בתאריך 20.04.2008 ביום שבת חג הפסח, יום לאחר ליל הסדר נפטרה יפה מורדו.
אמנו, מורתנו, הלב שלנו עזבה אותנו בטרם עת.
בלי להגיד שלום, בלי רמז מקדים ועם המון סימני שאלה.
היא גידלה דור שלם של ילדים כאשר עבדה עשרות שנים כגננת בישוב אזור. לאחר שעשתה חיל רב מונתה לרכזת גני הילדים בישוב. ומלאכתה לא חדלה לרגע - עדות לכך היה משרדה במועצה. אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שהיא אהבה ילדים בכל רמ"ח איבריה. אין קיר בחדרה שנשאר חשוף. בכל מקום היו מוצבות תמונות של ילדי הגנים, דברי הוקרה שרשמו לה ילדים בליווי הגנות, צ'ופרים קטנים לחגים מגני-הילדים כדוגמת צנצנת קטנה של דבש, בלוק ציור של ידי הגן, תמונות מטקסי עצמאות, עבודת מפימו ועוד...
יפה לא ידעה להפריד בין עבודה לבית, בין פנאי למטלה. בכל עת דלתה תמיד היתה פתוחה, ואם לא במשרד אז בבית. שיחות עבודה, או שיחות מהורים באו גם בשעות מאוחרות, אך לא רק שזה לא הפריע לה, היא הרגישה מחויבות, ושום בקשה לא סבלה דיחוי.
את שנותיה הראשונות בילדות העבירה במושב רווחה, על יד קרית גת.
היא היתה הבת השנייה מתוך שישה ילדים. כבר בצעירותה אפשר היה לשים לב לאופי המיוחד, בימים של אז המשפחה היתה קונה לילדים בגדים פעמיים בשנה, לפני ראש השנה וכמה חצאיות וחולצות יומיומית לימי החול. כדי להתגבר על כך היא היתה יושבת ותופרת שמלות לאחיותיה הקטנות, וממש מגדלת אותן.
אל נתעלם מהעבודה היומיומית בשטח החקלאי אחרי הלימודים ועד שעות הערב. ובחופשים ? זה רק התחיל מוקדם יותר, ואם היו חייבים כסף אז הולכים לעבודה בחלקה של מישהו אחר במושב.
באותם ימים, הדעה הרווחת והנורמה בחברה היתה שללמוד צריך עד כתה י' (חוק חינוך חובה), ולאחר מכן לצאת לעבוד.
יפה רבה לא פעם עם אביה כשהיא רוצה להמשיך עד כתה יב'. עקשנותה השתלמה, והיא סיימה 12 שנות לימוד, וכראשונה במושב שהוציאה רישיון על טרקטור (אבל זה כבר סיפור אחר). כשסיימה את לימודיה הוריה סירבו שתתגייס לצבא על אף תחנוניה. באותה נקודה החליטה שהיא רוצה ללכת לסמינר ללמוד להיות גננת ולחנך את הדור הבא. כרגיל ההורים שהיו שמרנים בדעותיהם לא יכלו לראות זאת בעין יפה, ולכן היא נסעה לתל אביב לבית חלוצות כדי להגשים את חלומה, נגד כל הסיכויים, בלי שום תמיכה כלכלית או רגשית. בבית חלוצות היתה ישנה בחדר קטן עם כמה בנות שלמדו איתה, וכדי לממן את הלימודים עבדה בחברת ביטוח ובניקיון.
באותה העת היא הכירה את איזי, בחור דרומי עם נגיעות אירופאיות שעבר גם הוא למרכז כדי לעבוד בתחום חדש שנקרא מחשבים. הם החלו לצאת, המשפחה תמכה (בכל זאת, לא לכל גבר היתה מכונית קונטסה צהובה).
הם קנו דירה בקרית-גת, אך מכיוון שיפה התקבלה לעבודה בישוב כפרי וקטן במרכז, החליטו להשכיר דירה בת"א בשכונת מחניים. (ממה שהבנתי השכירות ששלמו בת"א היתה נמוכה מזו שקבלו על דירה דומה בקרית-גת, מאמינים?).
עם הזמן הם נדדו עד שתקעו יתד.
אמא. אמא אהבה לפתור תשחצים, אין יום שהיא לא היתה עוברת הגדרה הגדרה עם הנס קפה בשולחן במטבח. לא פעם הייתי שואל איך את יודעת הכל? והיא היתה עונה שהרבה תשובות לקוחות מהתנ"ך. שיש הרבה מילים נרדפות. לאט לאט היא לימדה אותי את ההגדרות הפשוטות, עוד לפני עידן המחשבים והאינטרנט. עם הזמן הייתי מפתיע אותה כשהייתי מפצח הגדרות בנושא גאוגרפיה שמאוד אהבתי, אבל עדיין היא היתה מובילה.
אנחנו מתגעגעים, לא מאמינים, אוהבים, זוכרים וממשיכים
הרבה מאיתנו לקחת איתך
הרבה ממך ממשיך איתנו...
בתאריך 29.10.2013 נולדה הנכדה הראשונה למשפחת מורדו, ושמה הוא: תומר יפה רחמים.☺
בתאריך 11.10.2016 נולדה נכדתה השנייה של סבתא יפה, ושמה: אוריאן יפה מורדו.☺
מורדו, הסיפור של אמך מרגש .תודה ששתפת אותו . מות אמך אכן אבידה גדולה לישוב אזור, המקום ינחמ ושלא תדעו עוד צער . אסא פארן , חיפה
השבמחקסיפור חיים כך כך מרגש ומיוחד. מרגישים את האהבה הענקית של אמכם, יפה, בכל מילה ומשפט. שתהא נשמתה צרורה בצרור החיים ובגן עדן מנוחתה. שלא תדעו עוד צער והמקום ינחם אתכם. אתר ההנצחה על שם אמכם פשוט נפלא, עשיר בהגדרות ומילים נרדפות בכל הקטנגוריות, מזכה את הרבים ומשמח אותנו, אוהבי התשבצים.
השבמחקאתכם תמיד בתודה גדולה ובהוקרה ענקית לזכרה.
מחמם את הלב ומרגש כאחד !
מחקתודה רבה על התגובה.
כמה געגועים לאמא השנייה שלי! כל מילה בסלע...
השבמחקהיתה ועד היום אהובה על כולם . בהחלט מותר חלל עצום בלב. אוהבת ומתגעגעת מאווווד
נשמע שאמא שלך הייתה אישה מדהימה ומעוררת השראה בעקשנותה ובצורה שבה פרצה דרך בצורה שלה ובאותה תקופה. עוד יותר מדהים לראות כיצד אתה ממשיך את דרכה והנצחתה דרך האתר הזה שרבים מוצאים בו כעזר רב. כיף לראות שאמא שלך כלכך אהבה תשחצים וכך מצאת דרך להנציח אותה... המשך כך וכל הכבווד!!!
השבמחקקשה לתאר את התועלת שלך להעשרת הידע של השפה העברית. ההגדרות שלך לוקחות אותי לנבכי השפה, ומשמשות אותי לא רק בפתרון תשבצים, אלא גם בכתיבה. תודה
השבמחקעודד מרום
יהי זכרה ברוך
השבמחק