קומיקאי אמריקאי | קומיקאי אמריקאי בעבר תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה קומיקאי אמריקאי לשעבר. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "קומיקאי אמריקאי" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים כדוגמת: ידיעות אחרונות, מעריב או ישראל היום, וגם במגזינים השונים כמו: שבועון לאשה, פנאי פלוס ומוסף 7 ימים ועוד... 
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה לשעבר קומיקאי אמריקאי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

ארבעה ענקים, ארבע מהפכות: כיצד מרפי, סיינפלד, ויליאמס ופרייור עיצבו את הקומדיה המודרנית

אם תנסו לזקק את ה-DNA של הקומדיה האמריקאית המודרנית, סביר להניח שתמצאו ארבעה מרכיבי יסוד עיקריים, המגולמים בארבעה אישים. לא מדובר רק ברשימה של בדרנים מצליחים; אלו הם אבות-טיפוס שונים בתכלית זה מזה, שכל אחד מהם סלל נתיב אחר לחלוטין. ריצ'רד פרייור היה המהפכן ששבר את הכלים, הפך את הבמה למקום של וידוי חשוף והשתמש בכאב אישי כחומר דלק. רובין ויליאמס היה כוח טבע כאוטי, גאון אלתור שמהירות מחשבתו נעה בין אנרגיה קומית בלתי נשלטת לבין פגיעות רגשית עמוקה. אדי מרפי היה הכריזמה בהתגלמותה, הכוכב-על הראשון שהגיע מהסטנד-אפ והגדיר מחדש את המושג "שואו" במופע יחיד. ולבסוף, ג'רי סיינפלד הוא האומן המדויק, המהנדס שהפך התבוננות אובססיבית בפרטים הקטנים והיומיומיים של החיים לאמנות פילוסופית. ארבעתם יחד יצרו את המפה שעליה צועדים כל הקומיקאים שבאו אחריהם.

השושלת המהפכנית: ריצ'רד פרייור ואדי מרפי

כל מהפכה צריכה ניצוץ, ובקומדיה המודרנית, הניצוץ הזה היה ריצ'רד פרייור. פרייור התחיל את דרכו כבדרן "נקי" בסגנון ביל קוסבי, אך חווה הארה מקצועית מפורסמת בלאס וגאס, כשהביט בקהל ושאל את עצמו "מה לעזאזל אני עושה כאן?". הוא נטש את הדמות המוחלקת וצלל לתוך האמת העירומה של חייו. הוא שאב חומרים מילדותו בבית בושת בפאוריה, אילינוי, ודיבר בפתיחות חסרת תקדים על גזענות, סמים, ואלימות. הוא הפך את הבמה למקום של וידוי אישי, ובאופן טרגי-קומי, אפילו את תקרית ההצתה העצמית הכמעט-קטלנית שלו ב-1980 הוא הפך לחומר קומי. ואז הגיע אדי מרפי. מרפי, שראה בפרייור (ולא בקוסבי) את המודל לחיקוי שלו, לקח את הלפיד של פרייור והצית איתו אצטדיונים. המופעים "דליריוס" (1983) ו-"Raw" (1987) לא היו רק ספיישלים של סטנד-אפ; הם היו אירועי רוק. מרפי הצעיר הציג ביטחון עצמי מגנטי ושליטה מוחלטת בקהל. בעוד פרייור השתמש בהומור כדי לחשוף את הפצעים, מרפי השתמש בו כדי להפגין כוח, והוכיח שהסגנון הלא-מתנצל שפרייור יצר יכול להיות לא רק משפיע, אלא גם הדבר הפופולרי והרווחי ביותר בתרבות האמריקאית.


האנטיתזה המדויקת: ג'רי סיינפלד וההתבוננות כפילוסופיה

ובדיוק כשהבמה התמלאה בווידויים אישיים, בצעקות ובביקורת חברתית נוקבת, הגיע ג'רי סיינפלד ובחר בנתיב ההפוך לחלוטין. הפילוסופיה הקומית של סיינפלד מבוססת על הימנעות מכוונת מנושאים גדולים. הוא אינו עוסק בפוליטיקה, בדת או בסקס, שהם חומרי הבערה המסורתיים של הסטנד-אפ. במקום זאת, סיינפלד בנה קריירה שלמה על התבוננות מיקרוסקופית במצבים יומיומיים פשוטים ובאינטראקציות חברתיות שוליות-כביכול: המתנה בתור, אופן סגירת כפתור בחולצה, קנייה בסופרמרקט, או הרגלי אכילה. הגאונות שלו אינה נובעת ממה הוא אומר, אלא מאיך הוא מפרק את הסיטואציה לגורמים בדיוק כירורגי. סגנון זה, שרבים זלזלו בו בתחילה כהומור "על כלום", התגלה כאוניברסלי לחלוטין. הוא הגיע לשיאו בסדרת הטלוויזיה "סיינפלד" (1989-1998), אותה יצר יחד עם לארי דייוויד. הסדרה הפכה לאחת ההצלחות התרבותיות והמסחריות הגדולות בהיסטוריה, והוכיחה שהתבוננות מדויקת בניואנסים הקטנים ביותר של הקיום האנושי יכולה להיות עמוקה ומהדהדת לא פחות מכל זעקה חברתית.

כוח הטבע הייחודי: רובין ויליאמס והחיבור בין אלתור לדרמה

אם סיינפלד הוא האדריכל המדויק, רובין ויליאמס היה סופת ברקים בבקבוק. אי אפשר היה באמת לסווג אותו. הוא היה בוגר בית הספר היוקרתי ג'וליארד למשחק, אך הפריצה הגדולה שלו הגיעה דרך תפקיד החייזר "מורק" בסדרה "מורק ומינדי", שם האנרגיה המאנית ויכולת האלתור הפנומנלית שלו הפכו לנכס טלוויזיוני. המוח של ויליאמס פעל במהירות שונה משל שאר בני האדם, כשהוא יוצר חיבורים אסוציאטיביים מבריקים בזמן אמת. יכולת זו באה לידי ביטוי באופן מזוקק בתפקידו הבלתי נשכח כג'יני בסרט "אלאדין", שם חלקים נרחבים מהדיאלוג היו תוצר של אלתוריו. עם זאת, הקריירה של ויליאמס התאפיינה בפיצול ייחודי. לצד קומדיות פרועות ושוברות קופות כמו "גברת דאוטפייר" (שזיכתה אותו בגלובוס הזהב), הוא טיפח קריירה דרמטית מרשימה. הוא גילם דמויות מורכבות בסרטים כמו "ללכת שבי אחריו" ו"פישר קינג", והגיע לשיא ההכרה הממסדית כשזכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו כפסיכולוג שון מגוויר ב"סיפורו של ויל האנטינג" (1997). האבחנה שלאחר מותו, לפיה סבל מדמנציה עם גופיפי לואי, שופכת אור על המורכבות של הווירטואוזיות שלו ועל העומק הרגשי ששילב בגאונותו הקומית.


המעבר למיינסטרים: ממסך הטלוויזיה לכיבוש הקולנוע

להיות קומיקאי גאון זה דבר אחד. להפוך לכוכב-על זה משחק אחר לגמרי, וכל אחד מהארבעה פיצח את הקוד בדרך שונה. אדי מרפי היה כוכב מיידי, שהפך לחבר הצוות המרכזי ב"סאטרדיי נייט לייב" (1980-1984) ומשם יצא ישירות לקריירה קולנועית ששלטה לחלוטין בשנות ה-80, עם להיטי ענק כמו "48 שעות", "משנה מקום, משנה מזל" וסדרת "השוטר מבוורלי הילס". בהמשך, מרפי פיתח התמחות בגילום דמויות מרובות באותו סרט, כמחווה לפיטר סלרס, בסרטים כמו "מגלה את אמריקה" ו"הפרופסור המטורף", והוכיח את כוחו גם בקולנוע משפחתי עם דיבוב דמות החמור ב"שרק". גם רובין ויליאמס השתמש בטלוויזיה ("מורק ומינדי") כקרש קפיצה לקולנוע, שם ביסס את עצמו כאחד השחקנים הרווחיים והמוערכים ביותר. ריצ'רד פרייור, במקביל לקריירת הסטנד-אפ שלו, כיכב גם הוא בסרטים רבים, כולל שיתופי פעולה זכורים עם ג'ין ויילדר ("שיגעון על תנאי"). ג'רי סיינפלד, לעומתם, בחר בדרך אחרת: הוא מיקד את מורשתו העיקרית במסך הקטן, והפך את "סיינפלד" לממלכה הבלעדית שלו. בעוד מרפי וויליאמס הפכו לכוכבי קולנוע במובן הקלאסי של המילה, סיינפלד הוכיח שניתן להגיע לאותה רמת השפעה תרבותית דרך הטלוויזיה.

סיכום: המורשת הנצחית של ארבעת הגדולים

ארבעת האנשים האלה אינם רק "מצחיקים"; הם אבני היסוד של הקומדיה כפי שאנו מבינים אותה. המורשת שלהם אינה נמדדת רק בכמות הפרסים או בהכנסות בקופות, אלא בהשפעה המתמשכת שלהם על כל מי שעלה על במה אחריהם. ריצ'רד פרייור הוא האב הרוחני של הסטנד-אפ המודרני; הוא נתן לדורות של קומיקאים את ה"רשות" לדבר אמת, גם אם היא כואבת, אישית וחברתית, ללא צנזורה. ג'רי סיינפלד הוא האומן האינטלקטואלי, זה שהוכיח שדיוק במילים ובמבנה חשוב לא פחות מהפואנטה, והוא השפיע על כל קומיקאי שאי פעם חשב על "איך" לספר בדיחה. רובין ויליאמס הוא הגאון החד-פעמי, ההוכחה שקומיקאי יכול להיות גם שחקן דרמטי ענק, והגבולות בין צחוק לדמעה מטושטשים לחלוטין. ואדי מרפי הוא הארכיטיפ של הכוכב-על, דמות כריזמטית שהוכיחה שסטנדאפיסט יכול להיות הכוכב הגדול ביותר בעולם. יחד, הם לא רק הגדירו את תקופתם, אלא ממשיכים להגדיר את אוצר המילים הקומי המשמש אותנו עד היום. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות: לנו, קיי, רוק
פתרון 4 אותיות: אבוט, ברנס, הייז, היקס, מרפי, מרקס, פולר, פוקס, קארי, רייט

פתרון 5 אותיות: בלושי, ברוקס, ג'ורדן, ג'יימס, דנהאם, ויינס, לואיס, לוביץ, מרטין, פארלי, פורטה, קולבר, קרטין, קרלין
פתרון 6 אותיות: גרגורי, גריפין, וילסון, וינטרס, רפפורט
פתרון 7 אותיות: או'בריאן, סיינפלד, תומפסון
פתרון 8 אותיות ומעלה: אודנקירק, נוקסוויל
פתרון של שתי מילים ומעלה: אדי מרפי, איימי פולר, אלברט ברוקס, באד אבוט, בוב אודנקירק, בוב הופ, ביל היקס, ג'ון בלושי, ג'וני נוקסוויל, ג'ון לוביץ, ג'ונתן וינטרס, ג'ורג' ברנס, ג'ורג' קרלין, ג'יי לנו (קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי), ג'יין קרטין, ג'ף דנהאם, גראוצ'ו מרקס, ג'רי לואיס (שחקן וקומיקאי אמריקאי בעבר), ג'רי סיינפלד, דיק גרגורי, דני קיי (קומיקאי ושחקן אמריקאי בעבר), דרו קארי, ויל פורטה, כריס פארלי (קומיקאי ושחקן אמריקאי בעבר), כריס רוק, לזלי ג'ורדן, מייקל רפפורט, מל ברוקס, מרלון ויינס, סטיב מרטין (קומיקאי ושחקן אמריקאי ותיק), סטיבן קולבר, סטיבן רייט, פליפ וילסון, קווין ג'יימס, קונאן או'בריאן, קינן תומפסון, קתי גריפין, רד פוקס, שון הייז (קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקאי)

ביטויים דומים: קומיקאי אמריקאי מילון, קומיקאי אמריקאי בעבר תשחץ, קומיקאי אמריקאי מילה נרדפת, רשימת קומיקאים אמריקאים

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!