שחקן איטלקי בעבר | שחקן איטלקי תשבץ | שחקן קולנוע איטלקי מילון

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה שחקן איטלקי בעבר. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "שחקן איטלקי" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה שחקן קולנוע איטלקי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

סלסול של עשן סיגריה וכוס אספרסו חזק: ברוכים הבאים לקולנוע האיטלקי

דמיינו את הקולנוע האיטלקי של פעם לא כסט צילומים מלוטש, אלא כמטבח משפחתי רועש ביום ראשון - יש שם ריח של שמן זית, הרבה צעקות, ידיים שזזות לכל עבר, וסיפורים שגורמים לכם לצחוק ולבכות באותה נשימה. בשנות ה-50 וה-60, כשהעולם ניסה להבין איך לאסוף את השברים אחרי מלחמה קשה, הקולנוע באיטליה הפסיק לנסות להיות מושלם והתחיל להיות אמיתי. הוא הפך למעבדה אנושית שבה השחקנים היו הניסוי והקהל היה השותף. ארבעה גברים ספציפיים לא רק שיחקו מול המצלמה - הם הפכו למראה של אומה שלמה. הם הצליחו לקחת את הפגמים הכי מעצבנים של האדם - הקמצנות, הפחדנות, האגו המנופח - ולהפוך אותם למשהו שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים. המאמר הזה הוא לא שיעור היסטוריה משעמם, אלא הצצה לארבע דמויות שגרמו לעולם להתאהב בשפה האיטלקית בלי להבין מילה אחת.

מרצ'לו מסטרויאני: האיש שסירב להיות רק "חתיך"

הוא היה יכול להיות הגרסה האיטלקית לג'יימס בונד, אבל מרצ'לו מסטרויאני העדיף לגלם גברים שבורים, עייפים ומבולבלים. המבט המפורסם שלו לא שידר ביטחון עצמי מופרז, אלא סקרנות מלנכולית שגרמה לצופים לרצות לחבק אותו. מסטרויאני לא הגיע מבית של זהב: הוא נולד בכפר קטן בהרי האפנינים, ובזמן מלחמת העולם השנייה הוא אפילו נכלא על ידי הנאצים במחנה עבודה, חוויה ממנה הצליח לברוח ולהסתתר בוונציה. כשהפך למוזה של הבמאי פדריקו פליני, הוא יצר דמויות שסימלו את הריקנות של החיים המודרניים, כמו העיתונאי ב"לה דולצ'ה ויטה". למרות שהיה כוכב בינלאומי, הוא נשאר שחקן אירופי בנשמתו וסירב לעבור להוליווד. כשמת ב-1996, רומא עשתה לו כבוד ששמור למלכים: מזרקת טרווי, המקום שבו צולמה הסצנה הכי מפורסמת שלו, כובתה ועוטרה בשחור. הוא הוכיח שגבריות אמיתית היא היכולת להראות חולשה על המסך.

ויטוריו גסמן: המטדור שכבש את המסך בסערה

כשויטוריו גסמן נכנס לחדר, הקירות רעדו מהנוכחות שלו - הוא היה שחקן עם גוף של ספורטאי (למעשה, הוא שיחק בנבחרת איטליה בכדורסל) וקול של רעם. גסמן נולד למשפחה עם שורשים יהודיים וגרמניים, והתחיל את דרכו כשחקן תיאטרון רציני שדקלם שייקספיר בדיוק מושלם. הכינוי שלו, "Il Mattatore" (המטדור), נדבק אליו בגלל היכולת שלו "לשחוט" כל תפקיד ולהפנט את הקהל. בצעירותו הוא נתקע בתפקידי נבלים בסרטי הרפתקאות, עד שהבמאי מריו מוניצ'לי זיהה בו משהו אחר לגמרי: כישרון קומי מבריק. בסרט "עסקים מלוכלכים ברחוב מדונה", גסמן שיחק גנב מגושם ושינה את המסלול שלו לנצח. הוא היה וירטואוז של שפה, מסוגל לדבר בעשרות ניבים איטלקיים, והקים בית ספר לתיאטרון כדי לוודא שהדור הבא ידע לדבר נכון. הוא היה הוכחה חיה לכך ששחקן ענק יכול להיות גם מצחיק וגם עמוק באותה שנייה.

אלברטו סורדי: הקול של האיש הקטן ברחוב

לפני שהעולם הכיר את הפרצוף שלו, איטליה כולה הכירה את הקול שלו - הוא היה האיש שדיבב לאיטלקית את אוליבר הארדי ("לורל והארדי") והצחיק דורות של ילדים. אלברטו סורדי לא היה ה"חתיך" של הכיתה וגם לא השחקן הדרמטי: הוא היה "האיטלקי הממוצע". סורדי התמחה בגילום דמויות שהן מראה של כולנו: אנשים שמנסים להסתדר, לפעמים מרמים קצת, לפעמים פחדנים, אבל תמיד מעוררי הזדהות. הקריירה שלו נמשכה שבעה עשורים, ובהם הוא יצר דמויות שהפכו לחלק מהשפה האיטלקית. הוא היה כל כך אהוב ברומא, עיר הולדתו, עד שביום הולדתו ה-80 העירייה מינתה אותו לראש עיר לשם כבוד ליום אחד. סורדי לא פחד להראות את הצדדים הפחות יפים של החברה, כמו בסרט "המלחמה הגדולה", והצליח לגרום לאיטלקים לצחוק על עצמם גם כשהמצב היה קשה. הוא היה הקול של הרחוב, והרחוב החזיר לו אהבה עד יומו האחרון.

רוברטו בניני: הליצן הטוסקני שדיבר עם כוכבים

תשכחו מהפרוטוקול - כשרוברטו בניני זוכה בפרס, הוא לא הולך על הבמה, הוא קופץ מעל הכיסאות של חצי מהוליווד כדי להגיע אליה. בניני הגיע מחבל טוסקנה, אזור שידוע באנשים עם לשון חדה ושנונה, והתחיל את דרכו כסטנדאפיסט בועט שלא עשה חשבון לאף פוליטיקאי. אבל מאחורי הליצנות הפיזית מסתתר עומק אינטלקטואלי נדיר: האיש הזה יודע לדקלם את "הקומדיה האלוהית" של דנטה בעל-פה ומסוגל להעביר הרצאות של שעות על שירה קלאסית. השיא שלו הגיע בסרט "החיים יפים", שבו לקח סיפור על השואה - נושא קדוש וכואב - והפך אותו למשל על כוחו של הדמיון. הסרט הושפע מאוד מאביו של בניני, ששהה שנתיים במחנה הריכוז ברגן-בלזן. בניני הוכיח לעולם שהומור הוא לא זלזול, אלא כלי הישרדות, ושהחיוך הוא לפעמים הנשק הכי חזק שיש לאדם מול הרוע.

מורשת של ענקים: כשהמסך הופך למראה

הקסם האמיתי קרה כשארבעת הענקים הללו לא רק שיחקו בסרטים נפרדים, אלא נפגשו על אותו סט וצרו סינרגיה שאי אפשר לשחזר היום. כשמסתכלים על סרטים כמו "המלחמה הגדולה" או "אהבנו כל כך", מבינים שהם לא רק עבדו יחד: הם יצרו שפה ויזואלית חדשה. הם היו "המפלצות" של הקומדיה האיטלקית, שחקנים שהסכימו להיראות מכוערים, מגוחכים או עלובים כדי שהקהל יקבל אמת אחת נקייה וחסרת פשרות. המורשת שלהם לא נמצאת רק בפרסי האוסקר או בגלובוס הזהב שהם צברו, אלא בעובדה שגם היום, ילד בן 10 ומבוגר בן 70 יכולים לצפות בהם ולהרגיש שהם מכירים אותם באופן אישי. הם הפכו את איטליה מחצי אי בים התיכון למרכז התרבותי של העולם, והשאירו לנו שיעור חשוב: הקולנוע הכי טוב הוא זה שמעז להסתכל לנו בעיניים ולהגיד - "אלה החיים, הם לא מושלמים, אבל הם בהחלט יפים". בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות: ג'מה, נרו, פרר
פתרון 4 אותיות: ברג'ה, גסמן
פתרון 5 אותיות: בניני, בראצי, סורדי, ספנסר, קפלדי

פתרון 6 אותיות: בורזאג', ג'אניני, פיליפו
פתרון 7 אותיות: ולנטינו
פתרון 8 אותיות ומעלה: מסטרויאני, קסטלוצ'יו
פתרון של שתי מילים ומעלה: אדוארדו דה פיליפו, אלברטו סורדי, באד ספנסר, ג'אנקרלו ג'אניני, ג'וליאנו ג'מה, ויטוריו גסמן, ויטוריו דה סיקה, מריו ברג'ה, מרצ'לו מסטרויאני, נינו פרר, פדריקו קסטלוצ'יו, פיטר קפלדי, פרנק בורזאג', פרנקו נרו, קספר קאפארוני, רוברטו בניני, רודולף ולנטינו, רוזאנו בראצי

ביטויים דומים: שחקן איטלקי שם משפחה, שחקן איטלקי מילון, שחקן איטלקי בעבר מילה נרדפת, שחקן איטלקי בעבר פירוש, שחקן איטלקי בעבר תשחץ, שחקן קולנוע איטלקי 9 אותיות, שחקן ובמאי קולנוע איטלקי, היה שחקן קולנוע איטלקי

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!