מסימני ההטעמה במקרא | מסימני ההטעמה במקרא תשחץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה מסימני ההטעמה במקרא. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "מסימני ההטעמה במקרא" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה מסימני ההטעמה במקרא בתשבץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

ה-GPS של המקרא: הרבה מעבר לסימני נגינה

תחשבו על טקסט עתיק בן אלפי שנים, שנכתב ללא פסיקים, ללא נקודות וללא סימני קריאה. איך יודעים איפה לעצור לנשום? איך מבינים איזו מילה מתחברת לזו שאחריה ואיזו פותחת רעיון חדש? בדיוק כאן נכנסת לתמונה מערכת ההפעלה הגאונית של התנ"ך: טעמי המקרא. הסימנים הקטנים הללו, המופיעים מעל או מתחת למילים, הם הרבה יותר מתווים מוזיקליים לבית הכנסת. הם משמשים כשילוש קדוש של תפקידים: הם ה"ווייז" התחבירי שמורה לנו איך לפסק את המשפט, הם המדריך הפונולוגי שקובע אם המילה היא במלעיל או במלרע (רוב הטעמים יושבים בדיוק על ההברה המוטעמת), והם כמובן המלחין שקובע את הניגון. הפרשן אברהם אבן עזרא ניסח זאת בחדות: אי אפשר לפרש את התנ"ך בניגוד לטעמים. הם אלו שקובעים את המשמעות.

משחקי הכס: היררכיה של קיסרים, מלכים ומשרתים

אם נצלול לתוך ההיגיון של הטעמים, נגלה מערכת ניהולית מרתקת שמזכירה ממלכה מסודרת. המטרה של הטעמים היא תמיד לחלק. כל פסוק נחלק לשניים, וכל חצי נחלק שוב לשניים, בשיטה בינארית חכמה. בראש הפירמידה עומדים ה"קיסרים": ה"סוף פסוק" שסוגר את העניין, וה"אתנחתא" שעוצרת את הקריאה בדיוק באמצע הפסוק. מתחתם מכהנים ה"מלכים", כמו "זקף קטן" או "טפחא", שתפקידם לחלק את הטריטוריה של הקיסרים לחלקים קטנים יותר. המערכת יורדת עד לרמת ה"משרתים" - טעמים כמו "מונח" או "מרכא" - שלא עוצרים לרגע אלא מחברים מילים זו לזו ברצף מהיר. התוצאה היא מפה מדויקת שמנחה את הקורא מתי לעצור, מתי להשתהות ומתי לרוץ קדימה, הכל כדי שהמסר יהיה ברור והגיוני.

התעלומה ההיסטורית: מהמגילות הגנוזות ועד טבריה

היום זה נראה לנו מובן מאליו שהחומש מגיע עם ניקוד וטעמים, אבל זה לא תמיד היה כך. במגילות מדבר יהודה העתיקות, הטקסט מופיע "עירום" - רק אותיות. אז איך ידעו לקרוא? התשובה היא מסורת שבעל פה שעברה מאב לבן ומחזן לקהל במשך מאות שנים. רק בסביבות המאה השמינית לספירה, בעיר טבריה, החליטו חכמים המכונים "בעלי המסורה" (ובראשם משפחת בן אשר) לשים סוף לבלבול ולתעד את המנגינה והפיסוק בכתב. הם פיתחו את השיטה הטברנית שאנחנו מכירים היום. במקביל, היו קהילות שניסו שיטות אחרות, כמו "המסורה הבבלית" שבה הסימנים נכתבו מעל המילים והיו פשוטים יותר, אבל בסופו של דבר הגרסה הטברנית ניצחה והפכה לתקן המחייב בכל תפוצות ישראל.

אותו סימן, עולם מוזיקלי שונה: המסע בין העדות

זה אולי הדבר המפתיע ביותר בטעמי המקרא: הסימן הגרפי בספר הוא אותו סימן בכל העולם, אבל הצליל? עולם אחר לגמרי. אם תיכנסו לבית כנסת אשכנזי, תשמעו מנגינה שמושפעת מסולמות מוזיקליים מערביים. לעומת זאת, בנוסח ה"ספרדי-ירושלמי" הנפוץ בקרב יוצאי המזרח, הקריאה בתורה מתבצעת על בסיס ה"מקאם" הערבי (לרוב מקאם סיגא). הסיפור הופך למעניין עוד יותר אצל יהודי תימן: המסורת שלהם נחשבת למשמרת רובד קדום במיוחד, הקרוב יותר לשיטה הבבלית. הקריאה התימנית פחות מתמקדת ב"סלסולים" מלודיים ויותר בקצב ובדיוק, עם הבחנה חדה בין סוגי הפסקות ("מוליך", "מפסיק", "מעמיד"). המוזיקה של הטעמים היא למעשה הקלטה חיה של המסע שעבר העם היהודי בגלויות השונות.

אתגר הקריאה: האקסטרים של בית הכנסת

הקריאה בתורה בשבת היא לא סתם הקראה טקסטואלית, אלא מבחן זיכרון ומיומנות ברמה גבוהה. כשפותחים את ספר התורה האמיתי, הכתוב על קלף, מגלים שהדף חלק מסימנים - אין ניקוד ואין טעמים (למעט ספרי תורה תימניים בודדים שיש בהם סימוני הפסק). הקורא, המכונה "בעל קורא", חייב לשנן את הכל מראש בעל פה מתוך ספר עזר ("תיקון קוראים"). בעבר הרחוק, כל אדם שעלה לתורה היה צריך לקרוא בעצמו (מנהג שעדיין קיים אצל התימנים), אבל כדי לא לבייש את מי שלא ידע, התמסד תפקיד הקורא המקצועי. בחלק מהקהילות, אפשר לראות עד היום שימוש בסימני ידיים עתיקים שמסמנים לקורא אם המנגינה עולה או יורדת, שריד לשיטת ניצוח מוזיקלית מימי התלמוד.

הספרים המורדים: מערכת ההפעלה של ספרי אמ"ת

חשבתם שפיצחתם את השיטה? תחשבו שוב. ישנם שלושה ספרים בתנ"ך שפועלים לפי חוקים משלהם לגמרי: איוב, משלי ותהילים (בראשי תיבות: ספרי אמ"ת). מכיוון שמדובר בספרים בעלי אופי שירי ופיוטי יותר, מערכת הטעמים הרגילה של התורה והנביאים לא התאימה להם. בספרים אלו, המלך הבלתי מעורער שמחלק את הפסוק איננו ה"אתנחתא" המוכרת, אלא טעם מיוחד ודרמטי שנקרא "עולה ויורד". המנגינות של ספרי אמ"ת הן שונות, מורכבות ולעיתים נדירות יותר, שכן ברוב הקהילות (במיוחד אשכנז) כמעט ולא קוראים בהם בציבור עם המנגינה המסורתית, מה שהופך את הידע הזה לנחלתם של יחידי סגולה ומדקדקים.

הנשמה שבתוך האותיות: מהקבלה ועד הפיוט

לסיום, אי אפשר לדבר על טעמי המקרא בלי לגעת במיסטיקה. בספרות הקבלה ובכתבי הגאון מווילנא, הטעמים נחשבים לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר בטקסט: האותיות הן הגוף, הניקוד הוא הרוח, והטעמים הם הנשמה. הם אלו שנותנים למילה את הכוונה והרגש. ההשפעה הזו חרגה מזמן מגבולות הקריאה בתורה. המנגינות העתיקות של הטעמים היוו השראה ליצירות חזנות מפורסמות, לפיוטים כמו "אדון עולם" ואפילו למוזיקה יהודית אמנותית מודרנית. חוקרים ומוזיקאים לאורך הדורות מנסים לפענח דרכם את הצלילים שאבדו בבית המקדש. בסופו של דבר, הסימנים הקטנים הללו הם חוט המקשר, המאפשר לנו לא רק לקרוא את המילים העתיקות, אלא לשמוע את ההד של הדורות הקודמים. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות: גרש, זקף, מלך, מנח, מתג, פזר (מסימני ההטעמה במקרא), פסק

תשובה 4 אותיות: אתנח, געיא, גריש, דרגא, זרקא, טפחא, טרחא, יתיב, מהפך, מונח, מרכא, סגול, סלוק, פשטא, רביע, תביר, תלשא, תרסא
תשובה 5 אותיות: מאריך, רביעי, שלשלת, תלישא

תשובה 6 אותיות: אתנחתא, גרשיים, סגולתא 
תשובה 7 אותיות:
תשובה (מיוחד מ-8 אותיות): 

פתרון של שתי מילים ומעלה: זקף גדול (אחד מטעמי המקרא), זקף קטון, זקף קטן, ירח בן יומו, מרכא כפולה, סוף פסוק, פזר גדול, קרני פרה (אחד מטעמי המקרא), שני גרישין, תלישא גדולה, תלישא קטנה
ביטויים דומים: מסימני ההטעמה במקרא 3 אותיות, מסימני ההטעמה במקרא תשבץ, מסימני ההטעמה במקרא תשחץ, מסימני ההטעמה במקרא מילה נרדפת, מטעמי המקרא

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!