הגז האציל הכבד ביותר | הגז האציל הכבד ביותר תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה גז אציל. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "הגז האציל הכבד ביותר" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה הגז האציל הכבד ביותר בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

משפחת האצולה: הסיפור המפתיע של רדון, הליום וניאון

דמיינו מועדון אקסקלוסיבי, כזה שחבריו כל כך יציבים, שלמים ומרוצים מעצמם - שהם כמעט אף פעם לא מתערבבים עם אחרים. זוהי, בפשטות, משפחת "הגזים האצילים" (קבוצה 18 בטבלה המחזורית). ה"אצילות" שלהם היא לא תואר ריק - היא תיאור כימי מדויק. לכולם, מהליום ועד רדון, יש קליפת אלקטרונים חיצונית מלאה ו"סגורה". במילים פשוטות, אין להם שום צורך "להגיב" עם יסודות אחרים, הם לא צריכים למסור אלקטרונים, לקבל אלקטרונים או להיכנס לשותפויות סוערות (מה שאנו קוראים "קשרים כימיים"). כתוצאה מכך, הם מבלים את חייהם כאטומים בודדים (חד-אטומיים), מרחפים להם כגזים חסרי צבע וריח. אבל אל תתנו לאדישות הזו לבלבל אתכם - בתוך המשפחה הזו מסתתרים סיפורים קיצוניים של סכנה, פלאים קוסמיים וטכנולוגיות משנות חיים.

רדון: הכבאי במשפחה עם סוד אפל

בכל משפחה יש את "הכבאי", ובעולם הגזים האצילים - זהו הרדון (Rn). הוא הגז האציל הכבד ביותר שקיים באופן טבעי, והוא נושא סוד אפל: הוא רדיואקטיבי. בעוד שרוב אחיו האצילים הם יציבים וקיימים מיליארדי שנים, הרדון הוא תוצר של התפרקות מתמדת. סיפורו מתחיל עמוק בקרקע, בסלעים המכילים כמויות זעירות של אורניום. כאשר האורניום דועך בתהליך רדיואקטיבי ארוך, הוא הופך ליסודות אחרים, ובסופו של דבר הופך לרדיום. כשאטום רדיום דועך, הוא הופך לאטום של רדון. ומכיוון שרדון הוא גז, הוא לא נשאר במקום - הוא מחלחל דרך סדקים באדמה, מתמוסס במי תהום, ומוצא את דרכו למעלה, אל האוויר שאנו נושמים. אך גם הרדון עצמו אינו יציב - לאיזוטופ הנפוץ שלו יש זמן מחצית חיים של כ-3.8 ימים בלבד, מה שהופך אותו לפצצה מתקתקת זעירה.


מדוע הרדון מסוכן ואיך הוא מגיע אליכם הביתה

כאן הסיפור הופך להיות אישי. הסכנה הגדולה של הרדון היא לאו דווקא הגז עצמו. כגז אציל, אם ננשום אותו, רובו ייפלט החוצה בנשיפה הבאה. הסכנה האמיתית מגיעה מ"תוצרי הדעיכה" שלו. כאשר אטום רדון מתפרק (דועך) כשהוא כבר בתוך הריאות שלנו, הוא הופך לחלקיקים מוצקים של יסודות רדיואקטיביים אחרים (כמו פולוניום). החלקיקים האלה הם לא גזים אצילים - הם מתכות כבדות ו"דביקות" הנצמדות לרקמת הריאה העדינה. שם, כשהם צמודים לתאים שלנו, הם ממשיכים לפלוט קרינה מזיקה שפוגעת בדנ"א ומוגדרת כגורם ודאי לסרטן הריאה. מכיוון שהרדון מגיע מהקרקע, הוא נוטה להצטבר בחללים סגורים ולא מאווררים שבאים במגע עם האדמה - חשבו על מרתפים, קומות קרקע, ובעיקר על מרחבים מוגנים (ממ"דים) שבנויים מבטון עבה ואטומים היטב. החדשות הטובות הן שהפתרון פשוט יחסית: אוורור תדיר ובדיקות תקופתיות במקומות מועדים.

הליום: מהמפץ הגדול לבלון יום ההולדת

מהקצה הכבד ביותר, נעבור לקצה הקליל ביותר - הליום (He). אם רדון הוא תוצר של דעיכה, הליום הוא שריד קדום מהימים הראשונים של היקום. זהו היסוד השני הנפוץ ביותר ביקום כולו, שני רק למימן. כמעט כל ההליום ביקום נוצר בשלוש הדקות הראשונות שאחרי המפץ הגדול. הוא הדלק של כוכבים כמו השמש שלנו, שם מימן הופך להליום בתהליך שמשחרר כמויות אדירות של אנרגיה. אז אם הוא כל כך נפוץ, למה הוא נחשב למשאב יקר על פני כדור הארץ? פשוט מאוד: הוא כל כך קל, שכוח המשיכה של כדור הארץ בקושי מצליח להחזיק בו. כל הליום שמגיע לאטמוספירה פשוט "בורח" ודולף לחלל החיצון לנצח. אז מאיפה אנחנו משיגים אותו? באופן אירוני, גם הוא תוצר של דעיכה רדיואקטיבית - חלקיקי אלפא הנפלטים מאורניום ותוריום בקרקע הם למעשה גרעיני הליום. ההליום הזה נכלא במלכודות גז טבעי תת-קרקעיות, ומשם אנו שואבים אותו.


הגיבור הסופר-קר והאזהרה החשובה

להליום יש תכונות פיזיות שגורמות לו להיראות כמו מדע בדיוני. הוא היסוד היחיד בטבע שפשוט מסרב לקפוא בלחץ אטמוספירי רגיל. לא משנה כמה תקררו אותו, הוא יישאר נוזל, אפילו באפס המוחלט (כדי להקפיא הליום, חייבים להפעיל עליו לחץ אדיר). כשהוא מתקרר מספיק, הוא הופך ל"נוזל-על" מוזר שיכול לזרום במעלה דפנות הכלי ולטפס החוצה ללא חיכוך. התכונה הסופר-קרה הזו היא לא רק שעשוע מדעי - היא קריטית לחיים שלנו. הליום נוזלי הוא נוזל הקירור שמאפשר למגנטים העצומים במכשירי MRI לפעול, ובכך להציל חיים מדי יום. ומה לגבי הקול המצחיק? הוא נובע מכך שמהירות הקול בהליום גבוהה פי שלושה מבאוויר, מה שגורם למיתרי הקול שלנו להדהד בתדר גבוה יותר. אבל מאחורי הצחוק הזה מסתתר מנגנון ביולוגי שחשוב להכיר, והוא עלול להיות מסוכן. הליום אמנם אינו רעיל, אך הוא דוחק את החמצן מהריאות. הבעיה היא שהגוף שלנו לא יודע להתריע על "חוסר חמצן", מנגנון החנק שלנו מופעל רק כשיש הצטברות של פחמן דו-חמצני. כששואפים הליום, אנחנו עדיין פולטים את הפחמן הדו-חמצני החוצה, ולכן המוח לא מקבל שום איתות מצוקה. התוצאה יכולה להיות עילפון פתאומי ("בלאק-אאוט") ללא תחושת מחנק מוקדמת. הלחץ הגבוה בשאיפה ישירה ממכל עלול לגרום לנזק מיידי ובלתי הפיך לרקמת הריאה (קרע בועיות), מצב שמסכן חיים באופן מיידי.

ניאון: האור האדום שהגדיר את הלילה

אחרון חביב הוא הכוכב הבלתי מעורער של המשפחה, זה שכולם מזהים: ניאון (Ne). אם הליום הוא גיבור שקט והרדון הוא נבל סודי, הניאון הוא הכוכב הראוותן. לניאון יש תכונה אחת שהפכה אותו לאייקון עולמי - כאשר מעבירים דרכו זרם חשמלי במתח גבוה, הוא זוהר. ולא סתם זוהר - הוא פולט אור אדום-כתום עז, חם ומהפנט, שהפך לשפה ויזואלית שלמה של שלטי פרסומת ונופים אורבניים ליליים. אבל כאן מסתתר סוד קטן שרוב האנשים לא יודעים: ניאון יכול לעשות רק דבר אחד - את הצבע האדום-כתום הזה. זהו. אז מה לגבי כל השלטים הכחולים, הירוקים והלבנים שכולנו קוראים להם "שלטי ניאון"? ובכן, הם משקרים לכם (בקטע טוב). הצבעים האלה נוצרים בדרך כלל על ידי שימוש בגז אציל אחר, לרוב ארגון (שנותן צבע כחול-לבנדר חיוור), או על ידי מילוי השפופרת באדי כספית, ואז ציפוי הזכוכית בחומר פלואורסצנטי שזוהר בצבע הרצוי כשהוא פוגש את הקרינה מהגז. לכן, כשאתם רואים שלט אדום בוהק - אתם רואים ניאון אמיתי. כל צבע אחר? זה כנראה אחיו, ארגון, בתחפושת. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות: רדון
פתרון 5 אותיות:
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: הגז האציל הכבד ביותר מילון, הגז האציל הכבד ביותר פירוש, הגז האציל הכבד ביותר תשחץ, הגז האציל הכבד ביותר תשבץ, הגז האציל הכבד ביותר מילה נרדפת

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!