיד שלבשה התאים לה באופן מושלם. על הבמה, היא יכלה לשבור לך את הלב בדרמה קורעת, ולהצחיק אותך עד דמעות דקה אחר כך. במחזות זמר היא ריחפה עם קול שהרגיש כמו חלום. אבל המורשת הייחודית ביותר שלה חיה ונושמת בזיכרונם של מיליוני ילדים. מסינגר הייתה הקול של הילדות. היא הייתה הנסיכה יסמין, היא הייתה הדגה דורי, היא הייתה מומינאמא. היא העניקה את קולה החם והמנחם לאינספור דמויות מצוירות, והפכה לחלק מהפסקול המשפחתי בישראל. היכולת שלה לזגזג בין עולמות כה שונים – התיאטרון, הטלוויזיה, הדיבוב, השירה – הייתה עדות לכישרון נדיר שרק החל לממש את הפוטנציאל האדיר שלו. לכתה בטרם עת קטעה סיפור שהיה יכול להיות עוד אגדה, והותירה אחריה מורשת של ורסטיליות וקסם טהור.
יותר משחקניות, ארכיטקטיות של תרבות
כשמסתכלים לאחור על הפסיפס המרהיב הזה, מבינים ששש הנשים הללו היו הרבה יותר משחקניות. הן היו ארכיטקטיות. כל אחת מהן הניחה נדבך חיוני בבניין התרבות הישראלית, וכל אחת מהן השאירה תוכניות בניין לדורות הבאים. הן לימדו אותנו מהי דרמה, מהי קומדיה, מהו חוסן ומהי יצירה שבאה מהבטן. הן היו המראה של החברה הישראלית, ובו זמנית, המצפן שהראה לה לאן היא יכולה עוד לשאוף. המורשת שלהן אינה נמצאת רק בארכיונים או בסרטונים ישנים; היא חיה ונושמת בכל פעם שעולה מסך בתיאטרון, בכל פעם שנדלקת מצלמה על סט, ובכל פעם שאמן או אמנית ישראלים חולמים לפרוץ גבולות. הן התחילו את הסיפור, ועכשיו תורנו להמשיך אותו. בהצלחה !
הן לא חיכו שיבנו להן במה. הן היו הבמה. הן לא ביקשו שיכתבו להן תפקידים. הן הפכו את חייהן לתפקיד הראשי בסיפור הגדול של התרבות הישראלית. קולן הדהד באולמות ריקים והפך אותם לתיאטראות. פניהן נצרבו בתודעה הלאומית והפכו לסמל – של חוסן, של מרד, של יופי ושל אמת נוקבת. לפני שדיברנו על כוח נשי, הן פשוט היו הכוח. חנה רובינא, חנה מרון, אורנה פורת, דבורה קידר, רונית אלקבץ ורמה מסינגר הן לא רק רשימה של שחקניות עבר; הן הקוד הגנטי של היצירה הישראלית. כל אחת מהן היא פרק מסעיר בפני עצמו – סיפור על הגירה, על הישרדות, על שבירת מוסכמות ועל כישרון שהתפוצץ כנגד כל הסיכויים. זה לא עוד מאמר היסטוריה. זהו מסע אל מאחורי הקלעים של הנשמה הישראלית, דרך חייהן של שש הנשים שבנו אותה. תתכוננו להכיר אותן באמת.
שתי מלכות, במה אחת: הדרמה של רובינא מול החיוניות של מרון
בכל ממלכה יש מקום רק למלכה אחת, אבל בתיאטרון הישראלי הצעיר, שתי נשים אדירות חלקו את הכתר, וכל אחת מהן ייצגה אידיאל אחר. חנה רובינא הייתה המיתולוגיה בהתגלמותה. היא הגיעה ממוסקבה עם מייסדי "הבימה" ונשאה על כתפיה את כל כובד ההיסטוריה. כשהיא גילמה את לאה'לה ב"הדיבוק", הקהל לא ראה שחקנית; הוא ראה את הנשמה היהודית עצמה, קרועה וכמהה. רובינא שלטה בבמה בנוכחות כמעט אלוהית, והמשחק שלה היה טקס דתי. ואז הגיעה חנה מרון. ילדת פלא מברלין, כוכבת הקאמרי הצעיר והבועט, שהביאה איתה רוח חדשה – מודרנית, חצופה ומלאת חיים. סיפור חייה היה דרמה גדולה יותר מכל מחזה: היא שרדה את עליית הנאצים, נפצעה אנושות בפיגוע טרור במינכן, איבדה את רגלה, וחזרה לבמה כדי לקבוע שיא גינס על קריירת המשחק הארוכה בעולם. אם רובינא הייתה האלה הטרגית שירדה מהאולימפוס, מרון הייתה בת האנוש שטיפסה עליו בחזרה מהשאול, והוכיחה שהחיים והבמה חזקים מהכל.
המהפך: סיפורה הבלתי ייאמן של אורנה פורת
דמיינו את זה: נערה גרמנייה, חברה בתנועת הנוער ההיטלראית, שהופכת לאחת מאבני היסוד של התרבות העברית. זה לא תסריט לסרט, זה סיפור חייה האמיתי של אורנה פורת. המסע שלה, מאירנה קליין מקלן ועד אורנה פורת מתל אביב, הוא שיעור מאלף על בחירה וזהות. לאחר המלחמה, המפגש עם חייל הבריגדה היהודית יוסף פרוטר שינה את מסלול חייה. היא עלתה ארצה, אימצה את השפה והתרבות, והפכה לשחקנית מובילה בתיאטרון הישראלי. אבל הגדולה האמיתית שלה לא נמדדה רק במחיאות הכפיים שקיבלה. פורת הבינה משהו עמוק: כדי להבטיח את עתיד התרבות, צריך להשקיע בקהל של המחר. היא הקימה את התיאטרון לילדים ולנוער, מפעל חייה, והעניקה לדורות של ילדים את המתנה של אהבת במה. האישה שהגיעה מבחוץ היא זו שבנתה את התשתית החשובה ביותר לעתיד התיאטרון מבפנים.
החיים הכפולים של דבורה קידר: אצולת התיאטרון ואמא של כולנו
דבורה קידר חיה חיים כפולים. על במות התיאטרון הנחשבות, היא הייתה אצולה – שחקנית ורסטילית ומעוטרת שגילמה תפקידים מורכבים ב"הבימה" וב"הקאמרי" וזכתה לכבוד ולהערכה מקיר לקיר. הקהל שפקד את האולמות ראה אמנית בשיא כוחה, מגישה טקסטים קלאסיים ומודרניים בדיוק ובעומק. אבל ברגע שהמצלמה נדלקה, היא עברה טרנספורמציה. עבור מיליוני ישראלים, היא לא הייתה דבורה קידר, שחקנית התיאטרון; היא הייתה סוניה, אמא של בנצי מ"אסקימו לימון". הדמות הזו, עם המבטא המזוהה והדאגה האימהית האינסופית, הפכה אותה לחלק מהמשפחה בכל בית בישראל. היכולת המופלאה שלה לעבור בין העולמות הללו – בין הדרמה הגבוהה של הבמה לקומדיה העממית של המסך – היא שהפכה אותה לדמות כל כך נדירה. כשזכתה בפרס אופיר בגיל 91, זה הרגיש כמו ניצחון: האמא של כולנו קיבלה סוף סוף את ההכרה הראויה גם כאחת השחקניות הדרמטיות הגדולות שהיו לנו.
שוברת הקירות: רונית אלקבץ והמהפכה הקולנועית
רונית אלקבץ לא ביקשה רשות להיכנס לקולנוע הישראלי. היא פשוט בעטה את הדלת והכריזה על עידן חדש. היא הייתה כוח טבע – אינטנסיבית, כריזמטית וחסרת פשרות. היא הביאה למסך קול נשי, מזרחי, גאה וזועק שלא נשמע קודם לכן. אלקבץ לא הסתפקה בלהיות שחקנית, אפילו לא כזו שזכתה בשלושה פרסי אופיר (היחידה עד כה). היא הייתה יוצרת שנלחמה לספר את הסיפור שלה, בתנאים שלה. יחד עם אחיה שלומי, היא יצרה טרילוגיה קולנועית אוטוביוגרפית מטלטלת ("ולקחת לך אישה", "שבעה", "גט"), שחשפה את הקרביים של החברה הישראלית, את דיכוי הנשים ואת המאבק לחופש. היא לא שיחקה דמויות, היא חיה אותן במלוא עוצמתן, והאנרגיה הזו פרצה מהמסך והיפנטה קהלים בארץ ובעולם. היא הייתה מהפכה של אישה אחת, אייקון אופנה ותרבות, ואמנית שהלכה מאיתנו מוקדם מדי, והותירה אחריה מורשת של אומץ ויצירה ששינתה את המשחק.
הקול שנגע בכולם: הכישרון המתפוצץ של רמה מסינגר
היה נדמה שאין דבר שרמה מסינגר לא יכולה לעשות. היא הייתה תופעת טבע של כישרון, זיקית אמנותית שכל תפקיד שלבשה התאים לה באופן מושלם. על הבמה, היא יכלה לשבור לך את הלב בדרמה קורעת, ולהצחיק אותך עד דמעות דקה אחר כך. במחזות זמר היא ריחפה עם קול שהרגיש כמו חלום. אבל המורשת הייחודית ביותר שלה חיה ונושמת בזיכרונם של מיליוני ילדים. מסינגר הייתה הקול של הילדות. היא הייתה הנסיכה יסמין, היא הייתה הדגה דורי, היא הייתה מומינאמא. היא העניקה את קולה החם והמנחם לאינספור דמויות מצוירות, והפכה לחלק מהפסקול המשפחתי בישראל. היכולת שלה לזגזג בין עולמות כה שונים – התיאטרון, הטלוויזיה, הדיבוב, השירה – הייתה עדות לכישרון נדיר שרק החל לממש את הפוטנציאל האדיר שלו. לכתה בטרם עת קטעה סיפור שהיה יכול להיות עוד אגדה, והותירה אחריה מורשת של ורסטיליות וקסם טהור.
יותר משחקניות, ארכיטקטיות של תרבות
כשמסתכלים לאחור על הפסיפס המרהיב הזה, מבינים ששש הנשים הללו היו הרבה יותר משחקניות. הן היו ארכיטקטיות. כל אחת מהן הניחה נדבך חיוני בבניין התרבות הישראלית, וכל אחת מהן השאירה תוכניות בניין לדורות הבאים. הן לימדו אותנו מהי דרמה, מהי קומדיה, מהו חוסן ומהי יצירה שבאה מהבטן. הן היו המראה של החברה הישראלית, ובו זמנית, המצפן שהראה לה לאן היא יכולה עוד לשאוף. המורשת שלהן אינה נמצאת רק בארכיונים או בסרטונים ישנים; היא חיה ונושמת בכל פעם שעולה מסך בתיאטרון, בכל פעם שנדלקת מצלמה על סט, ובכל פעם שאמן או אמנית ישראלים חולמים לפרוץ גבולות. הן התחילו את הסיפור, ועכשיו תורנו להמשיך אותו. בהצלחה !
מודעות
פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות: בקון, מרון, פורת
פתרון 5 אותיות: פלידל
פתרון 6 אותיות: מסינגר, רובינא
פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון של שתי מילים ומעלה: אורנה פורת, דבורה בקון, חנה מרון, חנה רובינא, עדנה פלידל, רמה מסינגר
פתרון 6 אותיות: מסינגר, רובינא
פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון של שתי מילים ומעלה: אורנה פורת, דבורה בקון, חנה מרון, חנה רובינא, עדנה פלידל, רמה מסינגר
ביטויים דומים: שחקנית ישראלית בעבר מילון, שחקנית ישראלית בעבר תשחץ, שחקנית ישראלית בעבר תשבץ, הייתה שחקנית ישראלית שם משפחה, שחקנית ישראלית, שחקנית ישראלית ותיקה
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
יש לכם פתרון אחר להציע ? רשמו אותו כאן. תודה!