צללית (בלעז) | צללית, בלעז תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה צללית (בלעז) . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "צללית, בלעז" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה צללית (בלעז) בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

הקסם השחור: איך המוח שלנו רואה הכל בלי לראות כלום

תחשבו על זה רגע: איך אתם מצליחים לזהות את החבר הכי טוב שלכם שמגיע מרחוק, בחושך, רק לפי צורת ההליכה או קווי המתאר של הגוף? כאן בדיוק נכנסת לתמונה הצללית (Silhouette). בהגדרה היבשה, מדובר בצורה אטומה בצבע אחיד, לרוב שחור, המופיעה על רקע בהיר ללא שום פרטים פנימיים. אבל בפועל, זהו תרגיל מבריק של המוח האנושי. מחקרים, כולל כאלו שנערכו באוניברסיטת סטנפורד, הראו שהמוח שלנו לא צריך לראות עיניים או חיוך כדי להבין מי עומד מולו. אנחנו משלימים את התמונה לבד. הצללית מספקת לנו את "השלד" הוויזואלי, והדמיון עושה את השאר. זו הסיבה שרוב הצלליות מוצגות בפרופיל (מהצד) - המצח, האף והסנטר הם כמו ברקוד ביולוגי ייחודי שקל הרבה יותר לפענוח מאשר מבט חזיתי "שטוח".


האיש הקמצן שנתן לצללית את שמה

ההיסטוריה של המילה "סילואט" היא אולי אחד הסיפורים האירוניים ביותר בעולם האמנות. המונח לא הגיע מאמן דגול, אלא מבירוקרט אפור בשם אטיאן דה סילואט. הוא היה שר האוצר של צרפת בשנת 1759, תחת המלך לואי ה-15, בתקופה של משבר כלכלי עמוק בעקבות מלחמת שבע השנים. דה סילואט ניסה להציל את המצב והטיל גזירות צנע קשות על העם ועל העשירים כאחד. התוצאה? שמו הפך לבדיחה ברחוב הצרפתי ולשם נרדף לכל דבר שנעשה בזול, בחופזה ובקמצנות ("A la Silhouette"). באותה תקופה בדיוק, החלו להופיע דיוקנאות גזורים מנייר שחור כחלופה זולה לציורי שמן יקרים. הציבור, בציניות אופיינית, הדביק ליצירות הזולות הללו את שמו של השר הקמצן, והשם נשאר איתנו עד היום, הרבה אחרי שהשר נשכח.

הסלפי של המאה ה-18: אמנות להמונים

הרבה לפני שהייתה לנו מצלמה בכיס, אנשים רצו לתעד את עצמם ואת יקיריהם, אבל לא לכולם היה כסף לשכור צייר דיוקנאות. הצללית הייתה הפתרון המושלם - ה"פילטר" הדמוקרטי הראשון. בירידים ובשווקים של אירופה ישבו אמנים זריזים שידעו ליצור דיוקן בדקות ספורות. היו להם שתי שיטות עיקריות: השיטה הקלאסית של "גזור והדבק", שבה האמן גזר את הפרופיל מנייר שחור ביד חופשית והדביק על רקע לבן, והשיטה ההפוכה ("Hollow cut"), שבה גזרו את החלק הפנימי מתוך דף לבן והניחו אותו על רקע שחור. הטכנולוגיה לא איחרה להגיע, ובסוף המאה ה-18 הומצא ה"פיזיונוטרייס" - מכשיר מכני שאפשר להעתיק את קווי המתאר של הפנים בדיוק מתמטי, מה שהפך את הצלליות לתעשייה של ממש ואפשר לאנשים פשוטים להשאיר מזכרת לדורות הבאים.


מיוון העתיקה ועד ג'יימס בונד: הצללית בתרבות

השימוש בצלליות הוא לא המצאה מודרנית, הוא איתנו עוד מכדי החרס ביוון העתיקה (מאות 6-5 לפנה"ס), שם ציירו דמויות שחורות מרהיבות על רקע החרס האדום. אבל הקפיצה הגדולה התרחשה כשהצללית פגשה את המסך והבמה. תיאטרון הצלליות, שהגיע מהמזרח הרחוק, כבש את מועדוני הלילה של פריז במאה ה-19. בקולנוע, הבמאית לוטה רייניגר יצרה סרטי אנימציה שלמים ומכושפים רק מצלליות גזורות. כולנו מכירים את הפתיח האייקוני של סרטי ג'יימס בונד או את הפרופיל של אלפרד היצ'קוק - דוגמאות שמוכיחות שככל שמראים פחות, המתח והמסתורין גדלים. הצללית מאפשרת ליוצרים לבודד רגש או פעולה מבלי להסיח את דעת הצופה עם צבעים או תפאורה מיותרת.

איך עושים את זה במצלמה? סוד ה"קונטרה-אור"

בעידן הדיגיטלי, צלליות הן כלי אדיר בידי צלמים שרוצים ליצור דרמה. הטריק הוא ללכת נגד האינסטינקט ולצלם "נגד האור" (טכניקה המכונה Contre-jour). במקום להאיר את הפנים של המצולם, מעמידים אותו בין המצלמה לבין מקור אור חזק - כמו שקיעה מרהיבה או חלון מואר. הסוד המקצועי הוא במדידת האור: הצלם מכוון את החשיפה של המצלמה לפי הרקע הבהיר, ולא לפי האדם. התוצאה היא שהרקע יוצא צבעוני וברור, ואילו האדם הופך לצללית כהה וחסרת פרטים. זהו כלי שממקד את תשומת הלב בצורה, בשפת הגוף ובקומפוזיציה, והופך תמונה רגילה ליצירה אמנותית ומעוררת מחשבה.


כשעיצוב מציל חיים (וגם מזהה אויבים)

לצללית יש תפקיד קריטי הרבה מעבר לאסתטיקה - היא כלי לתקשורת מהירה. נסו לחשוב על תמרורי תנועה: "ילדים חוצים", "עבודות בכביש" או "רכבת מתקרבת". למרות שהתמרור עצמו מוקף במסגרת צבעונית (כמו משולש אדום), הסמל הפנימי מעוצב כצללית שחורה ואטומה ללא שום פרטים פנימיים. למה? כי המוח מפענח צורה פשוטה בשבריר שנייה, מהר הרבה יותר מתמונה מפורטת, וזה בדיוק מה שצריך כשנוהגים ב-100 קמ"ש. אותו עיקרון עובד גם בצבא: חיילים לומדים לזהות צלליות של מטוסים וטנקים כדי להבדיל בין עמית לטורף ממרחק רב, כשהפרטים הקטנים נעלמים ורק הצורה הכללית נשארת.

הצד הבירוקרטי (ולעיתים האפל) של הנייר השחור

לסיום, חשוב לזכור שלפני עידן תעודות הזהות הביומטריות והצילום הדיגיטלי, הצללית שימשה כמסמך משפטי לכל דבר. זה היה האמצעי היחיד לזיהוי וודאי במסמכים עסקיים. למרבה הצער, ההיסטוריה של הצללית כוללת גם פרקים כואבים. בארצות הברית של המאה ה-19, סוחרי עבדים השתמשו בצלליות כדי לתעד ולזהות את האנשים המשועבדים בתוך שטרות מכר ומסמכי בעלות. העובדה שניתן היה לייצר את הדיוקנאות האלו מהר ובזול הפכה אותם לכלי יעיל לקיטלוג "רכוש אנושי". זוהי תזכורת לכך שגם לצורת אמנות תמימה ויפה יכולים להיות שימושים היסטוריים מורכבים שחשוב להכיר. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות:
פתרון 6 אותיות: סילואט
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: צללית (בלעז) מילה נרדפת, מה זה צללית (בלעז) ?, צללית (בלעז) מילון, צללית, בלעז תשחץ, צללית, בלעז 6 אותיות

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!