תיאטרון ריקוד יפני | תיאטרון יפני תשבץ

פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה "תיאטרון ריקוד יפני | תיאטרון יפני" הן:

סודות הבמה היפנית: מסכות קפואות, ריקודים סוערים ומחול האפלה

תשכחו לרגע מכל מה שחשבתם על התרבות היפנית כמקום של טקסי תה שקטים ונימוס מאופק בלבד. הבמה היפנית מסתירה בתוכה היסטוריה סוערת, יצרית ומרתקת שתשאב אתכם פנימה מהרגע הראשון, בין אם אתם בני עשר או שבעים. המאמר הזה עומד לקחת אתכם למסע עובדתי ומסקרן בין שלוש צורות תיאטרון מכוננות: ה"נו" (Noh) המינימליסטי מהמאה הארבע עשרה, ה"קבוקי" (Kabuki) הצבעוני והדרמטי מתקופת אדו, וה"בוטו" (Butoh) - מחול האפלה המחתרתי שצמח מתוך שברי מלחמת העולם השנייה. קחו נשימה עמוקה, כי אנחנו עומדים לצלול אל עולם עשיר שבו גברים מגלמים נשים, מסכות עץ משנות הבעה בעזרת האור, ורקדנים לבנים שוברים את כל חוקי המחול המוכרים.


תיאטרון הנו: פסקול מינימליסטי של עולם הרוחות

תארו לעצמכם מופע שבו התנועה הכי קטנה של הראש משנה עולם שלם. תיאטרון הנו, שהתגבש במאה ה-14 על ידי יוצרים כדוגמת קאנאמי ובנו זאמי, הוא המופע הקלאסי העתיק ביותר ביפן שעדיין פועל כיום. הבסיס כאן הוא מינימליזם טהור ומושג אסתטי שנקרא "יוגן" - יופי נסתר ומעודן שמרגישים מעבר למילים. השחקן הראשי עוטה מסכת עץ מגולפת המייצגת אלים, שדים או דמויות נשיות, אך בניגוד לדעה הרווחת, המסכה הזו אינה חסרת הבעה. בעזרת משחקי תאורה עדינים ושינוי זווית הצוואר, השחקן מצליח לגרום למסכה הקפואה להיראות כבוכה או מחייכת. זהו מופע שדורש קשב רב, עם קצב התפתחות איטי שעולה בהדרגה עד לשיא.

הקבוקי: מסיבת התיאטרון שיצאה מכלל שליטה

אם תיאטרון הנו הוא סוג של מדיטציה רוחנית, הקבוקי הוא המסיבה התוססת ביותר בעיר. הכל התחיל בשנת 1603, כשנערת מקדש בשם איזומי נו אוקוני התחילה להופיע על גדות הנהר בקיוטו עם כוריאוגרפיה משוחררת וחדשנית. הקהל המקומי התאהב מיד, אך הממשל השמרני פחות התלהב מהרמיזות המיניות ואסר לחלוטין על נשים להופיע. לאחר שגם הופעות של נערים צעירים נאסרו מאותן סיבות, התקבע מודל ה"יארו-קבוקי" - תיאטרון שבו גברים בוגרים בלבד. דווקא במתכונת החדשה הזו, הקבוקי הפך במהירות לבידור הפופולרי ביותר של התקופה, כשהוא משלב תלבושות ענק, דרמה מהירה ואת איפור ה"קומדורי" המפורסם, שבו צבעים כמו אדום ושחור מסמנים במדויק את אופי הדמות.


טכנולוגיית הבמה: אפקטים מיוחדים הרבה לפני הוליווד

הרבה לפני שמישהו המציא את המסך הירוק או את הגרפיקה הממוחשבת, הבמה היפנית ייצרה אשליות חזותיות בלייב מול עיני הקהל. במות הקבוקי עברו שכלול הנדסי מרשים כבר במאה ה-18, והן כוללות מתקנים מתוחכמים לייצור הפתעה. אחד האלמנטים המוכרים ביותר הוא ה"הנאמיצ'י" - שביל פרחים החוצה את הקהל ומאפשר לשחקנים לבצע כניסות ויציאות דרמטיות ממש בתוך האולם. הוסיפו לזה במות מסתובבות המאפשרות החלפת תפאורה מהירה מבלי לעצור את המחזה, ודלתות סתרים (Seri) שמעלות או מעלימות שחקנים ברגע אחד. הטכניקות הללו נועדו לשמור על קצב גבוה ולהפוך כל רגע בעלילה לבלתי צפוי.

עלילות וסיפורים: מאלים רדופים ועד למצוקות פשוטי העם

לוחמים רדופים, אלים בתחפושת ואוהבים שקופצים אל מותם - המחזאות היפנית מעולם לא פחדה לגעת בקצוות הכי חדים של הקיום האנושי. החלוקה בין הסוגות ברורה ועובדתית: תיאטרון הנו מתמקד בעיקר במיתולוגיה ובעל-טבעי, ורבים ממחזותיו מציגים רוחות רפאים שחוזרות לעולם החיים כדי להשלים משימה לא פתורה. לעומת זאת, הקבוקי מציע תפריט ריאליסטי יותר שמכוון לקהל הרחב: מחזות היסטוריים אפיים ששימשו לעתים לעקיפת צנזורה פוליטית, לצד דרמות משפחתיות שתיארו את קשיי היומיום של פשוטי העם. במקביל, שולבו בהופעות קטעי ריקוד נטו שאפשרו לשחקנים להפגין את יכולותיהם האקרובטיות ללא טקסט.


הולדת הבוטו: למצוא את האמת בתוך האפלה

כשהעולם המודרני ניסה להכתיב חוקים נוקשים של אסתטיקה ושלמות, קבוצת יוצרים יפנית החליטה לשבור את כולם ולחפש את האמת במקומות כואבים יותר. סגנון הבוטו נולד ב-1959, מתוך השבר החברתי, הפסיכולוגי והפיזי של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה, כמרד גלוי נגד המחול המערבי והמסורת היפנית כאחד. המייסדים, טצומי היג'יקטה וקזואו אונו, פיתחו שפה תנועתית הנקראת "ריקוד אפל". הרקדנים, לרוב מופיעים בעירום חלקי וצבועים באבקה אפרפרה או לבנה, נעים באיטיות שנראית עוויתית. המטרה אינה להציג ריקוד הרמוני ויפה, אלא לחקור נושאים של טאבו, חרדה, ואת המצב הקיומי הבסיסי ביותר של בני האדם.

מנגנוני התנועה: משינון טכני קפדני לשחרור מוחלט

הגוף האנושי הוא כלי קיבול מופלא, וכל אחד מהסגנונות הללו בחר להשתמש בו בצורה הפוכה לחלוטין. בתיאטרון הנו, התנועה היא פרי של אימון ושינון טכני מגיל צעיר - כל צעד, זווית ומחוות יד עוברים בירושה נוקשה מאב לבן וממורה לתלמיד, מתוך שאיפה לזיקוק רוחני. בקבוקי, הגוף וההבעה מוחצנים פי כמה, והשחקנים משתמשים במחוות פיזיות רחבות ובקפיאה דרמטית (תנוחת ה"מיאה") כדי לייצר מתח ולסחוט תגובה מיידית מהצופים. הבוטו מסרב בכל תוקף לכל תבנית מוגדרת. רקדן הבוטו אינו פועל לפי כוריאוגרפיה מסודרת, אלא מאפשר לדימויים פנימיים "להניע" אותו, מה שיוצר תנועה גולמית, פראית ולעתים חידתית.


החותם הגלובלי: כשהמסורת הופכת להשראה עולמית

מה שמתחיל על במת עץ מסורתית ביפן, מסיים לעתים קרובות כהשראה ליוצרי אמנות בכל רחבי הגלובוס. שלושת הזרמים הללו עשו הרבה יותר מאשר לשרוד את מבחן הזמן - הם הפכו לאבני יסוד של התרבות האנושית. ארגון אונסק"ו אף הכיר רשמית בתיאטרון הנו (ב-2008) ובקבוקי (ב-2005) כנכסי מורשת תרבותית בלתי מוחשית, מתוך הבנה שמדובר באמנויות ייחודיות שיש לשמר. במקביל, הבוטו פרץ את גבולות יפן החל משנות ה-80, והפך לתנועת מחול בינלאומית המשפיעה עד היום על במאים, אמני מחול ותיאטרון פיזי ברחבי אירופה ואמריקה. יחד, הם מוכיחים שהבמה היפנית היא לא רק מופע היסטורי - היא מעבדה נצחית לחקירת הרגש והנפש. בהצלחה !

 

מודעות

תשובה 2 אותיות: נו

תשובה 3 אותיות: 

תשובה 4 אותיות: בוטו
תשובה 5 אותיות: קבוקי (תיאטרון ריקוד יפני)

תשובה 6 אותיות: 
תשובה 7 אותיות: 
תשובה (מיוחד מ-8 אותיות):

ביטויים דומים: תיאטרון ריקוד יפני תשחץ, תיאטרון ריקוד יפני פירוש, תיאטרון ריקוד יפני 4 אותיות, תיאטרון יפני מילה נרדפת, מה זה תיאטרון יפני?, תיאטרון יפני מילון

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!