ארון קבורה מאבן | ארון קבורה עשוי אבן מילון | ארון קבורה עתיק מאבן תשבץ

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה ארון קבורה עתיק מאבן מילון | ארון קבורה מאבן תשחץ הן: 

מיתוס "אוכל הבשר": סיפורו של ארון הקבורה הראשון

תארו לעצמכם שם שפירושו המילולי הוא "אוכל בשר", שם שנשמע יותר כמו סרט אימה מאשר פריט ארכאולוגי. המילה סרקופג מגיעה אלינו מהשפה היוונית (Sarkophagos), והיא נוצרה בעקבות טעות מדעית עתיקה ומסקרנת. בעבר, אנשים האמינו שסוג מסוים של אבן גיר ששימש לבניית הארונות הללו מסוגל "לאכול" או לעכל את גוף הנפטר בתוך זמן קצר. אפילו ההיסטוריון המפורסם הרודוטוס נפל למלכודת הזו והאמין שמדובר באבן פלאית. במציאות, הסרקופג נועד לעשות בדיוק את ההפך: הוא נבנה מאבן, חרס או עץ איכותי כדי לשמש כמבצר של ממש. המטרה הייתה להגן על הנפטר מפני שודדי קברים ומפני פגעי הטבע למשך אלפי שנים. חשוב להבין שהסרקופג הוא ארון לקבורה "ראשונית", כלומר הגוף מונח בו בשלמותו מיד לאחר המוות, בניגוד לכלים קטנים יותר ששימשו רק לאיסוף עצמות בשלב מאוחר יותר.

המסע המצרי אל חיי הנצח

המסע אל הנצח של הפרעונים התחיל תמיד בתוך מעטפת אבן כבדה ומפוארת, שהייתה הרבה יותר מסתם ארון קבורה. במצרים העתיקה, ובמיוחד באתרים כמו סקארה שליד קהיר, הסרקופג היה חלק ממערכת הגנה רב-שבתית מתוחכמת. הפרעונים ובעלי המעמד הגבוה לא הסתפקו בארון אחד. הם נחנטו והונחו בתוך סדרה של ארונות עץ מעוטרים שנכנסו זה בתוך זה, כאשר בדומה לסרקופגים המלכותיים של פרעוני מצרים, מעטפת האבן העשויה אבן גיר קשה או גרניט שימש כמעטפת החיצונית ביותר. הממצאים המרשימים בנקרופוליס של ממפיס חושפים ארונות בני יותר מ-3,000 שנה, כמו זה של הפרעה מרנפתח, שמוכיחים עד כמה הטכנולוגיה המצרית הייתה מתקדמת. עבורם, שמירה על הגוף בתוך מבנה אבן מוצק הייתה תנאי הכרחי למעבר של הנשמה לעולם הבא, ולכן הושקעו בבנייתו משאבים אדירים שהפכו כל ארון ליצירת אמנות הנדסית.

הארונות שקיבלו פני אדם

מה גורם לארון קבורה עשוי חרס להיראות פתאום כמו בן אדם, ומה זה מלמד אותנו על ההיסטוריה של ארץ ישראל? בתקופת הברונזה המאוחרת, בין המאה ה-14 למאה ה-10 לפני הספירה, החלו להופיע באזורנו ארונות קבורה אנתרופואידים - כאלו המעוצבים בצורה אנושית. בחפירות בבית שאן, דיר אל-בלח ובעמק יזרעאל, התגלו ארונות חרס עם מכסים שמתארים פנים אנושיות בפירוט מרתק. העיצוב הזה הוא תוצאה של מפגש תרבויות: המצרים ששלטו באזור הביאו איתם את הסגנון שלהם, שכלל לעיתים תוספת של "זקן אוסיריס" ועיטורי עיניים בולטים. הארכאולוגים מחלקים את הארונות האלו לשני סגנונות: ה"טבעי", שנראה כמו פורטרט אמיתי, וה"גרוטסקי", שבו תווי הפנים מעוצבים בצורה מוגזמת ומוזרה. מדובר בסינתזה נדירה שמשקפת את האופי הקוסמופוליטי של אותם ימים, כאשר מנחות קבורה (חפצים המונחים בקבר לצד הנפטר) מיוון וממצרים הונחו יחד בתוך קבר אחד.

אמנות, דת ואופנה בתקופה הרומית

כשארכאולוגים חופרים באשקלון או בשכם, הם לא מוצאים רק אבני גיר עתיקות, אלא הצהרות חברתיות ודתיות בנות אלפי שנים. בתקופה הרומית, הסרקופגים הפכו לסמל סטטוס של ממש, אך העיצוב שלהם השתנה בהתאם לזהות של מי שקבור בתוכם. סרקופגים הלניסטיים קלאסיים הציגו לעיתים קרובות סצנות מורכבות מהמיתולוגיה היוונית, קרבות ודמויות אנושיות מפוסלות בדיוק רב. לעומת זאת, בסרקופגים שנמצאו באזורים יהודיים ושומרוניים, התמונה הייתה שונה לחלוטין: בשל האיסור הדתי על יצירת דמויות, האמנים גילפו דגמים גאומטריים עדינים ועיטורי צמחים מרהיבים. התגליות באשקלון בשנת 2015 הזכירו לנו עד כמה המנהג הזה היה נפוץ, וכיצד ארון האבן שימש כגשר בין האמונה האישית לבין האמנות המקומית. מעניין לראות שהפופולריות של הסרקופגים דעכה רק במאה ה-20, כשהעולם עבר להשתמש במצבות שוכבות פשוטות יותר לתחזוקה.

הגלוסקמה ומהפכת הקבורה היהודית

בירושלים של ימי בית שני, המוות לא נגמר ביום הקבורה הראשון, והפתרון לבעיית המקום במערות הקבורה היה יצירתי וייחודי: הגלוסקמה. הגלוסקמה היא תיבת אבן קטנה (מיוונית: גלוסוקומוס) שנועדה לקבורה משנית. התהליך היה פשוט אך משמעותי: הנפטר נקבר תחילה באופן "רגיל", ולאחר כשנה, כשהבשר כלה, נאספו העצמות והוכנסו לתוך התיבה. הממדים של הגלוסקמה לא היו מקריים - אורכה הותאם בדיוק לעצם הירך, שהיא העצם הארוכה בגוף, ורוחבה לעצם האגן. בשיטה זו יכלו משפחות רבות לשמור את שרידי יקיריהן זה לצד זה בתוך מערה אחת, כפי שנמצא למשל באתר "דומינוס פלוויט" שעל הר הזיתים. המנהג הזה, שהיה נפוץ במיוחד במאה הראשונה לספירה, הפך לאחד המאפיינים המובהקים ביותר של הארכאולוגיה היהודית בתקופה ההיא.

ליקוט עצמות בין הלכה לרגש

האם יום שבו אוספים עצמות של אדם אהוב מהקבר יכול להיות יום של שמחה? התשובה המפתיעה נמצאת בדפי המשנה והתוספתא, שם המנהג מכונה "ליקוט עצמות". חז"ל דנו רבות בטקס הזה, והמשנה במסכת סנהדרין מתארת בפירוט כיצד מחכים עד שיתעכל הבשר לפני שמעבירים את העצמות למקומן הסופי ב"דלוסקמא". במקורות מופיעים סיפורים מרגשים על הורים שביקשו מילדיהם בצוואתם לנהוג כבוד בעצמותיהם ולא ללקט אותן ביד חשופה. הוויכוח המפורסם בין רבי מאיר לרבי יוסי חושף את המורכבות הרגשית: האם מדובר ביום של אבל על האובדן, או ביום של שמחה על כך שהנפטר סיים את תהליך כפרת העוונות שלו? כך או כך, הליקוט היה חלק בלתי נפרד מהחיים בירושלים, לצד חתונות ובריתות, והוא מזכיר לנו שהקבורה בארונות אבן ובגלוסקמאות הייתה תמיד הרבה יותר מפעולה טכנית - היא הייתה דרך לכבד את העבר ולהבטיח את הזיכרון לעתיד. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות: 
פתרון 5 אותיות:

פתרון 6 אותיות: סרקופג
פתרון 7 אותיות: גלוסקמה
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: ארון קבורה מאבן מילון, ארון קבורה מאבן פירוש, ארון קבורה מאבן מילה נרדפת, איך נקרא ארון קבורה מאבן, ארון קבורה מאבן 6 אותיות, מה זה ארון קבורה עתיק מאבן?, ארון קבורה עשוי אבן תשחץ
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!