רקמה בגוף | רקמה בגוף תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה רקמה בגוף . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה רקמה בגוף בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

מה באמת מחזיק אתכם? הצצה נדירה לארבעת החומרים שמהם אתם עשויים

כשאנו חושבים על גופנו, אנו מדמיינים איברים - לב פועם, ריאות נושמות, מוח חושב. אבל אם היינו לוקחים מיקרוסקופ וצוללים עמוק יותר, מעבר לרמת האיבר, היינו מגלים את ארכיטקטורת הבסיס האמיתית של החיים: הרקמות. רקמה איננה סתם "חומר מילוי"; היא קולקטיב מאורגן, "צוות-על" של תאים בעלי מוצא משותף ומבנה דומה, שכולם התמחו יחד במשימה קולקטיבית אחת. תאים אלו שוחים או מקובעים בתוך חומר בין-תאי ייחודי (מטריצה), שהוא קריטי לתפקודם. כל מה שגופכם עושה - מתנועה ועד מחשבה, מהגנה ועד הזנה - מתבצע ברמה זו. עולם הביולוגיה (ובאופן ספציפי, תחום ההיסטולוגיה) מסווג את כלל הרקמות בגוף האדם לארבע משפחות-על בלבד, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו: רקמת אפיתל (המעטפת והחיץ), רקמת חיבור (התמיכה והקישור), רקמת שריר (הכוח והתנועה) ורקמת עצב (התקשורת והבקרה).

רקמת אפיתל: שומר הסף והממשק הפעיל של הגוף

דמיינו לעצמכם קיר לבנים צפוף, בנוי בדיוק מושלם, שבו הלבנים (התאים) צמודות זו לזו כמעט ללא "מלט" (חומר בין-תאי) ביניהן. זוהי התמונה המייצגת של רקמת האפיתל. רקמה זו היא המומחית של הגוף בגבולות; היא יוצרת את המעטפת החיצונית ביותר שלנו - האפידרמיס של העור - המשמשת כשכפ"ץ ביולוגי קשוח כנגד העולם החיצון. אך תפקידה רחב הרבה יותר: היא מרפדת בעדינות כל חלל פנימי וכל צינור בגופנו. דפנות כלי הדם, פנים הקיבה, דרכי הנשימה - כולם מצופים באפיתל. העיצוב שלה הוא התפקוד שלה: כאשר היא בנויה משכבות רבות (כמו בעור), היא מיועדת להגנה ועמידות בפני שחיקה. אך כאשר היא בנויה כשכבה בודדת ודקיקה, כמו זו שבנאדיות הריאה, היא הופכת למשטח חילוף חומרים יעיל להפליא, המאפשר מעבר מהיר של חמצן ופחמן דו-חמצני. יתרה מזאת, תאי אפיתל רבים מתמחים בייצור והפרשה של חומרים, כמו תאי הגביע בקיבה ובקנה הנשימה, המפרישים ריר (מוקוס) החיוני להגנה ולסינון.


רקמת חיבור: הפיגום, הדבק והתשתית הלוגיסטית

אם רקמת האפיתל היא קיר צפוף של תאים, רקמת החיבור פועלת על עיקרון הפוך לחלוטין. כאן, הכוכב הראשי הוא לא התא, אלא ה"מטריצה" - החומר הבין-תאי העשיר שהתאים פזורים בתוכו. חשבו על רקמה זו כעל התשתית הפנימית של הגוף; היא ה"פיגום" שמחזיק איברים במקומם, ה"כבלים" המחברים חלקים שונים, וה"ריפוד" הבולם זעזועים. התכונות הפיזיות של כל רקמת חיבור נקבעות על ידי הרכב המטריצה שלה, המורכבת משני מרכיבים עיקריים: ראשית, רשת של סיבים חלבוניים רבי עוצמה, ובראשם הקולגן, המעניק חוזק מתיחה אדיר (זהו החומר הבונה גידים ורצועות), והאלסטין, המעניק גמישות ויכולת "קפיצית" לחזור למצב המקורי (וחיוני לדפנות העורקים הגדולים ולעור). שנית, "חומר יסוד" - ג'ל סמיך הסופח מים ומשמש כתווך להעברת חומרים וכבולם זעזועים. התאים המרכזיים ברקמה זו, הפיברובלסטים, הם "פועלי הבניין" המייצרים ומתחזקים את המטריצה המורכבת הזו.

הפנים המפתיעות של רקמת החיבור: מעצם קשיחה ועד דם נוזלי

כאן הסיפור של רקמת החיבור הופך למרתק במיוחד, כיוון ש"משפחה" זו כוללת חברים שלכאורה אין ביניהם שום קשר. העצם, למשל, היא סוג מתמחה של רקמת חיבור; המטריצה שלה פשוט רוויה בגבישי מינרלים (מלחי סידן), מה שהופך אותה לקשיחה מספיק כדי לשמש כשלד תומך. הסחוס, אותו חומר גמיש וחזק המרפד את המפרקים שלנו ובונה את האוזן והאף, הוא גם רקמת חיבור, עם מטריצה דמוית גומי מוצק. לסחוס יש תכונה מבנית קריטית: הוא אינו מכיל כלי דם, והתאים שבו ניזונים אך ורק מחומרי מזון המגיעים בפעפוע (דיפוזיה) איטי מהנוזל סביבו. זו הסיבה שפציעות סחוס כמעט ואינן מחלימות. אפילו רקמת השומן (אדיפוז), המשמשת כמאגר האנרגיה הראשי וכמבודד תרמי, שייכת למשפחה זו. אך החבר המפתיע מכולם הוא הדם; הדם מסווג כרקמת חיבור נוזלית, כאשר הפלזמה (נוזל הדם) היא המטריצה, ותאי הדם האדומים, הלבנים וטסיות הדם הם התאים המרחפים בתוכה.


רקמת שריר: המנוע הביולוגי שמניע כל פעולה

רקמת השריר היא המנוע של הגוף. ייעודה הבלעדי הוא לייצר כוח באמצעות התכווצות. יכולת פנומנלית זו נובעת ממבנה פנימי מורכב של חלבונים ייעודיים (בעיקר אקטין ומיוזין), המסודרים כסיבים המסוגלים להחליק זה על גבי זה, למשוך ולקצר את התא כולו בתגובה לאות עצבי. בגופנו פועלים שלושה סוגי "מנועים" כאלה. שריר השלד הוא הסוג שאנו מכירים הכי טוב - אלו השרירים המחוברים לעצמות ומאפשרים לנו ללכת, לדבר ולהרים משאות. הם פועלים תחת שליטה רצונית ומודעת. לעומתו, השריר החלק פועל מאחורי הקלעים ובאופן בלתי רצוני. אנו מוצאים אותו בדפנות האיברים הפנימיים, שם הוא מבצע משימות חיוניות כמו דחיפת המזון במערכת העיכול (תנועה פריסטלטית) או ויסות לחץ הדם על ידי כיווץ והרפיית דפנות העורקים. הסוג השלישי, שריר הלב, הוא יצירת מופת הנדסית: הוא חזק ומסודר כמו שריר שלד, אך פועל באופן בלתי רצוני וקצבי, 24/7, ללא הפסקה, ומבנהו הייחודי מאפשר לו לפעום כיחידה חשמלית מתואמת אחת.

רקמת עצב והתמונה הגדולה: הרשת שקושרת הכל יחד

לבסוף, אנו מגיעים לרשת הבקרה והתקשורת - רקמת העצב. רקמה זו בונה את המוח, את חוט השדרה ואת רשת העצבים המסועפת המגיעה לכל נקודה בגוף. היא מורכבת משני סוגי תאים עיקריים: הנוירונים, שהם תאי העצב עצמם, המיומנים בהולכת אותות חשמליים (דחפים עצביים) במהירות מסחררת, ותאי תמך (גליה), המהווים את הצוות הלוגיסטי החיוני שמזין, מבודד (יוצר את מעטפת המיאלין) ומגן על הנוירונים. אך היופי האמיתי אינו טמון בכל רקמה בנפרד, אלא בשילוב הפעולה ביניהן. שום איבר אינו עשוי מרקמה אחת. דופן המעי, לדוגמה, היא יצירה משולבת: היא מצופה באפיתל שסופג מזון, נתמכת על ידי רקמת חיבור המביאה אליה כלי דם, מונעת על ידי שריר חלק שדוחף את התכולה, ומבוקרת על ידי רקמת עצב המנהלת את כל התהליך. ההבנה שגופנו הוא אינטגרציה כה מורכבת של ארבעת סוגי הרקמות הללו היא המפתח האמיתי להבנת הפיזיולוגיה האנושית, הן בבריאות והן בחולי. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות: בשר (הרקמות הרכות בגוף), עצב, עור, עצם

פתרון 4 אותיות: סחוס, שומן, שריר
פתרון 5 אותיות: אפיתל, חיבור, חסחוס, ציפוי
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: רקמה בגוף מילון, רקמה בגוף פירוש, מה זה רקמה בגוף?, רקמה בגוף מילה נרדפת, רקמה בגוף תשחץ, רקמה רכה בגוף החי

למציאת תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!