במאי ושחקן איטלקי | במאי ושחקן איטלקי תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה במאי ושחקן איטלקי . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה במאי ושחקן איטלקי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

יותר מסתם משחק: ארבעת המופלאים של הקולנוע האיטלקי ששינו את החוקים

ויטוריו דה סיקה: כשהכוכב היפה ירד אל העם

תשכחו מהתדמית של הבמאי המרוחק שיושב על כיסא נוח וצועק "אקשן". ויטוריו דה סיקה התחיל את דרכו דווקא בצד השני של המצלמה. בשנות העשרים והשלושים הוא היה כוכב קולנוע נערץ, הגבר הנאה שכיכב בקומדיות קלילות ושרף לבבות. אבל המהפך האמיתי קרה כשהוא החליט לקחת את המושכות לידיים. באמצע שנות הארבעים, כשאיטליה הייתה שבורה ומרוסקת ממלחמת העולם השנייה, דה סיקה לא רצה עוד לבדר - הוא רצה להראות את האמת. יחד עם התסריטאי צ'זארה זאוואטיני, הוא יצר את סגנון ה"ניאו-ריאליזם". הרעיון היה פשוט ומהפכני: לצאת מהאולפן הממוזג לרחוב המלוכלך, ולקחת אנשים רגילים, לא שחקנים, לתפקידים ראשיים. הסרטים שלו, כמו "גונבי האופניים" ו"מצחצחי הנעליים", הביאו למסך סיפורים קורעי לב על הישרדות ועוני. העולם הריע לאומץ הזה, והאקדמיה האמריקאית העניקה לו פרסים מיוחדים עוד לפני שבכלל המציאו את קטגוריית "הסרט הזר".


רוברטו בניני: הליצן שגרם לעולם לבכות ולצחוק בנשימה אחת

אם תשאלו ברחוב מי זה רוברטו בניני, הרוב יגידו "ההוא שקפץ על הכיסאות באוסקר". אבל הסיפור של בניני עמוק הרבה יותר. הוא התחיל את דרכו בטוסקנה וכבש את הטלוויזיה האיטלקית כדמות פרועה שאין לה גבולות - הוא אפילו חיבק בשידור חי מנהיג מפלגה קומוניסטית, דבר שלא נראה כמותו בפוליטיקה המקומית המאופקת. עוד לפני ההצלחה ההוליוודית הגדולה, הוא היה חביב הקולנוע העצמאי בארצות הברית בזכות הבמאי ג'ים ג'ארמוש, שליהק אותו לסרטים כמו "נרדפי החוק". השיא הגיע ב-1997 עם "החיים יפים". בניני עשה את הבלתי יאומן: קומדיה על השואה. הוא לקח את הזיכרונות של אביו ממחנה הריכוז ורקח סרט שבו אב מגן על בנו מהזוועות בעזרת דמיון ומשחק. התוצאה הייתה היסטורית - שלושה פרסי אוסקר, כולל פרס השחקן הטוב ביותר, הישג נדיר לשחקן שדיבר איטלקית על המסך.

מאסימו טרואיזי: הלב של נאפולי שנדם מוקדם מדי

יש שחקנים שמשחקים דמויות, ויש שחקנים שמביאים למסך את הנשמה שלהם. מאסימו טרואיזי היה מהסוג השני. הוא צמח מתוך סצנת הקברט והתיאטרון של נאפולי, והביא לקולנוע דמות חדשה: רגישה, מהססת, עם גמגום קל וקסם אינסופי. הוא לא פחד לצחוק על אהבה ועל קשיים יומיומיים בסרטים כמו "Ricomincio da tre", ואפילו שיתף פעולה עם בניני בקומדיה המצליחה "לא נותר אלא לבכות". אבל הסוף של הסיפור שלו הוא טרגי ומפואר כמו בסרטים הגדולים באמת. בזמן העבודה על הסרט "הדוור" (Il Postino), בו גילם דייג פשוט שמתחבר למשורר פבלו נרודה, טרואיזי היה חולה מאוד בליבו. הוא ידע שהוא חייב ניתוח, אבל התעקש לסיים את הצילומים קודם. הוא נפטר כ-12 שעות בלבד לאחר ה"קאט" האחרון. האקדמיה האמריקאית העניקה לו מועמדות לאוסקר לאחר מותו, והפכה אותו לאגדה של מסירות טוטלית לאמנות.


נני מורטי: האינטלקטואל ששם את החיים שלו על השולחן

אם וודי אלן היה איטלקי, חובב כדור מים ופעיל פוליטי נלהב - כנראה היו קוראים לו נני מורטי. מורטי הוא "אוטר" (Auteur) במלוא מובן המילה: הוא כותב, מביים ומככב בסרטים שהם למעשה יומנים אישיים שלו. הוא לא מנסה לייפות את המציאות. בסרט "יומני היקר" הוא תיעד בצורה חצי דוקומנטרית את המאבק שלו במחלת הסרטן, ובסרט "חדרו של הבן" הוא נגע בפחד הגדול מכל - שכול במשפחה - וזכה על כך בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. מורטי הוא לא רק יוצר, הוא מוסד תרבותי ברומא (בעלים של בית קולנוע עצמאי) ואדם שחי את הקולנוע דרך החיים עצמם, ולא דרך פילטרים הוליוודיים. החיבור שלו לעולם הוא רחב, והוא אפילו ביים לאחרונה את הסרט "שלוש קומות" המבוסס על ספרו של הסופר הישראלי אשכול נבו.

מחאה על המסך: כשקולנוע הופך לנשק פוליטי

מה שמייחד את הרביעייה הזו הוא שאף אחד מהם לא הסתפק בלהיות "רק" בדרן. הם הבינו שלפרסום יש כוח, והשתמשו בו. דה סיקה, שהיה מרקסיסט בהשקפתו, השתמש במצלמה כדי להילחם בעוני ובהזנחה הממשלתית. בניני ומורטי לקחו את זה צעד קדימה במאבקם נגד ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני. בניני עשה זאת דרך הופעות טלוויזיוניות סאטיריות ונוקבות, ומורטי ממש יצא לרחובות. הוא ארגן הפגנות ענק ואף יצר את הסרט "התנין", שעסק ישירות בדמותו של ברלוסקוני ובשליטתו בתקשורת. עבורם, הקולנוע היה מגפון לזעקה חברתית, דרך לגרום לקהל לא רק ליהנות, אלא גם לחשוב ולהתקומם.


ההשפעה הבינלאומית: למה אנחנו עדיין צופים בהם?

הקסם של היוצרים הללו הוא ביכולת שלהם לפרוץ את מחסום השפה. הם הוכיחו שסיפור מקומי קטן - על גנב אופניים ברומא, על דוור באי נידח או על אב במחנה ריכוז - הוא בעצם סיפור אוניברסלי שנוגע בכולנו. ההצלחה שלהם פתחה את הדלת לבמאים איטלקים ואירופאים רבים שבאו אחריהם, והראתה לאולפנים הגדולים שהקהל צמא לתוכן אותנטי, גם אם הוא דורש כתוביות תרגום. סרטיו של דה סיקה נלמדים עד היום בכל בית ספר לקולנוע, ו"החיים יפים" של בניני נחשב לקלאסיקה מודרנית שמשודרת שוב ושוב.

מורשת של גאונות וכנות

בסופו של דבר, כשמסתכלים על דה סיקה, בניני, טרואיזי ומורטי, מבינים את סוד הקסם של הקולנוע האיטלקי. זה לא האפקטים המיוחדים ולא התקציבים הגדולים. זה האדם. הם ידעו לקחת את המצלמה ולהפנות אותה אל האנשים השקופים, אל הרגשות הכי חשופים ואל הסיפורים הכי כנים. בין אם דרך דמעות של צחוק או דמעות של עצב, הם השאירו לנו מתנה תרבותית שממשיכה לרגש גם עשרות שנים אחרי שהסרט יצא לאקרנים. אם טרם צפיתם באחת מהקלסיקות הללו - זה הזמן להשלים פערים. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות:

פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: בניני, מורטי

פתרון 6 אותיות: דה-סיקה (במאי איטלקי)
פתרון 7 אותיות: טרואיזי
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון של שתי מילים ומעלה: ויטוריו דה סיקה, מאסימו טרואיזי, נני מורטי, רוברטו בניני

ביטויים דומים: במאי ושחקן איטלקי 6 אותיות, במאי ושחקן איטלקי מילון, במאי ושחקן איטלקי פירוש, במאי ושחקן איטלקי מילה נרדפת, מה זה במאי ושחקן איטלקי?

מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!