רשמו את ההגדרה, וגלו את התשובה!
מי שאוהב את הפתרונות שלנו, יאהב גם את העמוד שלנו! :-)
עזרנו לכם למצוא את הפתרון החסר? פרגנו לנו בלייק! כי אם אתם חובבי תשבצים ואוהבים לאתגר את עצמכם – זה המקום בשבילכם.
אתר מורדו מכיל מאגר גדול של הגדרות תשבצים ותשחצים המתעדכנים באופן שוטף. לנוחיותכם, לכל הגדרה קיים מגוון רחב של פתרונות לפי סדר האלף בית ומספר המילים.
אז לחצו לייק ולחיצה שנייה לאישור >>

מודעות


שחקן ישראלי

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה שחקן ישראלי. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "שחקן ישראלי בעבר" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה שחקן ישראלי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. לעתים יכולים להופיע בתשחץ ערכים דומים כמו: שחקן תיאטרון ישראלישחקן ישראלי בעברשחקן וחזן ישראלישחקן ואיש טלוויזיה ישראלישחקן ישראלי ותיקשחקן ישראלי ותיקשחקן תיאטרון ישראלישחקן ובמאי תיאטרון בארץשחקן ישראלי בעברשחקן ואיש במה ישראלי, שחקן, במאי ומפיק ישראלישחקן ובמאי ישראלישחקן ישראלי ותיק בטלוויזיה ובתיאטרוןחקיין ושחקן ישראלישחקן ישראלי ותיקשחקן, במאי ותסריטאי ישראלי, בדרן ומנחה טלוויזיה ישראלישחקן וקומיקאי ישראלישחקן ומנחה ישראלימנחה ושחקן ישראלישחקן וקומיקאי ישראלישחקן תיאטרון ישראלימנחה ואמן בידור בארץשחקן ופנטומימאישחקן ודוגמן ישראליזמר ושחקן ישראלישחקן ומנחה טלוויזיה ישראלישחקן ואמן בידור ישראלישחקן ומדבב ישראלישחקן ישראלי ותיקשחקן ובמאי תיאטרון בארץשחקן ושדרן רדיו ישראלישחקן ישראלי בעברשחקן ומנחה ישראלישחקן ישראלי ותיקהיה שחקן ישראלישחקן ובמאי ישראלי ועוד... 

הקולנוע הישראלי

תשכחו רגע מנטפליקס ומפופקורן בטעם חמאה. בשנות ה-50, ללכת לקולנוע בישראל לא היה סתם "בילוי", זה היה שיעור חינוך מחדש - רק עם תאורה דרמטית. דמיינו עולם קולנועי שבו המילה "אני" לא קיימת בלקסיקון, יש רק "אנחנו". הגיבור באותם ימים לא היה זה שמשיג את הבחורה או מציל את העולם, אלא זה שמייבש את הביצה הכי מהר (וגם זה, תוך כדי שירה בציבור ומבט מצועף אל האופק). קראו לזה "ריאליזם ציוני", שזה בעצם שם קוד ל"בואו נצלם את מה שהיינו רוצים להיות, ולא את מי שאנחנו באמת". בסרטים כמו "גבעה 24 אינה עונה", הגיבורים לא סבלו מכאבי גב, עקיצות יתושים או ספקות, הם היו פוסטרים מהלכים של שלמות, במכנסי חאקי קצרים, שתמיד הקריבו את האושר האישי שלהם למען המולדת. זו לא הייתה רק תמימות. זו הייתה מכונת יחסי ציבור של מדינה צעירה שניסתה לשכנע את עצמה שהיא חזקה, צודקת ופוטוגנית להפליא, גם כשהכל מסביב היה בעיקר חול וחול.


אספרסו במקום בוץ: המרד של אורי זוהר והחבר'ה מתל אביב

ואז הגיעו שנות ה-60, והחבר'ה בתל אביב החליטו שנמאס להם להיות פלקטים של הסוכנות היהודית. נמאס להם מהטורייה ומהטרקטור, הם רצו אספרסו, סיגריות וצרות של אנשים אמיתיים. החבורה הזו, בראשות אורי זוהר הכריזמטי, הביטה לקולנוע האירופאי בלבן של העיניים ואמרה: "גם אנחנו יכולים". הם יצרו את זרם "הרגישות החדשה", שזה בעצם דרך יפה להגיד "אנחנו מצפצפים על הממסד". בסרטים כמו "חור בלבנה" ו"שלושה ימים וילד", המצלמה הפסיקה לצלם נופים לאומיים והתחילה לצלם פרצופים, יצרים ושעמום אורבני. אורי זוהר לא סתם ביים, הוא התפוצץ על המסך עם אנרגיה של רוק-סטאר. פתאום, הגיבור הישראלי כבר לא היה זה שמת למען ארצו, אלא זה שמנסה להבין למה החיים שלו כל כך מסובכים, ציניים ולעיתים גם חסרי תכלית, ממש כמו בסרטים של גודאר בפריז, רק עם הרבה יותר לחות.


נקמת המקופחים: כשזאב רווח לימד את המבקרים לקח

בזמן שהמבקרים אניני הטעם מחאו כפיים לקולנוע האמנותי, העם הצביע ברגליים ונהר לראות משהו אחר לגמרי: את עצמו. שנות ה-70 היו תור הזהב של "סרטי הבורקס", הז'אנר שהמציא מחדש את הקופות. הנוסחה הייתה גאונית בפשטותה: קחו את המתח העדתי הנפיץ, עטפו אותו בהרבה הומור עממי, ותנו למזרחי הערמומי לנצח את האשכנזי המתנשא. סרטים כמו "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי" לא ניסו להיות "איכותיים", הם ניסו להיות הלב הפועם של השכונה. זאב רווח ויהודה בארקן הפכו למלכים בלתי מעורערים כי הם דיברו בשפה שאף אחד לא העז לדבר בה עד אז על המסך. המבקרים עיקמו את האף ודיברו על "רדידות", אבל הקהל ראה בזה תרפיה לאומית. הסוף הטוב, שתמיד כלל חתונה מעורבת, היה סוג של משאלה כמוסה של חברה שסועה שרק רצתה לרקוד ביחד בחתונה, גם אם הדרך לשם רצופה בבורקסים וטעויות בזיהוי.

קזבלן: כשיפו הפכה לברודוויי (רק עם סכינים)

אם סרטי הבורקס היו הקומדיה, "קזבלן" היה הדרמה הגדולה של הכבוד האבוד. זה לא היה סתם מחזמר, זו הייתה זעקה שיצאה מהגרון של יהורם גאון והרעידה את המדינה. יוסף סימן-טוב, הגיבור עם הצל"ש והסכין, היה התשובה הישראלית לג'יימס דין, רק עם מבטא מרוקאי ופצע פתוח בלב. הסרט הזה, שביים מנחם גולן, הפך את יפו העתיקה לתפאורה של סיפור אהבה בלתי אפשרי, אבל מתחת לשירים הקליטים הסתתרה אמת כואבת על אפליה ועל הרצון להשתייך. כשיהורם גאון שר "כל הכבוד", הוא לא רק שר להיט, הוא דרש הכרה. קזבלן הוכיח שהגבר הישראלי החדש הוא לא רק לוחם שותק, אלא גבר שיודע לשיר, לאהוב, ולהילחם על המקום שלו בחברה שלא תמיד רוצה לקבל אותו. זה היה רגע קולנועי נדיר שבו המחאה החברתית הפכה למיינסטרים שובר קופות.


מתרדמת לשיכרון חושים: איך ניצל הקולנוע ממוות קליני

בשנות ה-80 וה-90 הקולנוע הישראלי היה מחובר ל"מכונות הנשמה". האולמות היו ריקים, הווידאו הרג את כוכב הקולנוע, והסרטים הפכו לפוליטיים וכבדים מדי עבור הקהל הרחב שרק רצה לברוח מהחדשות. אבל אז, בתחילת שנות ה-2000, קרה הנס: חוק הקולנוע עבר, הכסף הממשלתי התחיל לזרום, והכישרון הישראלי התפרץ כמו הר געש. פתאום, לא היינו צריכים להתנצל. סרטים כמו "חתונה מאוחרת" ו"בופור" הוכיחו שאנחנו יודעים לעשות קולנוע שנראה ונשמע כמו חו"ל, אבל מרגיש הכי כאן. הבמאים הפסיקו לנסות לחנך את הקהל והתחילו לספר סיפורים טובים. הפריחה הזו הגיעה לשיאה כשצעדנו על השטיחים האדומים בקאן ובלוס אנג'לס, לא בתור "המסכנים מהמזרח התיכון", אלא בתור מעצמה קולנועית יצירתית, חצופה ומגוונת שיש לה מה למכור לעולם.

זיקית ושמה שייקה אופיר: האיש שהיה הכל

כשמדברים על משחק, יש שחקנים, ויש את שייקה אופיר. האיש לא היה רק שחקן, הוא היה מפעל של איש אחד לייצור דמויות. עם עבר של פנטומימאי ומבט שיכול לשבור לבבות או להפיל מצחוק, אופיר היה הזיקית האולטימטיבית. הוא ידע להיות השוטר הכי עצוב בעולם ב"השוטר אזולאי" - דמות שהפכה לסמל של תמימות שאבדה - ובאותה נשימה להיות הכי מצחיק ב"תעלת בלאומילך". הוא לא שיחק את הדמויות, הוא לבש אותן כמו עור שני. היכולת שלו להעביר רגש רק בעזרת תנועה קטנה של הגבה או שבירה של הקול הציבה סטנדרט שעד היום שחקנים צעירים מנסים לחקות, לרוב ללא הצלחה. הוא היה ההוכחה שההומור הכי טוב תמיד מהול בקצת עצב.


הנשמה של ישראל השנייה: זאב רווח

לעומת הדיוק של אופיר, זאב רווח היה ועודנו התפרצות רגשית לא מלוטשת. הוא הפנים של ישראל שלא מתביישת להיות רועשת, חמה ומוגזמת. רווח הבין משהו שאחרים פספסו: העם לא רוצה גיבורים מושלמים, הוא רוצה גיבורים שאוכלים, צועקים וטועים. ב"חגיגה בסנוקר" הוא יצר דמויות שהן קריקטורה, אבל קריקטורה מלאת אהבה. אבל אל תטעו לחשוב שהוא רק ליצן, בשנים המאוחרות שלו, בסרטים כמו "מיתה טובה", רווח חשף שכבות של משחק דרמטי עדין ומרגש שהשאירו את המבקרים פעורי פה. הוא השחקן היחיד שיכול לגרום לך להתגלגל מצחוק מסצנת בורקס זולה, ואז לגרום לך לדמוע מסצנה של זקנה וכאב, וזה הקסם הפראי שלו.

הגברים החדשים: ליאור אשכנזי וששון גבאי

הדור החדש של המסך הישראלי כבר משחק בליגה אחרת לגמרי. קחו את ליאור אשכנזי - הוא האבטיפוס של ה"גבר-גבר" המודרני, אבל עם טוויסט. הוא כריזמטי וציני, אבל יש לו סדקים בנשמה. הוא יכול להיות הטייס היהיר, המאהב השרמנטי או האבא השכול, ותמיד תאמינו לו. הוא הביא למסך סוג של נונשלנטיות שהייתה חסרה כאן. מולו עומד ששון גבאי, המאסטר של האיפוק. ב"ביקור התזמורת", גבאי לימד את כולנו ששיא הרגש נמצא דווקא בשתיקה. הוא לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותו. המבט החכם שלו מספיק כדי לסחוב סרט שלם על הכתפיים ולהביא פרסים מכל העולם. שניהם מייצגים את הבגרות של הקולנוע הישראלי: מקצועי, ורסטילי, וכובש עולם.


שוברי הקופות החדשים: הטירוף של "לשחרר את שולי"

ואז, ב-2021, כשהכול היה נראה רציני וחשוב, הגיע "לשחרר את שולי" וטרף את הקלפים. מי חשב שסרט נונסנס פרוע, המבוסס על מערכון ודיבור שטותי, יביא יותר ממיליון ישראלים לקולנוע? שלישיית "מה קשור" פיצחה את הקוד: העם צמא לצחוק. לא צחוק מנומס, אלא צחוק משחרר, כזה שכואב בבטן. הסרט הזה לא ניסה לחנך אף אחד ולא ניסה לזכות באוסקר, הוא פשוט בא לעשות שמח. ההצלחה ההיסטרית שלו היא תזכורת לכך שלפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה את היכולת לצחוק על עצמנו, על ה"ערסים", על הטיולים לחו"ל ועל הישראליות הכאוטית שלנו. זהו ניצחון האסקפיזם הטהור.

היכל התהילה: הפנים שעשו את הקולנוע הישראלי

לסיכום, אי אפשר לדבר על האבולוציה של המסך המקומי בלי להזכיר את השמות הגדולים שנתנו לו את אופיו. הנה רשימה נבחרת של האייקונים שעיצבו את התרבות שלנו:

הדור המייסד והוותיק

גילה אלמגור הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי. שחקנית עם עוצמה נדירה שמלווה את המסך שלנו משנות ה-60 ועד היום. מדמותה ב"מצור" ועד יצירות המופת האישיות שלה כמו "הקיץ של אביה", אלמגור היא סמל למקצוענות, הישרדות וכישרון דרמטי שאין שני לו.

חיים טופול הכוכב הישראלי הבינלאומי הראשון. שחקן וזמר בעל כריזמה אדירה. התפקיד המיתולוגי שלו ב"סאלח שבתי" זיכה את ישראל בגלובוס הזהב הראשון שלה, והוא המשיך לקריירה עולמית מפוארת עם "כנר על הגג". בארץ כיכב גם ב"ארבינקא" והפך לאגדה עוד בחייו.

יוסף שילוח וירטואוז של דמויות אקסצנטריות ושחקן אופי גאוני. ידע לגנוב את ההצגה בכל סצנה בה הופיע. זכור במיוחד כ"פרסי" מסדרת סרטי "אסקימו לימון", וככוכב הסרטים "אלכס חולה אהבה" ו"חגיגה בסנוקר", אך היה גם שחקן דרמטי מוערך בסרטים כמו "כיכר החלומות".

אסי דיין הילד הנצחי והפרוע של התרבות הישראלית. החל כצבר האולטימטיבי ב"הוא הלך בשדות", אך הפך לאחד היוצרים והשחקנים החשובים והמורכבים ביותר שלנו. משחקו ב"בטיפול" (סדרת טלוויזיה) ובסרטים כמו "מר באום" ו"מבצע יונתן" חשף נפש חשופה וכואבת.

יהודה בארקן הלב הפועם של הקולנוע העממי. אם זאב רווח היה הילד השובב, בארקן היה הצ'ארמר הגדול. הוא ידע להצחיק מדינה שלמה ב"צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר", ולרגש עד דמעות בטרילוגיית "אבא גנוב". שחקן שידע לדבר ישירות ללב של הקהל.


הכוכבים של ישראל החדשה

רונית אלקבץ הדיווה הגדולה של הקולנוע המודרני. שחקנית ובימאית שהביאה למסך נוכחות מהפנטת, יצרית ובלתי מתפשרת. הופעותיה ב"חתונה מאוחרת", "ביקור התזמורת" וטרילוגיית "גט" הציבו סטנדרט חדש של איכות ועוצמה נשית בקולנוע המקומי.

מוני מושונוב האיש שיכול לעשות הכל. החל כבדרן ב"זהו זה", אך התגלה כשחקן קולנוע מחונן בעל עומק רגשי עצום. סרטים כמו "חתונה מאוחרת", "קדמה" הוכיחו שהוא יודע לנוע בטבעיות בין קומדיה לדרמה כבדה.

מנשה נוי שחקן וקומיקאי שמביא למסך נוכחות ייחודית, לעיתים מחוספסת ולעיתים רכה. בלט בסרטים כמו "גט - המשפט של ויויאן אמסלם", "מפריח היונים", "שנת אפס" ו"אהבה קולומביאנית". הוא מייצג את הישראלי החדש, המבולבל אך מלא הקסם.

רותם אבוהב שחקנית נשמה בעלת איכויות קומיות ודרמטיות כאחד. יודעת לרגש ולהצחיק בו זמנית. זכורה במיוחד בזכות תפקידיה המרכזיים בסרטים "אביבה אהובתי", "הכוכבים של שלומי" ו"העולם מצחיק", בהם היא מייצגת את האישה הישראלית החזקה והחמה.

גל גדות השגרירה הגדולה ביותר של ישראל בעולם. החלה את דרכה בארץ ("בובות"), אך הפכה לסופר-סטאר הוליוודית בזכות תפקידה כ"וונדר וומן". הצלחתה מסמלת את הפוטנציאל הבינלאומי של הכישרון הישראלי ואת העובדה שהשמיים הם כבר לא הגבול.

לסיכום

אז מה באמת קרה כאן ב-70 שנה? המסע הקולנועי שלנו הוא בעצם המסע של כולנו. התחלנו כחיילים צייתנים בחאקי, מרדנו בתל אביב, צחקנו כדי לא לבכות בסרטי בורקס, והיום אנחנו עומדים על השטיחים האדומים הכי נחשבים בעולם עם ראש מורם. הקולנוע הישראלי הוכיח שהוא כמו המדינה שהולידה אותו: לפעמים צועק, לפעמים כואב, לפעמים מצחיק עד דמעות - אבל אף פעם, פשוט אף פעם, לא משעמם. תכינו את הפופקורן, ההצגה רק התחילה. בהצלחה!



מודעות





פתרון 2 אותיות: גל, דר, פז
פתרון 3 אותיות: אסף, בקר, גבע, 
גוב, דגן, דהן, דוד, הדר, 
הרץ, חדש, חזן, חטב, יפת, כהן, לבו, לוי, נוי, סבג, סגל, סמו, סרי, פפר, פרג', צור, קרן, קשת, שבח, שדה, שוב, שחר, שטג, תמם
פתרון 4 אותיות: אבני, אדיב, אלון, אלוש, אלפי, אשתר, בודו, בכרי, בנאי, בנדק, ברוך, ברטל, ברמן, ברנע, ברקן, גאון, גבאי, גולן, גראד, גרבר, דטנר, דיין, דנון, דנקר, הורי, זהבי, זוהר, זייד, ח'ורי, חיון, טבגר, טימן, יגיל, יוסף, לואל, ליבה, לשמן, מילר, מנשה, מרעי, מרשק, נאור, נבון, סעדה, ספני, עטיה, עיסא, פולק, פישר, פרנק, צפיר, קמחי, רביץ, רווח, שאול, שיסל, שכטר, שרון
פתרון 5 אותיות: אביבי, אופיר, איבגי, אילוז, אלוני, אליאס, אמיתי, אנסקי, אסייג, בארקן, ביטון, בן ארי, בראבא, ברקאי, הנגבי, זגורי, זו-ארץ, זינגר, טופול, יצפאן, לביוש, לזרוב, מוסרי, מזרחי, מילוא, מסקין, נוימן, ניניו, ניצני, סויסה, סלקטר, עדיקא, עמרני, פניני, פרסטר, קוטלר, קיגלר, קיציס, קליין, קנולר, רייזר, שורוש, שילוח, שפירא, תאומי
פתרון 6 אותיות: אזולאי, אלבוחר, אלתרמן, ארנסון, אשכנזי, גבריאל, גוטליב, גוריון, גליקמן, גרושקה, דמידוב, טולדנו, סוויסה, סיידוף, קוניאק, קושניר, קיפריס, קלצ'קין, תורג'מן
פתרון 7 אותיות: אבוטבול, איש-כסית, אלכסנדר, גרייניק, ויינברג, וילוז'ני, זרחוביץ', מוסקונה, מושונוב, סטיופין, רודנסקי, תומרקין
פתרון 8 אותיות ומעלה: איינשטיין, בורשטיין, גורליצקי, ויינגרטן, וישינסקי, סמולרצ'יק, פוליאקוב, צויגנבום, רבינוביץ'
פתרון של שתי מילים ומעלה: אביב אלוש, אבי גרייניק, אבי חדש, אבי פניני, אבי קושניר, אברהם ארנסון, אברהם ניניו, אברהם סלקטר, אדיר מילר, אדם גבאי, אהרן מסקין, אוהד קנולר, אורי גבריאל, אורי גוב, אורי גוטליב, אורי זוהר, אורי עטיה, אורי פפר, אושיק לוי, אושרי כהן, אילי גורליצקי, אילן דר, איל קיציס, איציק ויינגרטן, איציק סיידוף, איתי תורג'מן, אלברט אילוז, אלברט כהן, אלון אבוטבול, אלון אופיר, אלון דהן, אלון נוימן, אלי דנקר, אלי יצפאן, אלכס אנסקי, אמיר ח'ורי, אמיר שורוש, אסי דיין, אסי כהן, אסף אשתר, אסף הרץ, אקי אבני, אריה אליאס, אריה מוסקונה, בן קיפריס, ברוך דוד, גבי עמרני, גברי בנאי, גדי יגיל, גדי רבינוביץ', גדעון זינגר, ג'וליאנו מר, גולן אזולאי, גורי אלפי, גיא זו ארץ, גיא לואל, גיל פרנק, גל אמיתי, גל זייד, גלעד קמחי, גפן ברקאי, דב גליקמן, דביר בנדק, דב נבון, דב רייזר, דובי גל, דודו פישר, דוד קיגלר, דוד שאול, דור צויגנבום, דניאל סטיופין, דני גבע, דני לשמן, דני שטג, דן שפירא, דן תורג'מן, דרור קרן, הנרי דוד, זאב רווח, זוהר ליבה, זלמן לביוש, חיים טופול, טוביה צפיר, טל ברמן, טל גרושקה, טל מוסרי, יאיר ניצני, יגאל נאור, יגאל עדיקא, יגאל שדה, יהודה בארקן, יהודה לוי, יהורם גאון, יובל סגל, יובל סמו, יובל שבח, יוגב יפת, יון תומרקין, יונתן קוניאק, יוסי גרבר, יוסי מרשק, יוסי פולק, יוסי סגל, יוסף מילוא (שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי), יוסף שילוח, יורם חטב, יורם טולדנו, יחזקאל לזרוב, יניב ביטון, יניב סוויסה, יניב פולישוק, יעקב בודו, יעקב טימן, יעקב כהן, יפתח קליין, ישי גולן, ישראל גוריון, ישראל דמידוב, ישראל פוליאקוב, ליאון רוזנברג, ליאור אשכנזי, לירון לבו, מאור זגורי, מאיר סויסה, מוחמד בכרי, מוני מושונוב, מושון אלבוחר, מיכאל אלוני, מיכאל הנגבי, מיכאל מושונוב, מנשה נוי, משה איבגי, משה איש כסית, משה בקר, משה פרסטר, מתי סרי, נבו קמחי, נורמן עיסא, נוה צור, ניר לוי, נתי רביץ (נתן רביץ), נתן דטנר, נתן רביץ, סמי הורי, ספי ריבלין, עדי אלון, עודד מנשה, עודד פז, עודד קוטלר, עודד תאומי, עוז זהבי, עומר ברנע, עומר חזן, עופר חיון, עופר שכטר, עזרא דגן, עידו ברטל, עידן אלתרמן, עמוס שוב, עמוס תמם, עמי ויינברג, עמי סמולרצ'יק, עפר שכטר, ערן זרחוביץ', פיני טבגר, צביקה הדר, צבי שיסל, צחי גראד, צחי נוי, ציון ברוך, קובי פרג', קותי סבג, ראובן אדיב, ראובן דיין, רודי סעדה, רון שחר, רועי אסף, רז ספני, רמי ברוך, רמי דנון, רן דנקר, רפאל קלצ'קין, שאדי מרעי, שאול מזרחי, שי אביבי, שייקה אופיר, שייקה לוי, שלום אסייג, שלום מיכאלשווילי, שלמה בראבא, שלמה וישינסקי, שמואל וילוז'ני, שמואל רודנסקי, שמיל בן ארי, שרון אלכסנדר, שרון צור, ששון גבאי, ששי קשת, תום אבני, תומר יוסף, תומר שרון
ביטויים דומים: שחקן ישראלי תשחץ, שחקן ישראלי תשבץ, שחקן ישראלי 8 אותיות, שחקן ישראלי שם משפחה
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!

11 תגובות:

יש לכם פתרון אחר להציע ? רשמו אותו כאן. תודה!

מורדו סודוקו להדפסה. בשלוש רמות: קל, בינוני וקשה. לחצו על הבאנר למעבר לסודוקו