מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה זרם בספרות האירופית שהחל במאה ה19. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "זרם בספרות האירופית שהחל במאה ה 19" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים כדוגמת: ידיעות אחרונות, מעריב או ישראל היום, וגם במגזינים השונים כמו: שבועון לאשה, פנאי פלוס ומוסף 7 ימים ועוד...
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה זרם בספרות האירופית שהחל במאה ה-19 בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה.
הכל מתחיל ונגמר במחזוריות: הסוד מאחורי קריסת האימפריות
תארו לעצמכם בניין מפואר ומוזהב שמתחיל להעלות חלודה דווקא בשיא תפארתו. המושג "דקדנס" מגיע מהמילה הלטינית Decadere, שפירושה המילולי הוא פשוט לצנוח או להצטמצם. במקור, היסטוריונים השתמשו במילה הזו כדי להסביר איך האימפריה הרומית הגדולה איבדה את הכוח שלה והתפוררה מבפנים בגלל עודף של מותרות וחוסר חיוניות. הרעיון הוא פשוט: כמו בטבע, גם תרבויות עוברות שלבים של ילדות, פריחה, ובסוף - שלב שבו הן הופכות ל"בשלות מדי" ומתחילות להירקב. זה לא קורה בגלל אסון פתאומי, אלא בגלל עייפות פנימית של המערכת. במאה ה-19, אנשים התחילו להרגיש שהחברה האירופית הגיעה בדיוק לשלב הזה. הם קראו לזה "דקליניזם" - התחושה שהעבר היה טוב יותר ושעכשיו הכול הולך לקראת סוף בלתי נמנע. זהו כלי טכני להבנת תקופות שבהן האמנות והמוסדות כבר לא מצליחים לחדש כלום, והם פשוט חוזרים על עצמם עד להתשה מוחלטת.
המרד הצרפתי: כשהתשישות הנפשית הפכה להצהרה אופנתית
רוב האנשים מנסים להסתיר את מצב הרוח הרע שלהם, אבל קבוצת משוררים בצרפת החליטה להפוך את הדיכאון והשעמום למותג הכי נחשק בעיר. במחצית השנייה של המאה ה-19, יוצרים כמו שארל בודלר ופול ורלן לקחו את המילה "דקדנס", ששימשה בתחילה כקללה או כביקורת נגדם, והפכו אותה לאות של כבוד. הם הפסיקו להאמין שהאמנות צריכה ללמד אותנו להיות אנשים טובים יותר או לשרת את המדינה. מבחינתם, האמנות קיימת רק בשביל האסתטיקה. בודלר כתב על תחושת ה"ספלין" - סוג של מועקה כבדה ושיעמום עמוק מהחיים הבורגניים הרגילים. במקום לחפש את היופי בפרחים ובשמש, הם חיפשו אותו דווקא בצללים, בחרדות ובייאוש. הזרם הזה משך אליו את השכבה המשכילה של צרפת, שחשה תשישות רוחנית (Ennui) אחרי תקופה ארוכה של שפע כלכלי. הם לא פחדו מהשקיעה. הם פשוט החליטו ליהנות מהנוף בזמן שהשמש שוקעת.
להפך מהטבע: האיש שהחליט שהמציאות היא פשוט לא מספיק טובה
מה הייתם עושים אם הייתם מחליטים שהעולם שבחוץ פשוט משעמם, גס ומלוכלך מדי? בשנת 1884, הסופר ז'וריס-קרל הויסמנס פרסם ספר בשם "להפך" (À rebours), ששינה את כל חוקי המשחק והפך לתנ"ך של הדקדנס. גיבור הספר, אריסטוקרט עשיר, מחליט להתבודד מהחברה ולבנות לעצמו עולם שכולו מלאכותי. הוא מאמין שהאדם יכול ליצור דברים יפים יותר מהטבע. הפסקה הזו בספרות האירופית מסמנת את המעבר להערצה של הזיוף המתוחכם: בשמים סינתטיים, אבני חן יקרות שמוצמדות לשריון של צב חי, וספרות עתיקה ומורכבת. הדקדנטים ראו בטבע משהו גולמי ופשוט מדי, והם העדיפו את העיבוד האנושי, המתוחכם והמוגזם. הספר של הויסמנס הראה לקוראים שהאמנות היא המקלט האחרון מפני הבינוניות של הקדמה. זהו שלב שבו היצירה הופכת למורכבת כל כך, שהיא כמעט קורסת תחת המשקל של העידון של עצמה, וזה בדיוק מה שהפך אותה למושכת כל כך עבור דור שחיפש ריגושים קיצוניים.
וירוס של אסתטיקה: איך אירופה כולה נדבקה בשיגעון היופי
יופי יכול להיות דבר מסוכן, במיוחד כשהוא הופך למטרה היחידה בחיים, והתובנה הזו התפשטה במהירות מצרפת לכל רחבי היבשת. באנגליה, אוסקר ויילד הפך לפנים של התנועה עם הספר "תמונתו של דוריאן גריי", סיפור על בחור שנותר צעיר ויפה בזמן שהדיוקן שלו נרקב וסופג את כל החטאים שלו. זה היה ביטוי מושלם לדקדנס - ההפרדה המוחלטת בין המראה החיצוני למוסר הפנימי. באיטליה, גבריאלה ד'אנונציו כתב על נהנתנות חסרת מעצורים, ובגרמניה תומאס מאן חקר בסיפוריו את הקשר המוזר שבין תרבות גבוהה ואינטלקטואלית לבין מחלות ומוות. הזרם הזה הוכיח שהתחושה שמשהו "נגמר" היא לא מקומית אלא כלל-אירופית. בכל מקום שבו הייתה אליטה משכילה שחשה שבעה מדי מהקידמה, צמחה אמנות שחגגה את הניוון, את השוליים ואת מה שהחברה החשיבה כ"מקולקל". זו הייתה תקופה של "סוף המאה" (Fin de siècle), שבה כולם הרגישו שהם חיים על זמן שאול.
פילוסופיה בתוך הריק: כשהמשמעות נעלמת והאמנות משתוללת
אם החיים הם ריק אחד גדול ללא מטרה ברורה, האם עלינו לבכות או פשוט לצייר את הריק הזה בצבעים עזים? הפילוסופיה שעמדה מאחורי הדקדנס נשענה על הוגים כמו ארתור שופנהאואר, שטען שהעולם מונע על ידי רצון עיוור שרק גורם לנו סבל. הדקדנטים אימצו את הפסימיות הזו באהבה. מאוחר יותר, פרידריך ניטשה ניתח את הדקדנס כתופעה שבה הערכים המסורתיים של המערב מאבדים את כוחם, מה שמוביל לניהיליזם - האמונה שלחיים אין משמעות מובנית. האמנות הדקדנטית השתמשה בניהיליזם הזה כדי לשבור את הכלים. ציירים כמו אדגר דגה הציגו דמויות בודדות בבתי קפה, שקועות בשתיקה ושתייה, ויוצרים אחרים עברו לאמנות מופשטת שמתעלמת מהמציאות. המטרה לא הייתה לתקן את העולם, אלא להביע את הייאוש ממנו בצורה הכי אסתטית שאפשר. עבור ניטשה, זה היה סימן לחולשה, אבל עבור האמנים, זו הייתה הדרך היחידה להישאר נאמנים לעצמם בעולם שאיבד את האלוהים ואת המצפן שלו.
האם אנחנו הדקדנטים החדשים? הדים של המאה ה-19 בימינו
לפעמים ההיסטוריה לא רק חוזרת על עצמה, היא פשוט עושה "קאמבק" עם טכנולוגיה מתקדמת יותר וסמארטפונים ביד. ההיסטוריון ז'אק ברזון הסביר שעידן דקדנטי הוא כזה שבו הצורות האמנותיות כבר מוצו, והמוסדות החברתיים מתקפלים לתוך עצמם. היום, כותבים רבים רואים במאה ה-21 סוג של "דקדנס מודרני". אנחנו חיים בתקופה של שפע חומרי אדיר, אבל סובלים מסטגנציה - תחושה של קיפאון שבה שום דבר באמת חדש לא קורה בתרבות או במחשבה. האסקפיזם הדיגיטלי, ההתמכרות לריגושים רגעים והתפרקות התא המשפחתי הם סימנים שהדקדנס מעולם לא עזב אותנו. הפוסט-מודרניזם, עם החיבה שלו למחזור של סגנונות עבר ופירוק של עובדות, הוא היורש הישיר של אותם משוררים צרפתים מהמאה ה-19. בסופו של דבר, הדקדנס מזכיר לנו שגם בשיא העוצמה של ציוויליזציה, תמיד ישנו רגע שבו היא צריכה לעצור, להביט במראה ולשאול אם היא עדיין צומחת - או שהיא פשוט נהנית מהשקיעה. בהצלחה !
מודעות
פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: דקדנס (זרם בתרבות האירופית שהחל במאה ה-19)
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: שם של זרם בספרות האירופית שהחל במאה התשע עשרה, זרם בספרות האירופית שהחל במאה ה-19 מילון, זרם בספרות האירופית שהחל במאה ה-19 5 אותיות
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!
