סרט של צ'ארלי צ'פלין | מסרטי צ'ארלי צ'פלין תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה מסרטי צ'ארלי צ'פלין . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה סרט של צ'ארלי צ'פלין בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

האיש שהצחיק את העולם בלי להוציא מילה: הדיוקן של צ'ארלי צ'פלין

דמיינו ילד בן שבע שמוצא את עצמו בבית מחסה לנזקקים, כשאמא שלו נאבקת בבעיות נפשיות ואבא שלו כמעט ולא בתמונה. זה לא תסריט לסרט דרמה סוחט דמעות, אלו היו החיים של צ'ארלס ספנסר צ'פלין, שנולד ב-1889 בלונדון. במקום לשקוע בייאוש, צ'פלין לקח את השברים של חייו ובנה מהם את "הנווד" - אותה דמות איקונית עם המכנסיים הרחבים מדי והמקל שהפכה לסמל של הישרדות בכבוד. כשהוא נחת בארצות הברית ב-1913 והצטרף לחברת "קי-סטון", הוא לא רק הלך לעבודה: הוא הביא איתו את שפת הפנטומימה שלמד באולמות הוודוויל האנגליים ושכלל אותה לכדי אמנות שמדברת לכל אדם, מילד בן 10 ועד מבוגר בן 70. צ'פלין הבין משהו שרבים פספסו: שכדי להצחיק באמת, צריך להכיר את הכאב מקרוב, והנווד שלו היה השריון המושלם מול עולם שלא תמיד היה הוגן כלפי האדם הקטן.

רוצים לעשות את זה נכון? תעשו את זה בעצמכם

בעולם שבו אולפני הקולנוע הגדולים של הוליווד החזיקו את השחקנים קצר, צ'פלין החליט לשבור את הכלים ולבנות שולחן משלו. בשנת 1919 הוא הקים יחד עם חבריו את "יונייטד ארטיסטס", חברה שאפשרה לו להיות הבוס של עצמו ולשלוט בכל פריים ובכל תו מוזיקלי. הוא לא היה רק שחקן: הוא היה הבמאי, התסריטאי, העורך ואפילו המלחין של סרטיו. השליטה המוחלטת הזו אפשרה לו לעבוד בקצב שלו - לפעמים שנים על פרויקט אחד - ולדאוג שהחזון שלו לא יתלכלך בשיקולים מסחריים יבשים. באולפנים הפרטיים שלו הוא הפך למדען של הומור, בדק כל מחווה וכל תנועה עד שהיו מדויקות במאה אחוז. העצמאות הזו היא שהפכה אותו מ"עוד שחקן" לאוטר (Auteur) הראשון של הקולנוע, אדם שלא רק מופיע בסרט, אלא בורא עולם שלם מאלף ועד תיו.

כשרעב הופך לקומדיה נשגבת בלב השלג

מה הקשר בין משלחת חלוצים שנקלעה לקניבליזם לבין אחד הסרטים המצחיקים בהיסטוריה? צ'פלין לקח את הסיפורים הקשים על "הבהלה לזהב" בקלונדייק ועל טרגדיית משלחת דונר, ותרגם אותם ב-1925 ליצירת מופת שמאזנת בין ייאוש לצחוק. "הבהלה לזהב" הוא לא רק סרט על מחפשי אוצרות, אלא על היכולת האנושית לשמור על דמיון גם כשהבטן ריקה. מי יכול לשכוח את הסצנה שבה הוא מבשל ואוכל את נעל העור שלו (שבמציאות הייתה עשויה מליקריץ) כאילו הייתה מנת גורמה, או את "ריקוד הלחמניות" המפורסם? צילומי הסרט בנבדה היו מבצע לוגיסטי אדיר עם מאות ניצבים, וצ'פלין הוכיח כאן שהוא מסוגל לקחת נושא אפל כמו רעב קיומי ולהפוך אותו לרגע קולנועי שבו הצופה לא יודע אם לצחוק או לבכות. זהו כוחה של האמנות שלו - היא מוצאת את האור בתוך המקומות הכי קרים.

לפעמים ההצגה חייבת להמשיך, גם כשהאולפן עולה באש

אם אתם חושבים שיום עבודה גרוע הוא משהו שקשה להתגבר עליו, תחשבו על מה שעבר על צ'פלין במהלך צילומי "הקרקס" ב-1928. בתוך תקופה קצרה האולפן שלו נשרף, אמו נפטרה, והוא עבר גירושים מתוקשרים ומכוערים מליטה גריי שכללו חקירות של רשויות המס. למרות שההפקה נעצרה לשמונה חודשים והוא היה על סף התמוטטות, צ'פלין סיפק סרט שמציג את דמות הנווד בשיא המגושמת המתוכננת שלה, כשהוא הופך לכוכב קרקס מבלי שבכלל יתכוון לכך. הסרט הזה היה כה מרשים, שצ'פלין קיבל עבורו פרס אוסקר מיוחד בטקס הראשון אי פעם ב-1929. "הקרקס" מזכיר לנו שמאחורי כל חיוך על המסך עומד לעיתים אדם שנלחם בקרבות אישיים קשים, ושהיכולת להמשיך ליצור תחת לחץ כזה היא סימן ההיכר של מקצוען אמיתי.

שתיקה רועמת מול המהפכה של הסרטים המדברים

כשהוליווד התחילה לצעוק במיקרופונים בסוף שנות ה-20, צ'פלין בחר להישאר בשקט, והשקט הזה היה ההחלטה הכי חכמה בקריירה שלו. ב-1931 הוא הוציא את "אורות הכרך", סרט אילם בעידן של סאונד, פשוט כי הוא האמין שדיבור יגביל את הקסם של הנווד ויהפוך אותו לדמות מקומית במקום גלובלית. הוא השקיע שבועות בצילומי סצנות בודדות, כמו המפגש עם מוכרת הפרחים העיוורת, עד שהן היו מושלמות. הסרט משלב הומור פיזי מבריק עם הפסקול המרגש שצ'פלין עצמו הלחין, ומוכיח שתמונה אחת שווה אלף מילים, במיוחד כשהיא מלווה בכישרון פנטומימה נדיר. הסיום של הסרט, שבו הנערה מזהה את מיטיבה העני, נחשב עד היום לאחד הרגעים החזקים ביותר שצולמו אי פעם, ומוכיח שרגש אמיתי לא צריך תרגום או דיאלוג מורכב כדי לעבור מסך.

לקחת את הדיקטטור הכי מסוכן בעולם ולהפוך אותו לבדיחה

צ'פלין לא פחד מהיטלר, הוא פשוט החליט להשתמש בנשק הכי חזק שלו נגדו: לעג. בשנת 1940, כשארצות הברית עוד היססה אם להיכנס למלחמה, צ'פלין הוציא את "הדיקטטור הגדול" וחשף את הגיחוך שבשיגעון הגדלות הטוטליטרי. בכפל תפקידים גאוני - הדיקטטור אדנואיד הינקל מול הספר היהודי הפשוט - הוא הראה כמה דומים היו שניהם במראה, אך כמה רחוקים בנשמה. הסרט כולל את נאום הסיום המפורסם בן שש הדקות, שבו צ'פלין שובר את הדיסטנס הקולנועי ופונה ישירות לאנושות בקריאה לחופש ולשלום. הנאום הזה, יחד עם הביקורת החברתית בסרטיו הקודמים כמו "זמנים מודרניים", סימן את סוף עידן התמימות שלו. למרות שהעמדות הפוליטיות שלו הובילו בסופו של דבר לגירושו מארצות הברית ב-1952, צ'פלין הותיר מורשת של אומץ לב אמנותי, שמזכירה לנו שגם לאדם הקטן עם השפם הקטן יש כוח לשנות את העולם. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות:

פתרון 4 אותיות: הנער
פתרון 5 אותיות:

פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון של שתי מילים ומעלה: אורות הבמה, אורות הכרך, הבהלה לזהב, הדיקטטור הגדול, הכתף שק, הרוזנת מהונג קונג, זמנים מודרניים, מלך בניו יורק, מסייה ור
ביטויים דומים: סרט של צ'ארלי צ'פלין 4 אותיות, סרט של צ'ארלי צ'פלין מילון, אחד מסרטי צ'ארלי צ'פלין, מסרטי צ'ארלי צ'פלין מילון, מסרטי צ'ארלי צ'פלין תשבץ

מחפשים תשובות נוספות השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!