החלק הרחב של העלה תשבץ | החלק הרחב של העלה

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה החלק הרחב של העלה . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה החלק הרחב של העלה בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

העלה כמנוע הפוטוסינתטי של כדור הארץ

מה אם הייתם מגלים שהמפעל היעיל והחשוב ביותר על פני כדור הארץ הוא זעיר, ירוק, וצומח ממש מחוץ לחלונכם? העלה הוא בדיוק זה: יחידת ייצור ביולוגית יעילה ביותר. תפקידו המרכזי, ולמעשה הבסיס לקיומנו, הוא תהליך הפוטוסינתזה. באמצעות פיגמנט חיוני המכונה כלורופיל, העלה לוכד את אנרגיית השמש והופך אותה, פשוטו כמשמעו, לחיים. הוא שואב פחמן דו-חמצני מהאוויר ומים מהאדמה, ובתהליך כימי מורכב המונע על ידי אור, הוא יוצר סוכרים (כמו גלוקוז). סוכרים אלו הם הדלק והמזון המניעים את צמיחת הצמח כולו, ומזינים גם את החלקים הנסתרים מהעין, כמו השורשים. ומהו תוצר הלוואי של המפעל הירוק הזה? חמצן. אותו גז שאנו וכלל בעלי החיים נושמים. ללא פעולתו השקטה והמתמדת של העלה, שרשרת המזון כפי שאנו מכירים אותה לא הייתה מתקיימת, והאטמוספירה שלנו הייתה נראית אחרת לגמרי.

אנטומיה פנימית: סיור ב"קו הייצור" של העלה

כדי להבין כיצד העלה מבצע את תפקידו, עלינו לצלול פנימה, אל המבנה הפנימי המתוחכם שלו. כל עלה עטוף בשתי שכבות "עור" מגנות הנקראות אפידרמיס. שכבות אלו שקופות בדרך כלל, כדי לאפשר לאור לחדור פנימה, והן מצופות בקוטיקולה - שכבת שעווה דקיקה המשמשת כ"מעיל גשם" טבעי, המונע מהמים היקרים שבתוך העלה להתאדות. משובצים בתוך האפידרמיס, בעיקר בצדו התחתון, נמצאים הפיוניות (stomata) - אלפי פתחים מיקרוסקופיים הנפתחים ונסגרים בבקרה מדויקת. דרכם הצמח "נושם": הוא קולט פחמן דו-חמצני ופולט חמצן ואדי מים. בין שכבות האפידרמיס שוכן "אולם הייצור" הראשי, המזופיל. רקמה זו מחולקת לשניים: קרוב לפני השטח העליונים, נמצאת פרנכימת עמודים, שהיא שכבת תאים צפופה ומאורכת, עמוסה בכלורופלסטים (אברוני הפוטוסינתזה), ומסודרת כך שתקלוט מקסימום אור. מתחתיה נמצאת פרנכימה ספוגית, מבנה אוורירי עם חללי אוויר גדולים, המאפשר לגזים לנוע בחופשיות אל הפיוניות ומתוכן. כל המערכת הזו משורגת ב"עורקים" - צינורות הובלה של עצה ושיפה, המובילים מים ומינרלים אל התאים, ומשנעים את הסוכרים המוכנים אל מחוץ לעלה.


מורפולוגיה חיצונית: כשכל צורה מספרת סיפור

הגיוון העצום בעולם העלים אינו מקרי; כל צורה, גודל וסידור הם תוצאה של מיליוני שנות התאמה לסביבה. המבנה החיצוני של עלה קלאסי כולל את הטָרָף - המשטח הרחב והשטוח שמהווה את שטח הפנים העיקרי לקליטת אור, ואת הפְּטוֹטֶרֶת - העוקץ המחבר את הטרף אל הגבעול וממקם אותו בזווית המושלמת לשמש. עלים מסוימים, לעומת זאת, חסרי פטוטרת ונקראים עלים יושבים. ההבחנה הבסיסית ביותר היא בין עלה פשוט לעלה מורכב. עלה פשוט מורכב מיחידת טרף אחת רציפה (גם אם שוליה משוננים או מחולקים לאונות). עלה מורכב, לעומת זאת, נראה כמו קבוצה של עלים קטנים, אך הוא למעשה עלה אחד שטרפו מחולק לחלוטין ליחידות נפרדות הנקראות עַלְעַלִּים. גם כאן, העיצוב מגוון: עלה מנוצה מסדר את העלעלים שלו בזוגות לאורך ציר מרכזי, בדומה לנוצה, בעוד עלה מאוצבע מחבר את כל העלעלים שלו לנקודה אחת בקצה הפטוטרת, כמו אצבעות הנפרשות מכף יד.

גלגולי עלים: ערכת ההישרדות של הטבע

האבולוציה דחפה את העלה להפוך להרבה יותר מסתם פאנל סולארי. כאשר התנאים מאתגרים, העלה עובר "גלגול" (מטמורפוזה) והופך לכלי הישרדות מותאם אישית. בסביבות מדבריות צחיחות, עלים רבים התפתחו לקוצים דוקרניים; זהו פתרון גאוני שמצמצם כמעט לאפס את שטח הפנים לאיבוד מים, ובו בזמן מספק הגנה קטלנית מפני חיות צמאות. במקומות יבשים אחרים, עלים הפכו לבשרניים (סוקולנטים), ופיתחו רקמות מיוחדות לאגירת מים המסייעות לצמח לשרוד תקופות יובש ארוכות. צמחים מטפסים, הנאבקים להגיע לאור ביער צפוף, הפכו את עליהם או חלקים מהם לקנוקנות - "חבלים" דקיקים ומסתלסלים הנאחזים בעצמים סמוכים ומושכים את הצמח מעלה. בסיפור אחר לגמרי, ישנם עלים שוויתרו על צבעם הירוק והפכו לחפים צבעוניים ובולטים בבסיס הפרח, ותפקידם למשוך מאביקים במקום עלי הכותרת. דוגמה מרתקת נוספת היא של צמחים טורפים; בסביבות דלות בחומרי הזנה, עלים הפכו למלכודות מורכבות, דביקות או מכאניות, הלובכות חרקים ומעכלות אותם כדי להשיג את תוספת החנקן החיונית.


צבעי העלה: הפסיכולוגיה של הפיגמנטים

הצבע הירוק השולט בעולמנו הצמחי מגיע מהכלורופיל, הפיגמנט העיקרי הבולע אור אדום וכחול ומחזיר את האור הירוק. אך הכלורופיל אינו השחקן היחיד בזירה. בעלים קיימים תמיד פיגמנטים נוספים, "פיגמנטי עזר", הממתינים לרגע שלהם באור הזרקורים, אך בדרך כלל מוסתרים על ידי הכמות העצומה של הכלורופיל. הקרוטנואידים (הכוללים קרוטן וקסנטופיל) הם האחראים לגוונים הצהובים והכתומים. הם קולטים אורכי גל שהכלורופיל מפספס ומעבירים אליו את האנרגיה, ומשמשים גם כנוגדי חמצון המגנים על המערכת העדינה מנזקי קרינה. קבוצה שלישית, האנתוציאנינים, מייצרת את הגוונים המרהיבים של אדום וסגול. פיגמנטים אלו אינם קבועים, ולעיתים קרובות נוצרים בתגובה לתנאים סביבתיים כמו קור, אור חזק, או הצטברות סוכרים בעלה. זו הסיבה שעלים צעירים מאוד עשויים להיראות אדמדמים. ההסבר המדעי המקובל ביותר לתופעה זו הוא שהאנתוציאנינים משמשים כ"קרם הגנה" טבעי, המגן על הרקמות הרגישות לפני שהן מבשילות ומייצרות כלורופיל במלוא העוצמה.

מחזור החיים של העלה: מופע הפרידה הגדול

לעלה יש תוחלת חיים מוגדרת, והאופן שבו הצמח מנהל את סוף חיי עליו הוא אסטרטגיה הישרדותית מחושבת. אנו מכירים זאת בעיקר כשלכת צבעונית בעצים נשירים. זהו אינו תהליך של מוות פתאומי, אלא פירוק מבוקר ומתוזמן. כשהימים מתקצרים והטמפרטורות יורדות, הצמח מקבל איתות להפסיק לייצר כלורופיל. כשהכלורופיל הקיים מתפרק, הפיגמנטים הצהובים והכתומים (הקרוטנואידים) שהיו שם כל הזמן נחשפים פתאום. במקביל, הסוכרים שנלכדים בעלה בשל הקור הופכים לאנתוציאנינים, וצובעים את העלים באדום ובסגול. לפני שהעלה נושר, הצמח "שואב" ממנו בחזרה חומרי הזנה יקרים (כמו חנקן) ומאחסן אותם בגזע ובשורשים לשימוש באביב הבא. לבסוף, שכבת תאים מיוחדת בבסיס הפטוטרת חותמת את החיבור, והעלה משתחרר. מנגד, עצים ירוקי-עד נוקטים באסטרטגיה אחרת. גם הם משירים עלים, אך הם עושים זאת בהדרגה. עליהם לרוב עמידים יותר ויכולים לחיות מספר שנים. בכל רגע נתון, העץ משיר עלים ותיקים ומצמיח חדשים, כך שהוא תמיד נותר ירוק ומוכן לנצל כל יום שמש, גם בלב החורף. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות: טרף (החלק המורחב והשטוח של העלה)

פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות:

פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: החלק הרחב של העלה מילון, החלק הרחב של העלה פירוש, החלק הרחב של העלה מילה נרדפת, החלק הרחב של העלה תשבץ

עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!