מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה ממשחקי החברה לילדים. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "ממשחקי החברה" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה ממשחקי החברה לילדים בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה.
הפעם קבלנו את ההגדרה ממשחקי החברה לילדים. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "ממשחקי החברה" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.
לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה ממשחקי החברה לילדים בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה.
מ"הרצל אמר" ועד הבריחה מהחדר: למה אנחנו באמת לא מפסיקים לשחק?
תשכחו לרגע מהסטיגמה שמשחקים זה "רק לילדים". יש סיבה לכך שגם מנכ"לים בכירים יוצאים לסדנאות גיבוש ביער, ושזוגות בדייט ראשון מחפשים שבירת קרח. משחקי חברה הם הרבה יותר מסתם דרך להעביר את הזמן עד שהפיצה תגיע. הם המקום שבו אנחנו מסירים את המסכות, בודקים גבולות, ולומדים על בני האדם שמולנו הרבה יותר ממה ששיחה מנומסת בבית קפה יכולה לגלות.
הקסם הגדול? לא צריך כלום. לא מסכים, לא מטענים, ולפעמים אפילו לא דף ועט. רק אנשים, דמיון ורצון לנצח (או לפחות לא להפסיד בכבוד). בין אם זה לפיתוח מיומנויות חברתיות אצל פעוטות ובין אם זה כלי פדגוגי מתוחכם למבוגרים, המשחקים הללו הם "חדר כושר" למוח ולנפש. בואו נצלול אל מאחורי הקלעים של המשחקים שעיצבו את הילדות שלנו וממשיכים לאתגר אותנו גם בבגרותנו.
הרצל אמר: השיעור הראשון שלכם בשליטה עצמית
לפני שידענו מה זה "דחיית סיפוקים" או "אימפולסיביות", היה לנו את הרצל. או את "סיימון", תלוי איפה גדלתם בעולם. המשחק הזה, שנראה תמים למראה, הוא למעשה מבחן פסיכולוגי מבריק בקשב וריכוז. העיקרון פשוט אך אכזרי: המוח שלכם שומע הוראה ("להרים ידיים!") והגוף רוצה לציית מיד. אבל המשחק דורש מכם לבצע פעולת סינון בתוך שבריר שנייה - האם שמעתי את מילת הקוד? זהו אימון קוגניטיבי לכל דבר. מעניין לדעת שהמשחק הזה חוצה תרבויות ושפות: באנגלית זה "סיימון", בצרפתית "ז'אק", ובארץ, אי שם בשנות ה-40, הצמידו את המשחק לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל (אולי בגלל הכינוי "מלך היהודים", שמתחבר לגרסה "המלך אמר"). אז בפעם הבאה שאתם נפסלים כי מחאתם כפיים בלי שהרצל ביקש, אל תרגישו רע - פשוט נכשלתם לרגע במבחן הסינון המוחי. לא נורא.
דג מלוח: אדרנלין, מתח וניהול סיכונים
אם "הרצל אמר" בודק את האוזניים שלכם, "דג מלוח" בודק את העצבים שלכם. זהו משחק של ניגודים קיצוניים: תנועה מהירה מול קיפאון מוחלט. "אחת, שתיים, שלוש..." - המתח נבנה, הלב דופק, ואז - דממה. הגרסה התמימה של המשחק מלמדת ילדים ויסות תנועה וסבלנות. אבל אל תטעו, יש כאן אסטרטגיה שלמה: האם לרוץ מהר ולהסתכן בתפיסה, או להתקדם לאט ובטוח? בתרבות הפופולרית המשחק הזה קיבל לאחרונה טוויסטים אפלים (מי אמר "משחק הדיונון" ולא קיבל צמרמורת?), אבל בבסיסו הוא נשאר משחק טהור של שפת גוף ואינסטינקטים. המטרה היא להגיע לקו הסיום ולגעת ב"דג" (או בקיר), אבל הניצחון האמיתי הוא היכולת לשלוט בגוף שלכם בצורה מושלמת כשהעיניים של ה"עומד" ננעצות בכם.
מחבואים: האמנות העדינה של להיעלם ולהימצא
יש משהו קדמוני במשחק המחבואים. זהו אולי המשחק היחיד שבו המטרה היא להתנתק מהקבוצה, להיות לבד בחושך, ובו זמנית לקוות שמישהו ימצא אתכם (אבל לא מהר מדי). החוקים מוכרים לכולם: עומד אחד, עץ אחד ("הבית"), וספירה שמתבצעת לעד מספר שקובעים מראש (20, 30 וכו'). אבל שימו לב לדינמיקה החברתית המרתק ול"חוזים" הבלתי כתובים של המשחק: מצד אחד, הסופר מגן על עצמו רגע לפני החיפוש עם המשפט "כל העומד מאחוריי, מלפניי ומצדדיי - הוא העומד!". זהו סעיף משפטי מבריק שמונע משחקנים "לתפוס טרמפ" ולערוב לו צמוד לעץ כדי לנצח בקלות. מצד שני, קיים הרגע ההרואי של השחקן האחרון: אם הוא מצליח להגיע לעץ לפני הסופר ולצעוק "אחת, שתיים, שלוש לכולם!", הוא מבטל את כל הפסילות של חבריו. זה הרגע שבו הילד לומד על סולידריות, ואיך פעולה אמיצה אחת ברגע האחרון יכולה להפוך את הקערה ולהציל את הקבוצה כולה.
ארץ עיר: קרב המוחות והידע הכללי
כאן כבר לא צריך לרוץ, צריך לחשוב - ומהר. "ארץ עיר" (או "חי צומח דומם") הוא המבחן האולטימטיבי לשליפה מהזיכרון תחת לחץ. זהו לא רק מבחן ידע, אלא מבחן באסטרטגיה וניהול סיכונים, המשתקף בשיטת הניקוד הגאונית. הדילמה הנצחית של השחקן: האם לכתוב "אריה" באות א' ולהסתכן שכולם כתבו אותו (רק 5 נקודות), או לנסות להיזכר בחיה אקזוטית כמו "אוקאפי" ולזכות ב-15 נקודות יוקרתיות אם הייתם היחידים? המשחק הזה, שקיים בגרסאות דומות בכל העולם (כמו Scattegories), משפר את אוצר המילים ואת היכולת הקוגניטיבית שלנו לקטלג מידע. והכי חשוב? הוא מלמד אותנו לעמוד על שלנו בוויכוחים הבלתי נמנעים: האם "דרקון" או "דינוזאור" נחשבים בקטגוריית "חי"? (האחד מיתולוגי, השני נכחד), והאם יש בכלל חיה באות ו' שהיא לא "וירוס" (שזה לא חיה).
חבילה עוברת: מתח חברתי עטוף בנייר עיתון
אם יש משחק שמגדיר מסיבות יום הולדת בישראל, זהו "חבילה עוברת". הקונספט פשוט: חפץ שעטוף בשכבות אינסופיות של נייר או עיתון עובר מיד ליד לצלילי מוזיקה. כשמוזיקה נעצרת - קילוף שכבה ומשימה. למרות הפשטות, המשחק הזה הוא שיעור מזורז במוקד שליטה וביטחון עצמי. ברגע שהמוזיקה עוצרת, כל העיניים מופנות אל היחיד. הוא נדרש לבצע משימה, לענות על שאלה או סתם לחשוף את השכבה הבאה. המתח הזה, בין הרצון שהחבילה תגיע אליך לבין הפחד מהמשימה שתצא, הוא מה שמחזיק את המעגל ערני. זהו משחק שמגבש את הקבוצה סביב צחוק משותף וציפייה לפרס הגדול שמסתתר בסוף - שכולנו יודעים שלרוב הוא רק שקית במבה, סוכריה או צ'ופר קטן אבל הדרך לשם היא מה שחשוב.
חדרי בריחה: האבולוציה הטכנולוגית של המשחק
ואז, הגיעו שנות ה-2000 והחליטו לקחת את כל הטוב הזה צעד אחד קדימה. חדרי הבריחה (Escape Rooms) הם הגרסה המודרנית והמשוכללת של משחקי החברה. מה שהתחיל כמשחקי מחשב של "בריחה מחדר" ביפן ובעמק הסיליקון, הפך לתעשייה עולמית של חדרים פיזיים, מושקעים ומלאי תפאורה. כאן כבר לא מספיק לרוץ מהר או לדעת שמות של מדינות באות ג'. חדרי בריחה דורשים שיתוף פעולה ברמה הגבוהה ביותר. אי אפשר לפתור את החידות לבד. מישהו צריך למצוא את המפתח, אחר צריך לפענח את הקוד, ושלישי צריך לחבר את ההקשרים. בין אם זה חדר אימה, חדר קולינרי או "קופסת בריחה" שמגיעה עד הבית - העיקרון זהה: השעון מתקתק, האדרנלין עולה, והדרך היחידה החוצה היא לעבוד יחד. זוהי ההוכחה החיה לכך שגם בעידן הדיגיטלי, אנחנו עדיין מחפשים את הריגוש שבמשחק המשותף, פנים מול פנים.
לסיכום, בין אם אנחנו מתחבאים מאחורי עץ, מתווכחים על שם של עיר באוזבקיסטן או מנסים לפרוץ מנעול אלקטרוני - אנחנו משחקים כדי להרגיש, כדי להתחבר וכדי ללמוד. אז בפעם הבאה שמישהו מציע לשחק, אל תגידו "לא". תגידו "סטופ!".
!
מודעות
פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: בינגו, תופסת
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: אגודלים, מחבואים
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה: אמת או חובה (ממשחקי החברה), ארץ עיר, גלגל המזל, הרצל אמר, חבילה עוברת, חדר בריחה, ים יבשה, כיסאות מזויקליים, מעולם לא, נשיקה-סטירה, שבע בום
פתרון 7 אותיות: אגודלים, מחבואים
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה: אמת או חובה (ממשחקי החברה), ארץ עיר, גלגל המזל, הרצל אמר, חבילה עוברת, חדר בריחה, ים יבשה, כיסאות מזויקליים, מעולם לא, נשיקה-סטירה, שבע בום
ביטויים דומים: ממשחקי החברה לילדים מילון, ממשחקי החברה פירוש, ממשחקי החברה לילדים מילה נרדפת, ממשחקי החברה לילדים 9 אותיות, ממשחקי הילדים
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
יש לכם פתרון אחר להציע ? רשמו אותו כאן. תודה!