מסרטי פדריקו פליני | סרט של פדריקו פליני תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה מסרטי פדריקו פליני . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה מסרטי פדריקו פליני בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

האיש שהפך את החלומות הליליים של כולנו למציאות על המסך

אם הייתם יכולים לצלם את החלומות שלכם בלילה ולהקרין אותם בבוקר על מסך קולנוע, כנראה שהייתם פדריקו פליני. האיש הזה, שנולד בעיירת החוף רימיני בשנת 1920, לא סתם עשה סרטים - הוא המציא שפה שבה המציאות והדמיון מתערבבים כמו פסטה טובה ברוטב. פליני התחיל בכלל כצייר קריקטורות וכותב בדיחות, וזה בדיוק הערך המוסף שהוא הביא למסך: היכולת לראות את העולם דרך משקפיים קצת עקומים, מצחיקים ולפעמים קצת מוזרים. הוא לא ניסה להגיד לנו מה נכון או לא נכון, אלא פשוט לקח את הזיכרונות שלו, הוסיף להם קורטוב של פנטזיה והגיש לנו אותם בסטייל שאי אפשר להתבלבל בו. בשבילו, הקולנוע היה סוג של קרקס אנושי אחד גדול, שבו כל אחד מאיתנו הוא גם הליצן וגם המנהל, והמסע שלו מרימיני הקטנה ועד לקבלת פרס האוסקר החמישי שלו ב-1993 - שהוענק לו כמחווה על מפעל חיים, לאחר שארבעה מסרטיו כבר קטפו את הפסלון המוזהב - הוא סיפור על דמיון שפשוט לא ידע גבולות.


חבורת הבטלנים שחיכו שמשהו יקרה בלי להזיז אצבע

יצא לכם להכיר חבורת גברים בני שלושים שעדיין גרים עם ההורים, קמים בצהריים ומחכים שהחיים הגדולים יתחילו, בזמן שהם רק מסתובבים בכיכר העיר? זה בדיוק מה שקורה בסרט "הבטלנים" (I Vitelloni) משנת 1953, היצירה ששמה את פליני על המפה העולמית. הסרט הזה הוא לא עוד דרמה משעממת, אלא הצצה חדה ומצחיקה על המושג "ויטלונה" - מילה איטלקית שמתארת עגל צעיר, או במקרה שלנו, בחור עצלן שלא ממש רוצה להתבגר. דרך הדמות של מורלדו, שהוא סוג של השתקפות של פליני הצעיר, אנחנו רואים איך זה מרגיש לרצות לברוח מהשעמום של העיירה הקטנה אבל לפחד מהעולם שבחוץ. הסרט הזה היה פריצת דרך רצינית לאלברטו סורדי, שהפך לאחד הקומיקאים האהובים באיטליה, והוא מזכיר לכולנו שגם לפני שבעים שנה, הבעיות של הצעירים היו בדיוק אותן בעיות: איך מוצאים משמעות כשכל מה שבא לך זה פשוט להמשיך לישון.

האבן הקטנה שלימדה אותנו שלכל דבר בעולם יש תפקיד

תשכחו מכל מה שחשבתם על כוח פיזי - לפעמים הלב הכי חזק נמצא דווקא אצל מי שנראה הכי חלש ושברירי. בסרט "לה סטרדה" (La Strada) משנת 1954, פליני לקח אותנו למסע בדרכים עם זוג מוזר במיוחד: זאמפאנו, שרירן אלים שקונה בחורה צעירה ותמימה בשם ג'לסומינה כדי שתעזור לו במופעי רחוב. ג'ולייטה מזינה, אשתו של פליני, משחקת כאן דמות שאי אפשר לשכוח, עם פנים של ליצן ותמימות של ילדה, והיא זו שגורמת לנו להבין שגם בתוך האכזריות יש מקום לחמלה. הרגע הכי חזק בסרט הוא כשדמות "השוטה" מסבירה לג'לסומינה שאפילו לאבן קטנה על הכביש יש מטרה בעולם, כי אם היא לא הייתה קיימת, שום דבר לא היה הגיוני. הסרט הזה שבר את הלב של הצופים בכל העולם, זיכה את פליני באוסקר הראשון שלו לסרט הזר, והוכיח שקולנוע יכול להיות פיוטי ומרגש גם בלי תקציבי ענק, אלא רק עם סיפור אנושי פשוט ומדויק.


כשפסל של ישו טס במסוק וכולם מחפשים את החיים המתוקים

מה הקשר בין צלם רכילות מעצבן ברומא לבין המילה שכולנו משתמשים בה היום כדי לתאר פלישה לפרטיות של מפורסמים? ברוכים הבאים ל"לה דולצ'ה ויטה" (La Dolce Vita) משנת 1960, הסרט שנתן לנו את המושג "פפראצי" וגרם לכל העולם להסתכל על רומא בצורה אחרת לגמרי. מרצ'לו מסטרויאני משחק כאן עיתונאי שחי בתוך מסיבות הוללות, אורות נוצצים וריקנות אחת גדולה, בזמן שהוא מחפש משמעות בין מזרקת טרווי האיקונית לבין גגות העיר. פליני בנה כאן עולם שלם באולפני צ'ינצ'יטה המפורסמים, והראה לנו איך החיים יכולים להיראות מתוקים מבחוץ אבל להיות די מרים מבפנים. הסרט הזה עורר סערה אדירה בזמנו, הכנסייה אפילו ניסתה לאסור אותו, אבל בסופו של דבר הוא הפך למסמך חברתי נדיר על תרבות הסלבס שרק הלכה והתעצמה מאז ועד היום.

הזיכרון שלא מפסיק להמציא מציאות צבעונית ומרגשת

יש משפט בדיאלקט איטלקי עתיק שאומר הכל במילה אחת: "אמרקורד" (Amarcord) - או בעברית פשוטה: "זיכרונות". בסרט הזה משנת 1973, פליני מחזיר אותנו לשנות השלושים, לעיירה הקטנה רימיני שבה הכל נראה גדול מהחיים: המורה בבית הספר, הדוד המשוגע שצועק מעל עץ, והספינה הענקית שעוברת בלב ים וגורמת לכולם לצאת בסירות קטנות כדי לצפות בה. למרות שהרקע הוא איטליה בתקופת המשטר הפשיסטי של מוסוליני, פליני בוחר להראות לנו את התקופה הזו דרך העיניים של נער מתבגר שמעניין אותו יותר למצוא אהבה מאשר פוליטיקה. זהו מאמר על נוסטלגיה במיטבה, שמראה לנו איך הזיכרון שלנו הוא לא מצלמה שמתעדת עובדות, אלא צייר שמוסיף צבעים ורגש לכל מה שקרה לנו פעם. הסרט זכה באוסקר והפך לסמל לכל מי שמתגעגע לילדות שלו, גם אם היא לא הייתה מושלמת.


הסודות של המאסטרו: איך סופרים עד עשר כדי ליצור קסם

איך גורמים לשחקן להיראות מושלם בלי שהוא יצטרך לזכור אפילו מילה אחת מהתסריט שלו בזמן הצילומים? פליני השתמש בשיטה מבריקה שנקראת "שיטת המספרים": הוא פשוט ביקש מהשחקנים לספור מ-1 עד 10 מול המצלמה, ורק אחר כך, באולפן, הוסיף את הדיאלוגים המדויקים כדי שהקצב הוויזואלי יהיה לא פחות ממושלם. הוא האמין שהקולנוע הוא קודם כל חוויה לעיניים, ולכן הוא הושפע מאוד מהפסיכולוגיה של קארל יונג ומהרעיון שכולנו מונעים על ידי חלומות וסמלים משותפים. יחד עם המוזיקה המופלאה של נינו רוטה, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהנשמה של הסרטים שלו, פליני יצר עולם שבו כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו. הוא לא רק במאי, הוא היה סוג של קוסם שלימד אותנו שגם בתוך השגרה הכי אפורה, תמיד מסתתרת איזו פנטזיה קטנה שרק מחכה שמישהו ידליק עליה את האור. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות: רומא 
פתרון 5 אותיות:
פתרון 6 אותיות: הרמאים 
פתרון 7 אותיות: הבטלנים, הליצנים  

פתרון 8 אותיות ומעלה: אינטרוויסטה, זיכרונות, סטיריקון

פתרון של שתי מילים ומעלה: אורות הוואריטה, ג'ולייטה של הרוחות, ג'ינג'ר ופרד, השייח הלבן, והספינה שטה, חזרת התזמורת, לה דולצ'ה ויטה, לה סטרדה, לילות כביריה, משחק היצרים, משרד השידוכים, עיר הנשים, קולו של הירח, קזנובה של פליני, שמונה וחצי

ביטויים דומים: מסרטי פדריקו פליני מילון, מסרטי פדריקו פליני פירוש, מסרטי פדריקו פליני מילה נרדפת, סרט של פדריקו פליני 11 אותיות, שם של סרט של פדריקו פליני
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!