אלה במיתולוגיה היוונית | אלה יוונית תשבץ

פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה אלה במיתולוגיה היוונית, אלת החכמה במיתולוגיה היוונית הן:

הפנתיאון האולימפי: משפחה אלוהית של כוח, קונפליקט ואנושיות

חשבתם פעם איך נראית אופרת סבון קוסמית? ובכן, על פסגת האולימפוס התנהלה הדרמה הגדולה מכולן. שנים-עשר אלים ואלות, משפחה אחת שניהלה את העולם – ואת עצמה – בסערה של רגשות. הם לא היו ישויות מרוחקות ומעורפלות; הם היו תוצר של מהפכה אלימה. לאחר שהדיחו את הטיטאנים, הוריהם הענקיים, במלחמה שזעזעה את יסודות היקום, הם תפסו את השלטון בהנהגתו של זאוס הכריזמטי. אבל כאן בדיוק הסיפור מתחיל להיות מעניין. כי למרות שהם שתו נקטר אלוהי ואכלו אמברוסיה שהעניקה להם חיי נצח, האלים האולימפיים היו אנושיים עד כאב. הם אהבו בעוצמה, שנאו בקנאות, בגדו ללא בושה ונקמו ביצירתיות אכזרית. הדרמה המשפחתית הזו, על כל תשוקותיה ותככיה, היא שהפכה את סיפורם למרתק כל כך. ובמרכז הבמה הזו עמדו ארבע אלות אדירות, שכל אחת מהן מייצגת כוח אחר, תשוקה אחרת, וסיפור שמהדהד עד היום.

הרה, מלכת האולימפוס: ארכיטיפ הנישואין, העוצמה והקנאה הטרגית

להיות מלכת היקום ולהרגיש חסרת אונים – זה היה סיפורה של הרה. על פני השטח, היה לה הכל: היא הייתה רעייתו של זאוס, מלכת האלים, פטרונית הנישואין והמשפחה. סמליה, הטווס המלכותי והרימון המבטיח פריון, העידו על מעמדה הרם. אבל מאחורי החזות המכובדת הזו, חייה היו סערה מתמדת. הבעיה? היא הייתה נשואה למלך שידע רק חוק אחד – התשוקות של עצמו. בגידותיו הבלתי פוסקות של זאוס לא שברו אותה, הן חישלו אותה בזעם קר ונוקב. במקום להתעמת עם בעלה, היא הפנתה את כל עוצמתה האלוהית כלפי הנשים שפיתה וכלפי ילדיהם. האגו הפגוע שלה הגיע לשיא ב"משפט פאריס", כאשר הנסיך הטרויאני התבקש לבחור מי היפה באלות. הרה הציעה לו שלטון וכוח, אך הוא בחר בהצעתה של אפרודיטה (האישה היפה בעולם), והצית בכך לא רק את זעמה הנצחי של הרה, אלא גם את מלחמת טרויה כולה. קנאתה לא הייתה גחמה של אישה פגועה; היא הייתה הכרזת מלחמה של מלכה שכבודה נרמס שוב ושוב. פולחנה, שהתמקד בערים כמו ארגוס, כלל חגיגות מפוארות כגון ה"הראיה" – תחרויות אתלטיות לנשים שנערכו לכבודה.


דמטר ופרספונה: מיתוס עונות השנה והקשר האימהי המעצב את הטבע

מה קורה כשאמא אבלה מחליטה להשבית את העולם? זה בדיוק מה שקרה כשפרספונה, בתה היחידה של דמטר, נעלמה. דמטר, האלה שהעניקה לאנושות את החיטה והייתה אחראית על פריון האדמה, גילתה שהאדס, מלך השאול, חטף את בתה לממלכתו האפלה. הכאב שלה היה כל כך טוטאלי, שהוא הפך לכוח קוסמי. בזעמה וביגונה, היא פשוט "כיבתה" את הטבע. העלים נשרו, היבולים קמלו, והאדמה קפאה תחת קללתה. האנושות עמדה בפני רעב והכחדה. הסיפור הזה הוא הרבה יותר מאגדה על חטיפה; הוא הדרך של העולם העתיק להסביר את התעלומה הגדולה של עונות השנה. הדילמה האלוהית נפתרה בפשרה כואבת: פרספונה תחזור לאמה בכל אביב, והעולם יתעורר לחיים. אך בכל חורף, כשתרד בחזרה לשאול, אבלה של דמטר יקפיא שוב את האדמה. מתוך הדרמה הזו, של אובדן ותקווה, נולדו המיסטריות הגדולות של אלאוסיס – טקסי פולחן סודיים ועוצמתיים, שבהם עברו המשתתפים חניכה והובטחו להם חיים טובים יותר לאחר המוות, בהשראת מסעה של פרספונה בין העולמות.

אתנה, הלוחמת האינטלקטואלית: חוכמה, אסטרטגיה ופטרונית הציוויליזציה

תשכחו מכל מה שידעתם על לידה. אתנה לא נולדה, היא פרצה החוצה – בוגרת, חמושה ומוכנה לקרב, ישירות מתוך ראשו הכואב של זאוס. הופעתה הדרמטית בישרה על מהותה: היא לא הייתה סתם אלה, היא הייתה התגלמות המחשבה האסטרטגית. בעוד אחיה למחצה, ארס, התמכר לכאוס ולשפיכות הדמים של המלחמה, אתנה הייתה המוח שמאחורי הכוח. היא ניצחה קרבות לא בעזרת זעם, אלא בעזרת טקטיקה. את ההבדל בינה לבין שאר האלים ניתן לראות בבירור בתחרות על העיר אתונה. פוסידון, אל הים, הכה בקלשונו בסלע והוציא מעיין מים מלוחים – מתנה מרשימה, אך חסרת תועלת. אתנה, לעומתו, העניקה לאנשים משהו פשוט אך גאוני: עץ זית אחד. עץ שסיפק מזון, שמן, עץ לבנייה וסמל לשלום. הבחירה הייתה ברורה. פולחנה המרכזי התקיים במקדש הפרתנון שבאתונה, שם נחגג לכבודה פסטיבל הפאנאתנאיה האדיר, שבשיאו הוגשה לה גלימת פאר חדשה שנארגה על ידי נשות העיר.


ארטמיס, הציידת הפראית: סמל העצמאות, הטבע והירח

בעולם שנשלט על ידי אלים גברים, ארטמיס כתבה את חוקי המשחק של עצמה. היא הייתה האנטיתזה המוחלטת לחיים הממוסדים: אלת הציד, היערות העמוקים ופסגות ההרים הנידחות. תאומה של אפולו, היא בחרה בחיים של חופש מוחלט, רחוקה מהתככים של האולימפוס. עם קשת כסופה בידה ופמליה של נימפות לצידה, היא הייתה הכוח הבלתי מאולף של הטבע. היא נדרה נדר בתולים, אך לא מתוך צניעות, אלא כהצהרת עצמאות רדיקלית. פרטיותה לא הייתה בקשה, היא הייתה חוק טבע, ומי שהפר אותו, גילה את הצד האפל והקטלני שלה. כך למד על בשרו הצייד אקטיון, שהצצה חטופה בה רוחצת עלתה לו בחייו. בהתאם לאופייה, הפולחן לכבודה נערך לרוב במקומות פתוחים ובחורשות קדושות, כמו במקדשה בבראורון, שם שירתו אותה נערות צעירות כחלק מטקס התבגרות, או במקדש העצום באפסוס, שנחשב לאחד משבעת פלאי העולם העתיק.

מורשתן הנצחיות של האלות היווניות: מפולחן עתיק לארכיטיפים מודרניים

אז מה כל הסיפורים האלה אומרים עלינו היום? הרבה יותר ממה שנדמה. הרה, דמטר, אתנה וארטמיס הן לא רק דמויות מאגדות עתיקות; הן תוכניות אב, ארכיטיפים עוצמתיים של נשיות שממשיכים לפעום בתרבות שלנו. הן מציגות מודלים שונים של כוח: הכוח הפוליטי והמוסדי של הרה, המלכה שנלחמת על מעמדה. הכוח הרגשי והמחזורי של דמטר, האם שמזיזה את העולם בכוח אהבתה. הכוח האינטלקטואלי של אתנה, האסטרטגית שמוכיחה שידע הוא הנשק החזק ביותר. והכוח האישי והעצמאי של ארטמיס, הרוח החופשית שמסרבת להיות מוגדרת על ידי אחרים. הסיפורים שלהן שרדו את המעבר לרומא, חלחלו לאמנות, לספרות ולפסיכולוגיה, והם עדיין כאן. כי בסופו של דבר, המאבקים, התשוקות והדילמות של האלות הגדולות מהאולימפוס הם המאבקים והתשוקות שלנו, רק על במה גדולה יותר. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות: הבה, הרה (אלה ראשית במיתולוגיה היוונית / מלכת האלים היוונית) 

פתרון 4 אותיות: אאוס, אריס, אתנה (אלת החוכמה היוונית/אלת החכמה במיתולוגיה היוונית), גאיה (אלת האדמה), דמטר (אלה יוונית), דפנה, הקטה, ונוס, טיכה, ניקה, ניקס (אלת לילה יוונית), סלנה, תלסה, תמיס

פתרון 5 אותיות: איריס (אלת הקשת בענן), אירנה, הסטיה, נימפה (אלה במיתולוגיה היוונית), נמסיס (אלה יוונית)

פתרון 6 אותיות: אסטראה, ארטמיס (אלה במיתולוגיה היוונית), היגיאה, פנקיאה 

פתרון 7 אותיות: הרמוניה, נרקיסוס  

פתרון 8 אותיות ומעלה: אמפיטריטה, אפרודיטה (אלה במיתולוגיה היוונית), מנמוסינה

ביטויים דומים: אלה יוונית 4 אותיות, אלה יוונית מילון, שם של אלה יוונית, אלה במיתולוגיה היוונית פירוש, ה מילה נרדפת, מי זאת אלת החכמה במיתולוגיה?
מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!