חצוצרן וזמר ג'אז אמריקאי | זמר וחצוצרן אמריקאי בעבר תשבץ

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה זמר וחצוצרן אמריקאי בעבר מילון | חצוצרן וזמר ג'אז אמריקאי תשחץ הן:

איך כלי מלחמה הפך לכלי הנגינה הרגשי ביותר בג'אז?

דמיינו רגע כלי נגינה שנועד במקור להכריז על מלחמה, לתת פקודות ולנהל טקסים צבאיים. הוא חזק, הוא חד, והוא דורש תשומת לב. עכשיו, דמיינו את אותו כלי בדיוק הופך פתאום לכלי הביטוי האישי הרגיש, השמח והמורכב ביותר במוזיקה האמריקאית. זהו סיפורה של החצוצרה בג'אז. ברחובותיה הרועשים של ניו אורלינס, היא הייתה חייבת להיות חזקה כדי לחתוך את ההמולה ולהוביל את התזמורת. אבל מהר מאוד, היא הפסיקה להיות רק כלי להובלת מלודיה והפכה לראי ישיר לנפש האמן. שלושה נגנים, שכל אחד מהם היה גם זמר ייחודי, ניצבים בצמתים המרכזיים של השינוי הזה. הם לא רק ניגנו בג'אז - הם המציאו אותו מחדש, כל אחד בתורו.

המרכיבים הסודיים: ממה הג'אז באמת עשוי? 

אז מה זה בעצם "ג'אז"? זו לא רק מוזיקה, זו תופעה. זה 'שוּק תרבותי', כפי שהגדירו זאת, שנולד מהמפגש הטעון בין צלילים אפריקאיים למערביים באמריקה. דמיינו שאתם מכניסים לסיר אחד: את הבלוז - התשתית הרגשית, הכאב והתקווה שנולדו משירי העבודה והספיריטואלס (שירי עם דתיים). תוסיפו לזה את הרגטיים - סגנון הפסנתר הקופצני והמסונכרן (עם הקצב ה"משוגע") שנתן לזה את הפלפל. תערבבו עם הרמוניה אירופאית וכלים מערביים (כמו החצוצרה). אבל המרכיב שהופך את כל זה לג'אז הוא האלתור. זוהי התפיסה המהפכנית שמוזיקה לא חייבת להיות כתובה מראש; היא יכולה, וצריכה, להיווצר בזמן אמת. זו החירות להביע את הרגע. כשהכל מתחבר, נוצרת אותה תחושת קצב ייחודית שאי אפשר להסביר במילים, אבל כולם מרגישים מיד: הסווינג. זוהי האדמה שממנה צמחו כל הענקים.

לואי ארמסטרונג: האיש שהמציא את הסולו (ואת שירת הג'אז)

אם הג'אז הוא בית, לואי "סצ'מו" ארמסטרונג הוא הארכיטקט שבנה את היסודות. לפני שארמסטרונג פרץ לתודעה בשנות ה-20 עם הקלטות ה-"Hot Five" וה-"Hot Seven" שלו, הג'אז היה בעיקר עניין קבוצתי. נגנים ניגנו יחד, שילבו מנגינות, אבל הרעיון שנגן אחד יעצור הכל, יקפוץ קדימה ויספר סיפור אישי משלו - הסולו - היה בחיתוליו. ארמסטרונג לקח את הרעיון הזה והפך אותו לאמנות. הנגינה שלו הייתה מלאת שמחת חיים, בעלת צליל עגול ועוצמתי, וחוש קצב מדויק שגרם לכל מנגינה להישמע כאילו היא נולדה מחדש. אבל הוא לא עצר שם. ארמסטרונג עשה בדיוק את אותו הדבר עם הקול שלו. הוא השתמש בקולו המחוספס והייחודי ככלי נגינה נוסף, מתח והשמיט הברות, הפך את שירת הסקאט (אלתור קולי) לפופולרית, ובעצם לימד דור שלם של זמרים שמה שחשוב זה לא רק המילים, אלא איך שרים אותן.

דיזי גילספי: הגאון ששינה את החוקים (ואז המציא עוד כמה)

בדיוק כשהעולם התרגל לחוקים שארמסטרונג קבע, הגיע דיזי גילספי בשנות ה-40 וטרף את הקלפים. יחד עם הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר, גילספי היה הכוח המניע מאחורי מהפכת הבי-בופ. זו כבר לא הייתה מוזיקה לריקודים, אלא מוזיקה מורכבת ומהירה שנועדה להאזנה אינטלקטואלית. גילספי ניחן בטכניקה מסחררת, הוא ניגן משפטים ארוכים ומסובכים במהירות האור, הגיע לצלילים הגבוהים ביותר בצלילות, וחקר הרמוניות מתוחכמות שהיו חדשניות לחלוטין. הוא דרש מהחצוצרה - ומהמאזינים - הרבה יותר. וכאילו זה לא הספיק, גילספי הפנה את מבטו גם למקצבים אחרים. הוא שילב כוחות עם נגן כלי ההקשה הקובני צ'אנו פוזו, וביחד הם יצרו את הפיוז'ן האפרו-קובני - שילוב של ג'אז עם מקצבים לטיניים. החצוצרה הכפופה המפורסמת שלו הייתה סמל מושלם לאיך שהוא "כיפף" את חוקי המוזיקה.


צ'ט בייקר: המורד השקט שעשה מהחצוצרה לחישה

אחרי האנרגיה המתפרצת של גילספי, סצנת הג'אז הייתה צריכה להירגע. בשנות ה-50, בחוף המערבי, נולד סגנון חדש- ה"קול ג'אז" (Cool Jazz). צ'ט בייקר היה הפנים, הקול והצליל של הזרם הזה. הוא עשה את ההפך הגמור ממה שציפו מחצוצרן - הוא ניגן בשקט. הנגינה של בייקר הייתה מינימליסטית, מאופקת ולירית להפליא. הוא השתמש בצליל יבש, כמעט בלי ויברטו (רעידות), והתמקד בבחירת הצלילים המדויקת ביותר כדי להעביר רגש. הסולואים שלו היו בנויים מהמרווחים ומהשקט שבין הצלילים, לא פחות מאשר מהצלילים עצמם. באופן יוצא דופן, גם השירה שלו תאמה בצורה מושלמת לנגינה. בקול רך, גבוה ופגיע, הוא שר בלדות ג'אז באופן אינטימי וישיר, ויצר פרסונה של פגיעות ורומנטיקה שהפכה אותו לאייקון תרבותי.


פנים מול פנים: שלוש גישות לצליל ולאלתור

אם נכניס את שלושת הענקים הללו לחדר אחד, נשמע שלוש גרסאות שונות לחלוטין לאותה אמת. ארמסטרונג ינגן בצליל חם, רחב ומלא ביטחון - הוא מספר הסיפורים הכריזמטי שגורם לכולם לחייך. האלתורים שלו יהיו מלודיים, מחוברים לקצב וקליטים. גילספי, לעומתו, ינגן בצליל חד, מבריק ווירטואוזי. הוא הפרופסור המבריק שפותר בעיות הרמוניות מורכבות בזמן אמת, והאלתורים שלו יהיו מפולפלים, מהירים ומפתיעים. בייקר ייקח את אותו השיר וינגן אותו בצליל אוורירי, כמעט שביר. הוא המשורר המלנכולי, והאלתורים שלו יהיו חסכוניים, מלאי אוויר ונוגעים ישירות ברגש. הניגוד הזה קיים גם בקולם: ארמסטרונג הוא הבדרן בקולו המחוספס, בייקר הוא המאהב הלוחש, וגילספי הוא המוביל הריתמי.

המורשת: איך שלושה אנשים הפכו כלי נגינה לסיפור חיים

ארמסטרונג, גילספי ובייקר לא רק ניגנו בחצוצרה - הם הגדירו את מה שהיא יכולה להיות. הם לקחו חתיכת מתכת והפכו אותה למראה של הנפש האנושית. ארמסטרונג נתן לחצוצרה את הקול ואת היכולת לספר סיפור. גילספי נתן לה מוח ואת היכולת לחקור רעיונות מורכבים. בייקר נתן לה לב ואת היכולת לבטא פגיעות אינטימית. שלושתם יחד יצרו את אוצר המילים המלא של הג'אז, שפה שכל נגן חצוצרה שבא אחריהם- כולל ענקים כמו מיילס דייוויס, שהמשיך להמציא את הג'אז מחדש בעצמו - היה חייב ללמוד. המוזיקה שלהם היא לא היסטוריה רחוקה, היא ה-DNA של כל צליל ג'אז שמנוגן גם היום. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות: 
פתרון 5 אותיות: בייקר

פתרון 6 אותיות: גילספי

פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה: ארמסטרונג

פתרון של שתי מילים ומעלה: דיזי גילספי, לואי ארמסטרונג, צ'ט בייקר

ביטויים דומים: חצוצרן וזמר ג'אז אמריקאי תשבץ, חצוצרן וזמר ג'אז אמריקאי מילון, שם של זמר וחצוצרן אמריקאי בעבר
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!