מחזה של מולייר | מחזה של מולייר תשחץ

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה מחזה של מולייר תשבץ | מחזה של מולייר מילון הן:

האיש שוויתר על זהב כדי לחשוף את האמת שבצחוק

דמיינו לרגע: נולדתם למשפחה שמחזיקה במפתחות לארמון המלך. אביכם הוא הדקורטור הרשמי של לואי ה-14, מלך השמש, ומשרה מכובדת ועתיד כלכלי מובטח ממתינים רק לכם. מה הייתם עושים? ז'אן-בטיסט פוקלן עשה את הבלתי ייאמן: הוא הפנה עורף לכל זה. הוא זרק את שם משפחתו המכובד לפח, אימץ את כינוי הבמה "מולייר", ובחר בחיי התיאטרון – מקצוע שנחשב בזמנו מפוקפק כמו הימורים ברחוב חשוך. מדוע? כי הוא גילה סוד רב עוצמה: קומדיה היא לא רק בידור. היא נשק. תחת חסותו המסוכנת של המלך, שהיה יכול להרים אותו או לרסק אותו במילה אחת, מולייר הפך את הבמה לזירת ניתוחים. הוא לא בא להצחיק את החברה הגבוהה, הוא בא לפרק אותה לגורמים, לחשוף את הצביעות, היוהרה והטיפשות המסתתרים מאחורי הפאות המפודרות והנימוסים המזויפים. הוא הבין שצחוק כן ונוקב הוא הדרך היחידה לגרום לאנשים לראות את האמת על עצמם.

הכלובים השקופים: כשהאובססיה הופכת את האדם למפלצת

מה קורה לנפש האדם כשהיא נכלאת מרצון בתוך אובססיה אחת? מולייר לא היה סתם מחזאי, הוא היה פסיכולוג חוקר, והבמה שלו הייתה המעבדה. במחזה "הקמצן", הוא מציג לנו את הַרפָּגוֹן, אדם שאהבתו לתיבת מטבעות קבורה בגינה חזקה יותר מאהבתו לילדיו. זה לא סיפור על חסכנות, זהו תיעוד מצמרר של נשמה שהוחלפה במתכת. כל החלטה, כל מחשבה וכל רגש מסוננים דרך פילטר אחד: האם זה עולה כסף? התוצאה היא עריץ ביתי, דמות קומית שצחוקה מהול באימה, המדגימה כיצד חמדנות יכולה לרוקן אדם מכל צלם אנוש. וב"החולה המדומה", מולייר מציב מראה מעוותת אחרת: אַרְגָן, גבר בריא לחלוטין שכל כך מפחד מהמוות, שהוא שכח איך לחיות. האובססיה שלו למחלות מדומיינות הופכת אותו לכלי משחק בידי רופאים שרלטנים ולרודן שמנסה להקריב את אושר בתו על מזבח הפחדים שלו. מולייר שואל אותנו שאלה שרלוונטית גם היום: מהו הכלא המסוכן ביותר – זה שאחרים בונים סביבנו, או זה שאנו בונים לעצמנו?


טרטיף: המחזה שהצית אש בחצר המלוכה ונלחם על נשמתה של צרפת

ישנם מחזות שהם הצלחה. וישנם מחזות שהם רעידת אדמה. "טרטיף" היה רעידת אדמה. כשמולייר העלה אותו לראשונה, הוא לא רק כתב קומדיה – הוא הכריז מלחמה. המטרה: צביעות דתית, אותו רעל מתוק של אנשים המשתמשים באמונה כמגן לתאוותיהם האפלות ביותר. טרטיף, הנוכל המתחסד, הוא אחת הדמויות המבריקות והמסוכנות ביותר שנכתבו אי פעם. הוא מבין את הרעב האנושי למשמעות, את הצורך העז להאמין במשהו, ומנצל אותו עד תום כדי להשתלט על משפחה שלמה, על רכושה ועל כבודה. הממסד הדתי רתח מזעם, החברה הגבוהה הזדעזעה והמחזה נאסר להצגה מיידית. במשך חמש שנים ניהל מולייר קרב עיקש ומסוכן כדי להחזיר את יצירתו לבמה. הוא לא נלחם רק על חופש הביטוי, אלא על הרעיון שאסור לתת לאף אדם או מוסד מונופול על המוסר. הסוף, שבו המלך בכבודו ובעצמו מציל את המצב, הוא הברקה פוליטית: מולייר לא רק ניצח את אויביו, הוא עשה זאת תוך שהוא גורם לפטרונו להיראות כגיבור הראשי בסיפור.

דון ז'ואן: התשובה של מולייר – אם תשתקו אותי, אדבר חזק יותר

אז מה עושה גאון אחרי שאוסרים עליו להציג מחזה על צבוע שמתחזה לאיש דת? הוא כותב מחזה על אדם שמצהיר בגלוי שאינו מאמין בדבר. "דון ז'ואן" היה התשובה הנועזת והפרובוקטיבית של מולייר למבקריו. אם חשבתם שטרטיף מסוכן, עוד לא פגשתם את דון ז'ואן. הוא לא סתם פתיין חסר מעצורים; הוא פילוסוף קר רוח, אינטלקטואל שמפרק לגורמים כל מוסכמה חברתית, דתית ומוסרית. הוא מאמין רק במה שעיניו רואות ובמה שהשכל שלו יכול להוכיח. הוא בז לאצולה, לצבא, לרפואה ולכל מה שאנשים מחשיבים כקדוש. דמותו היא אתגר ישיר לצופים: האם אתם מעדיפים נוכל צבוע שמדבר בשם ה', או אדם ישר בכפירתו שמדבר בשם ההיגיון? הסיום המרהיב, שבו הוא נגרר לגיהינום על ידי פסל מדבר, סיפק לקהל את המוסרניות שרצה, אך השאיר באוויר שאלה מטרידה: האם דון ז'ואן באמת הובס, או שמא עד הרגע האחרון הוא נשאר האדם החופשי היחיד בחדר?


המסך האחרון: כשהחיים כתבו למולייר את הסצנה הטרגית ביותר

ב-17 בפברואר 1673, ההיסטוריה של התיאטרון כתבה את אחד מרגעיה המצמררים והסמליים ביותר. מולייר, שחקן ומחזאי שסבל משחפת כרונית, עלה לבמה כדי לגלם את ארגן, הגיבור ההיפוכונדר של מחזהו החדש, "החולה המדומה". במהלך ההצגה, התקף שיעול אלים אחז בו. הוא ניסה להסוות אותו כחלק מהמשחק, והקהל, שבוי בקסם, הריע למשחק הריאליסטי. הם לא ידעו שהם מוחאים כפיים למותו של האיש שעל הבמה. מולייר התמוטט, הורד מהבמה ומת בביתו שעות ספורות לאחר מכן. האיש שלעג לפחד מהמוות, מת בעודו לבוש בבגדי דמותו המפוחדת ביותר. זו הייתה סצנת הסיום האולטימטיבית, אירונית ושוברת לב. אך הדרמה לא הסתיימה שם. הכנסייה, שלא סלחה לו מעולם, סירבה לקבור אותו בטקס דתי. אויביו זכו בנקמה קטנה ועלובה. אך הם לא יכלו למחוק את מורשתו. הוא נקבר בחשאי, אך נולד מחדש כאגדה.

מדוע מולייר עדיין כאן? הסוד של מחזות בני 350 שנה שמדברים עלינו היום

איך ייתכן שמחזות שנכתבו לאור נרות במאה ה-17 עדיין מצליחים למלא אולמות ולעורר ויכוחים סוערים במאה ה-21? התשובה פשוטה: מולייר לא כתב על התקופה שלו, הוא כתב על המצב האנושי. הוא פיצח את הקוד. הוא הבין שבעוד תלבושות, טכנולוגיות וממשלות באות והולכות, הדברים הבסיסיים שמניעים אותנו – אהבה, קנאה, חמדנות, צביעות והפחד להיות לבד – נשארים זהים. לכן, כשהתיאטראות הגדולים בישראל מעלים את "הקמצן", "טרטיף" או "החולה המדומה", הם לא עושים זאת מתוך נוסטלגיה. הם עושים זאת כי הדמויות של מולייר עדיין מסתובבות בינינו. טרטיף הוא לא כומר צרפתי, הוא כל מנהיג כריזמטי שמשתמש באידיאולוגיה כדי לצבור כוח. הרפגון הוא לא בורגני פריזאי, הוא התרבות החומרנית שמודדת ערך אנושי בחשבון הבנק. מולייר העניק לנו מראות חדות כתער, והן עדיין משקפות את פנינו בבהירות כואבת ומצחיקה עד דמעות. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: הקמצן (ממחזות מולייר), טרטיף (קומדיה של מולייר)

פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות:  
פתרון 8 אותיות ומעלה: אמפיטריון, המיזנתרופ (שונא הבריות)
פתרון של שתי מילים: דון ז'ואן, החולה המדומה, הענוגות הנלעגות, שונא הבריות, תעלולי סקפן
פתרון של שלוש מילים ומעלה: בית ספר לנשים, גם הוא באצילים
ביטויים דומים: מחזה של מולייר 5 אותיות, מה זה מחזה של מולייר, מחזה של מולייר פירוש, מחזה של מולייר תשבץ
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!