מצביא יווני קדום | מצביא יווני קדום מילון

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה מצביא יווני קדום תשבץ | מצביא יווני קדום תשחץ הן:

גאונות, יהירות ופילים בשדה הקרב: המסע המרתק של המצביאים היוונים

המהפכן ששינה את החוקים: אפמינונדס שובר את המיתוס

דמיינו עולם שבו יש רק דרך אחת "נכונה" להילחם. במשך מאות שנים, זה בדיוק היה המצב ביוון העתיקה: שני צבאות מסתדרים בשורות ישרות ומתנגשים ראש בראש. ספרטה, עם הלוחמים הקשוחים שלה, תמיד ניצחה במשחק הזה. עד שהגיע אפמינונדס מתבאי. הוא לא היה עוד גנרל רגיל, אלא אסטרטג שהבין שמתמטיקה מנצחת כוח גס. בקרב לאוקטרה המפורסם, הוא עשה את הבלתי ייאמן: במקום לפזר את הכוחות שלו שווה בשווה, הוא יצר "מערך אלכסוני" וריכז גוש עצום של חמישים שורות לוחמים באגף אחד בלבד. המהלך הזה מחץ את הצבא הספרטני ההמום ושינה את ההיסטוריה. אפמינונדס לא עצר שם, הוא הקים את העיר מגלופוליס כדי לחנוק את ספרטה אסטרטגית ושחרר עמים משועבדים. הוא לימד את העולם העתיק שמוח חריף מסוכן יותר מחרב חדה.


אנטיגונוס מונופתלמוס: כשמשחקים על כל הקופה

אחרי מותו של אלכסנדר הגדול, העולם הפך ללוח שחמט ענק, ואנטיגונוס "שתום העין" היה השחקן הכי אגרסיבי בשכונה. בעוד אחרים ניסו לתפוס לעצמם פיסת ממלכה, אנטיגונוס רצה את הכל. הוא היה המייצג המושלם של דור "הדיאדוכים" - מצביאים שניהלו מלחמות בקנה מידה מפלצתי. הצבאות שלו היו מכונות מלחמה משולבות שכללו עשרות אלפי חיילים, פרשים ופילים. הקריירה שלו הגיעה לשיא בקרב איפסוס, המכונה "קרב המלכים". זה היה עימות אדיר שבו הוכרע גורל האימפריה לא רק על ידי חרבות, אלא על ידי 500 פילים שהביא יריבו סלאוקוס מהודו. אנטיגונוס, בגיל 81 המופלג, נלחם עד הרגע האחרון בתקווה לאחד את העולם תחתיו, אך מותו בקרב סימן את הפיצול הסופי של המזרח התיכון לממלכות נפרדות.

פירוס מאפירוס: הניצחון המר והסוף המפתיע

כולנו מכירים את הביטוי "ניצחון פירוס", אבל הסיפור מאחוריו מרתק הרבה יותר מהקלישאה. פירוס היה גאון טקטי שנחשב ליורש הרוחני של אלכסנדר הגדול. הוא היה האיש שהחליט לקחת את השיטות היווניות המשוכללות ולבדוק אותן מול הכוח העולה החדש - רומא. הוא הנחית על אדמת איטליה פילים, חיה שהרומאים מעולם לא ראו וחשבו שהיא מפלצת, וניצח אותם בקרבות גדולים כמו הרקלאה ואסקולום. אבל פירוס גילה בדרך הקשה את ההבדל בין לנצח בקרב לבין לנצח במלחמה. בעוד הרומאים יכלו לגייס עוד ועוד חיילים, כל אבידה אצל פירוס הייתה קריטית. המשפט המפורסם שלו, "עוד ניצחון כזה ואבדנו", היה הכרה כואבת במציאות. באופן אירוני, האיש שניצח אימפריות נהרג לבסוף בקרב רחוב בעיר ארגוס, לא מחרב של מצביא דגול, אלא מלבנה שהשליכה עליו אישה מגג בית.


ליסיאס: כשהפוליטיקה מכתיבה את הקרב

כשמסתכלים על המאבק הסלווקי ביהודה, ליסיאס הוא דוגמה מושלמת לגנרל שהוא קודם כל פוליטיקאי. כעוצר הממלכה, הוא החזיק על כתפיו אחריות כבדה הרבה יותר מניצחון מקומי. בקרב בית זכריה הוא הוכיח עליונות צבאית מוחצת: הוא הגיע עם הכוח המלכותי המלא, כולל פילים שהטילו אימה על המורדים היהודים (בקרב שבו נהרג אלעזר המכבי). על הנייר, הוא יכול היה להמשיך ולרסק את המרד, אבל הפוליטיקה קראה לו לחזור הביתה. הידיעה שמתחרה בשם פיליפוס מאיים על מעמדו באנטיוכיה גרמה לו לעצור הכל. ליסיאס בחר במהלך פרגמטי: הוא ביטל את הגזרות הדתיות, נתן ליהודים את מה שרצו, ומיהר לחזור לסוריה כדי לשמור על הכיסא שלו. הוא לימד אותנו שלפעמים פשרה מדינית היא הניצחון האמיתי.

ניקנור: שיעור כואב ביהירות

אם ליסיאס היה הפוליטיקאי המחושב, ניקנור היה ההפך הגמור: יהיר, בוטה ובטוח מדי בעצמו. הוא נשלח ליהודה כדי "לעשות סדר", אבל בחר בדרך של הפחדה וטרור פסיכולוגי. הטעות הגדולה שלו לא הייתה צבאית, אלא מנטלית. הוא איים להחריב את בית המקדש וזלזל ברגשות הדתיים של החיילים היהודים בצבאו שלו, שביקשו לכבד את השבת. הגישה הזו רק ליכדה את העם סביב יהודה המכבי. הסוף היה בלתי נמנע: בקרב חדשה (אדסה), יהודה הפתיע אותו במהלך מבריק. הצבא הסלווקי התפרק, וניקנור שילם בחייו. ראשו וידו נכרתו והוצגו מול ירושלים, והיום שבו נפל הפך לחג שנחגג דורות רבים. ניקנור הפך לתזכורת היסטורית שמצביא שמזלזל באמונת יריבו, סופו שיובס על ידה.


בקכידס: המקצוען הקר ששינה את המשוואה

אחרי שורה של כישלונות סלווקיים, הגיע בקכידס. הוא לא היה יהיר כמו ניקנור ולא מיהר כמו ליסיאס. הוא היה איש עבודה שיטתי ומסוכן. בקכידס הבין שכדי לנצח את לוחמת הגרילה של החשמונאים, צריך לשלוט בשטח באופן מוחלט. בקרב אלעשה הוא ניצל את יתרונו המספרי הגדול בשטח פתוח, כיתר את הכוח היהודי הקטן והביא למותו של יהודה המכבי - המכה הקשה ביותר שספג המרד. אבל הגאונות שלו הייתה דווקא בבנייה: הוא הקים רשת ביצורים צפופה (ביריחו, בית אל ובית חורון) שפשוט "חנקה" את המדינה ומנעה מהמורדים לזוז בחופשיות.

הסוף הפרגמטי: חרב השלום

למרות ההצלחות הצבאיות של בקכידס, הסיפור מסתיים בתובנה מפתיעה. גם המצביא הקשוח הזה הבין בסופו של דבר שאי אפשר להילחם לנצח. אחרי שנים של מרדפים וקרבות, בקכידס עשה את מה שאנשי צבא חכמים עושים כשאין הכרעה מוחלטת: הוא חתם על הסכם. הוא הכיר במעמדם של יונתן ושמעון החשמונאים והחליט להמיר את החרב השלופה בהסדר מדיני יציב – שקט תעשייתי תמורת שליטה מעשית. כך, דווקא המצביא שהרג את יהודה המכבי, הוא זה שסלל בסופו של דבר (ובאופן אירוני) את הדרך להקמת המדינה החשמונאית. זהו שיעור מאלף על הגבול הדק שבין כוח צבאי לתבונה מדינית, שיעור שנשאר רלוונטי מאז ועד היום. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות: 
פתרון 5 אותיות: פירוס

פתרון 6 אותיות: בקכידס, ליסיאס, ניקנור

פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה: אפמינונדס

פתרון של שתי מילים ומעלה: אנטיגונוס מונופתלמוס
ביטויים דומים: שם של מצביא יווני קדום, מצביא יווני קדום מילון, מצביא יווני קדום פירוש, מצביא יווני קדום מילה נרדפת, מצביא יווני קדום 6 אותיות

                      עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 

לחצו לייק והצטרפו לעמוד שלנו בפייסבוק - שם תוכלו להיות מעודכנים בכל פתרונות התשחצים המופיעים בעיתונים.