שיר קודש יהודי | שיר קודש יהודי תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה שיר קודש יהודי. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "שיר קודש יהודי" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים כדוגמת: ידיעות אחרונות, מעריב או ישראל היום, וגם במגזינים השונים כמו: שבועון לאשה, פנאי פלוס ומוסף 7 ימים. 
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה שיר קודש יהודי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

הפסקול של השבת: למה אנחנו באמת שרים מסביב לשולחן?

תחשבו על זה רגע: מתי בפעם האחרונה עצרתם הכל ופשוט שרתם יחד? זמירות השבת הן הרבה מעבר לרעשי רקע נעימים בזמן שמחלקים את החלה. מדובר בטקסטים עתיקים שנכתבו ברובם בין המאה ה-14 למאה ה-17, ומטרתם המקורית הייתה לייחד את הסעודה השביעית ולהכניס בה תוכן מחשבתי מרתק. קראו לזה פעם "ברכון" או קונטרס "ברכת המזון", כשהראשון שכלל את זמירות השבת הודפס בפראג בשנת 1515. במאמר הזה נפרק את הפלייליסט היהודי המוכר - מההגעה של המלאכים ב"שלום עליכם", דרך הסודות המפתיעים של "אשת חיל", הדרמה הפוליטית של "מה יפית", הפולמוס ההיסטורי של "צמאה נפשי", ההשתוקקות של "יה אכסוף", ועד הפילוסופיה של "שיר הכבוד". התכוננו לגלות שמאחורי המילים השחוקות מסתתרים סיפורים שישאירו אתכם מרותקים.


מלאכים בדלת וכלה בשדה: כשהתלמוד פוגש את המציאות

יש פיוטים שאי אפשר לדמיין את השבת בלעדיהם, גם אם רובנו שרים אותם על אוטומט. קחו את "לכה דודי" למשל. המקובל רבי שלמה הלוי אלקבץ חיבר אותו בצפת של המאה ה-16, כשהוא נשען על סיפור יפהפה מהתלמוד הבבלי: רבי חנינא ורבי ינאי היו יוצאים פיזית החוצה לקבל את פני "שבת המלכה". זו בדיוק הסיבה שאנחנו מסתובבים לאחור, לכיוון מערב, באמירת "בואי בשלום". מיד אחר כך מגיע "שלום עליכם", פיוט קבלי מהמאה ה-17 שמבוסס גם הוא על התלמוד (מסכת שבת), המתאר שני מלאכים שמלווים אדם הביתה. נשמע פסטורלי? לא לכולם. פוסקים גדולים כמו היעב"ץ ורבי חיים מוולוז'ין התנגדו חריפות לשירת הפיוט הזה, כי ההלכה אוסרת להתפלל למלאכים אלא רק לה'. זו הסיבה שרבים מוסיפים בסוף הפסוק "כי מלאכיו יצווה לך" - כדי ליישר קו.

אשת חיל: הרבה יותר מברכה לאימא

אם תמיד חשבתם שהשיר הזה הוא פשוט תעודת הצטיינות שבועית לאישה שטרחה במטבח, תחשבו שוב. המזמור "אשת חיל", שחותם את ספר משלי, הוא יצירת מופת שבנויה על פי סדר אותיות הא-ב. מקובלי צפת הם אלו שהכניסו אותו לטקס קבלת השבת הביתית, ולא רק מסיבות משפחתיות. בעוד שהקריאה הפשוטה מתארת אישה חכמה שדואגת לכלכלת ביתה ולעניים, המדרש מייחס את המילים לדמויות היסטוריות ספציפיות כמו רות המואביה. אבל הסיבה האמיתית שהוא שרד את מבחן הזמן קשורה לרובד הקבלי: מדובר באלגוריה עמוקה שבה ה"אישה" היא בכלל משל לתורה, לחכמה או לכנסת ישראל.


השיר שצחקנו עליו ובכינו בגללו: הסיפור האמיתי של "מה יפית"

טקסט קדוש אחד הפך למטבע הלשון הכי מעליב בהיסטוריה היהודית, וזה קרה באופן טרגי לחלוטין. מרדכי בר יצחק כתב את "מה יפית" במאה ה-13 כשיר אהבה פשוט לעונג שבת. אבל בפולין, המילים זכו להגייה "מאיופס", והשיר קיבל חיים משלו. פריצים אוקראינים ופולנים, ומאוחר יותר גם הנאצים, נהגו לאלץ יהודים לרקוד ולשיר את המאיופס בצורה מגוחכת כדי להשפיל אותם. התוצאה? קהילות חסידיות שלמות מחקו את השיר מספרי הזמירות שלהן כדי לא לעורר את זיכרונות הגלות הכואבים. המושג "בעל מה יפית" הפך מאז למילת גנאי בעברית לאדם חסר כבוד עצמי, שמוכן לעשות הכל כדי למצוא חן בעיני סביבה עוינת.

צמאה נפשי: משפט שלמה כפי שלא הכרתם

מסתבר שהפרשן הכי שכלתני של ימי הביניים ידע לכתוב את אחד הטקסטים הכי רגשיים ויצריים שיש. רבי אברהם אבן עזרא בן המאה ה-12 כתב במקור את "צמאה נפשי" כפיוט "רשות" מיוחד לתפילת "נשמת כל חי" של חג שמיני עצרת, אך יהדות אשכנז כולה אימצה אותו לליל שבת. הפיוט הזה טומן בחובו סוד מרתק: בבית שבו הוא מזכיר "גברת אמת" מול "שפחה נואמת", אבן עזרא שותל אלגוריה גאונית על משפט שלמה. הוא מתאר ויכוח תאולוגי שבו היהדות היא האם האמיתית, ואילו הדתות האחרות טוענות שהבן החי (ההבטחה האלוהית) שייך להן, והבן המת שייך ליהדות. דרך משחק מילים מתוחכם, אבן עזרא מכריע מי מחזיק באמת המקורית.


יה אכסוף: כששוכחים מהאוכל וזוכרים את הנשמה

נדיר מאוד שטקסט פנימי של חצר חסידית אחת מצליח לחצות את כל המגזרים ולהפוך לנכס צאן ברזל מרכזי בשולחן השבת. רבי אהרן הגדול מקרלין כתב את הפיוט "יה אכסוף" לבקשת רבו, והטמין בו את השם "אהרן" באותיות הראשונות של המילה השנייה בכל בית, ואת המילה "נשמה" באותיות של המילה השלישית. מה שהופך את היצירה הזו לכל כך שונה ועוצמתית, הוא חוסר ההתייחסות המוחלט שלה לאוכל. בעוד שזמירות אחרות מזכירות גם את סעודת השבת, הטקסט הזה מתמקד באפס אחוז גשמיות ומאה אחוז כיסופים להארת הנשמה. נטו חיבור רוחני. זו הסיבה המרכזית שהוא אומץ בחום גם בישיבות ליטאיות ובקהילות הציונות הדתית.

שיר הכבוד: איך מתארים את מה שאי אפשר לראות?

לפעמים השאלות הפילוסופיות הכי מורכבות מקבלות את התשובות שלהן מפי ילד קטן שעומד מול ארון הקודש. "שיר הכבוד", הידוע גם כ"אנעים זמירות", נכתב במאה ה-11 או ה-12 בגרמניה, ומיוחס בדרך כלל לחסידי אשכנז. הפיוט מתמודד עם השאלה הקשה ביותר: איך אפשר בכלל לדבר על אינסוף אלוהי שאין לו גוף או צורה? התשובה המבריקה של השיר היא: "דמו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך". במילים פשוטות - כשהנביאים מתארים את ה' כזקן ביום דין או כלוחם צעיר ביום קרב, הם לא מתארים כיצד הוא נראה, אלא איך הפעולות שלו מתגלות במציאות שלנו. המהות עצמה נשארת אחת, נסתרת ובלתי ניתנת להשגה. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות: פיוט
פתרון 5 אותיות: מזמור
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: שיר קודש יהודי מילון, שיר קודש יהודי פירוש, שיר קודש יהודי מילה נרדפת, שיר קודש יהודי 4 אותיות

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!