משורר צרפתי | משורר צרפתי מילון

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה משורר צרפתי תשבץ משורר צרפתי תשחץ הן:

המסע של השירה הצרפתית

השירה הצרפתית היא לא רק אוסף יצירות; היא סיפור מתמשך של התפתחות, מרד ולידה מחדש. כדי להבין כיצד הספרות המערבית הגיעה למקום שבו היא נמצאת היום, צריך לעקוב אחר ארבעה שמות מרכזיים, שכל אחד מהם מייצג צומת דרכים מכריע. המסע מתחיל במאה ה-17, בחצר המלוכה של לואי ה-14, שם ז'אן דה לה פונטן שכלל את המשל הקלאסי לכדי אמנות ביקורתית חדה כתער. משם, אנו קופצים למאה ה-19 הסוערת, שם ויקטור הוגו ניפץ את הכללים, הנהיג את המהפכה הרומנטית והפך את השירה לכלי פוליטי רב עוצמה. בעקבותיו, שארל בודלר הפנה את המצלמה מהאידיאלים הגדולים אל הרחובות האפלים של פריז המודרנית, והמציא שפה חדשה לתיאור הניכור העירוני. ולבסוף, ארתור רמבו, נער גאון, לקח את השפה הזו, פירק אותה לגורמים ונטש את עולם הספרות כולו בטרם מלאו לו 21. ארבעתם יחד מספרים את סיפור האבולוציה של המחשבה המודרנית.

ז'אן דה לה פונטן: אמנות הביקורת שמאחורי המשל

איך מעבירים ביקורת על מלך אבסולוטי וחברה היררכית נוקשה מבלי לאבד את הראש? ז'אן דה לה פונטן, שפעל בתור הזהב של צרפת, מצא את הפתרון. על פני השטח, הוא כתב משלי חיות חינניים, אך מתחת, הוא ניהל דיאלוג נוקב עם הכוח, הצביעות והטבע האנושי. הוא עצמו הצהיר כי הוא "משתמש בחיות כדי ללמד בני אדם", וכך יצר מראה שאיש לא יכול היה להתכחש לה. בעוד שרבים מזהים את השראתו מאיזופוס, לה פונטן שאב גם ממקורות מורכבים יותר, כולל אוסף המשלים ההודי "פנצ'טנטרה" (דרך גרסת "משלי פילפה"). חייו האישיים מדגימים את המתח הזה; הוא שמר על נאמנות לפטרונו, שר הכספים ניקולה פוקה, גם לאחר שזה נאסר על ידי המלך לואי ה-14. הנאמנות הזו, יחד עם אוסף סיפורים אחר שלו, "מעשיות" (Contes), שנחשב לגס ובלתי מוסרי, עיכבו במשך שנים את קבלתו ל"אקדמיה הצרפתית" היוקרתית. לה פונטן לא היה רק ממשיל; הוא היה חבר מרכזי ב"קבוצת הארבעה", לצד מחזאים כמו מולייר ורסין, והיה דמות מפתח בעיצוב התרבות הצרפתית הקלאסית.


ויקטור הוגו: הטיטאן שהפך שירה לפוליטיקה

ויקטור הוגו לא רק כתב שירה; הוא היה תנועה של איש אחד. כדמות המרכזית של הזרם הרומנטי בצרפת, הוא שחרר את הספרות מכבלי הקלאסיציזם הנוקשה. המהפכה שלו לא הייתה רק על הנייר; היא התרחשה פשוטו כמשמעו בתאטרון. הצגת הבכורה של מחזהו "ארנני" ב-1830 הציתה את "הקרב על הרנני" - מהומה פיזית בין תומכי הישן לחדש, שבסופה ניצחה הרומנטיקה. עבור הוגו, לאמנות הייתה מטרה חברתית ברורה. הרומן "הגיבן מנוטרדאם" לא היה סיפור אהבה טרגי בלבד, אלא קמפיין שהצליח לעורר מודעות ציבורית והוביל לשימור הקתדרלה. "עלובי החיים", שנכתב ברובו בגלות, היה כתב אישום חריף נגד העוולות החברתיות של זמנו. חייו הפוליטיים היו סוערים לא פחות: הוא החל כתומך המלוכה שזכה לכספים מהמלך, אך הפך לרפובליקני נלהב. כשאחיינו של נפוליאון, נפוליאון השלישי, תפס את השלטון בהפיכה, הוגו הכריז עליו כ"בוגד" ויצא לגלות של 19 שנים. מהאיים ג'רזי וגרנזי הוא הפך למצפון של האומה, תוך שהוא מנהל מאבק בלתי פוסק לביטול עונש המוות. כשמת, צרפת כולה התאבלה, והוא נקבר בטקס ממלכתי בפנתאון, כגיבור לאומי.

שארל בודלר: המבשר של פריז המודרנית

בזמן שהוגו עסק באידיאלים הגדולים ובמאבקים פוליטיים, שארל בודלר עשה משהו שונה לחלוטין: הוא ירד אל הרחוב. בודלר הוא האב המייסד של המודרניזם, והוא שטבע את המונח "מודרניות" (modernité) כדי לתאר את החוויה החדשה, החולפת והמנוכרת של החיים בכרך הפריזאי המתועש. הוא לא חיפש יופי בטבע האידילי, אלא בתוך העשן, היין, ההמון, ואפילו הכיעור והריקבון. יצירת המופת שלו, "פרחי הרע" (Les Fleurs du mal) מ-1857, הייתה כל כך חתרנית עד שהמדינה תבעה אותו ואת המו"ל שלו למשפט. הספר הואשם ב"פגיעה במוסר הציבורי", שישה מהשירים הנוקבים ביותר (שעסקו בין היתר בלסביות ובדקדנס) צונזרו, ועל בודלר הוטל קנס. הוא היה זה שהציג לצרפת את יצירתו של אדגר אלן פו, שאותו תרגם במסירות. בניגוד להוגו הציבורי, בודלר היה איש של סתירות פנימיות; "דנדי" אופנתי שחי חיי בוהמה, אך נאבק כל חייו בחובות כבדים, התמכרות לאופיום, ומחלת העגבת, שהובילה לבסוף לשבץ מוחי שהותיר אותו אילם ולמותו המוקדם.


ארתור רמבו: הגאון ששרף את הבמה והלך

סיפורו של ארתור רמבו הוא אולי הקיצוני והמטלטל ביותר בתולדות הספרות. מדובר בנער פלא שכתב את כל יצירות המופת שלו - כולל "הספינה השיכורה" ו"עונה בגיהנום" - לפני שחגג את יום הולדתו ה-21. רמבו לא רצה רק לכתוב שירה; הוא רצה להפוך ל"רואה" (Voyant). ב"מכתבי הרואה" המפורסמים שלו, הוא תיאר את שיטתו: "ערבוב ארוך, עצום ורציונלי של כל החושים" כדי להגיע אל ה"לא-נודע". הוא חי את התיאוריה הזו עד הקצה. מערכת היחסים ההרסנית שלו עם המשורר פול ורלן הפכה לאגדה: היא כללה נדודים, אלכוהול, סמים, והסתיימה בירייה. בבריסל, ורלן השיכור ירה ברמבו ופצע אותו בידו, אירוע שהוביל למאסרו של ורלן. זמן קצר לאחר מכן, רמבו השלים את "עונה בגיהנום" ואז, בשיא גאונותו, פשוט הפסיק. הוא נטש את הספרות לחלוטין ופתח ב"חיים שניים" כהרפתקן. הוא נדד לאינדונזיה, קפריסין, ולבסוף התיישב כסוחר וסוכן מסחרי בעדן (תימן) ובהרר (אתיופיה), שם אף עסק בסחר בנשק. הוא מת בגיל 37 במרסיי, לאחר שחלה בסרטן העצם ורגלו נכרתה.

מסקנה: המורשת כשרשרת של מהפכות

ארבעת היוצרים הללו אינם רק ארבע נקודות בהיסטוריה, אלא חוליות בשרשרת של מרד. ז'אן דה לה פונטן פעל בתוך הכללים כדי לבקר את הכוח. ויקטור הוגו שבר את הכללים הללו והכניס לשירה רגש ומצפון חברתי. שארל בודלר לקח את הרגש הרומנטי והשליך אותו אל תוך הניכור של העיר המודרנית, והמציא בכך שפה חדשה. ארתור רמבו, שראה בבודלר את מורו, לקח את השפה החדשה הזו ופירק אותה, תוך שהוא מנסה לפרק את התודעה האנושית עצמה. הוא סלל את הדרך ישירות לסוריאליזם ולשירה של המאה ה-20. כל אחד מהם, בדרכו, לא רק תיאר את המציאות, אלא ניסה לשנות אותה, והם הותירו אחריהם מורשת שהגדירה מחדש את גבולות האפשר של המילה הכתובה. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות: מרי, פלג
פתרון 4 אותיות: הוגו, ויון, ויז'ה, ולרי, ורלן, לוקה, צלאן, רוסו, רמבו
פתרון 5 אותיות: אלואר, בודלר, דיומא, ואלרי, וולטר, מרעלי, שיוטו
פתרון 6 אותיות: דלנואה, פוטייה, פרידום
פתרון 7 אותיות: אפולינר, דה-ויטרי (מלחין צרפתי)
פתרון 8 אותיות ומעלה: לה פונטיין (משורר ומספר משלים צרפתי)
פתרון של שתי מילים ומעלה: אדמון פלג, אז'ן פוטייה, אלכסנדר דיומא האב, אלקו רוסו, ארתור רמבו, גיום אפולינר, גראסים לוקה, ויקטור הוגו, ז'אן דה לה פונטן (פונטיין), ז'וזף מרי, יצחק מרעלי, לוסיאן שיוטו, סילי פרידום, פאול צלאן, פול אלואר, פול ואלרי, פול ורלן, פייר דלנואה, פיליפ דה ויטרי (מלחין ומשורר צרפתי), פרנסואה ויון, קלוד ויז'ה, שארל בודלר

ביטויים דומים: משורר צרפתי מילון, משורר צרפתי 4 אותיות, שם של משורר צרפתי, משורר צרפתי =, משורר צרפתי פירוש, משורר צרפתי
מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!