מחזאי נורבגי | מחזאי נורווגי תשבץ

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה מחזאי נורבגי, מחזאי נורבגי תשבץ הן:

המחזאים שבנו את נשמתה של נורווגיה

מה אם מחזה אחד יכול היה לזעזע את מוסד הנישואין באירופה כולה? מה אם שיר שנכתב לתיאטרון היה הופך להמנון של אומה שלמה? ומה אם דווקא השתיקה שבין המילים על הבמה הייתה חושפת את האמיתות העמוקות ביותר על הקיום האנושי? זה לא תסריט דמיוני. זהו סיפורה של הדרמה הנורווגית, סיפור על ארבעה יוצרים יוצאי דופן שלא רק כתבו מחזות, אלא השתמשו בבמה כדי להנדס מחדש תרבות שלמה. הם לא פחדו לשאול את השאלות הקשות ביותר, לאתגר את המוסכמות המקודשות ביותר, ולהכריח את הקהל שלהם להתבונן במציאות – גם כשזה היה לא נוח. למסע הזה יש ארבע תחנות חובה: לודוויג הולברג, שהעניק לעם קול משלו; הנריק איבסן וביירנסטרנה ביירנסון, שני ענקים שנאבקו על דמותה של נורווגיה המודרנית; ויון פוסה, המיסטיקן המודרני שמלמד אותנו להקשיב לשקט. בואו נגלה כיצד ארבעת המוחות האלה הפכו את הבמה הנורווגית הקטנה למעבדה שבה נולדה הדרמה המודרנית.

האיש שלימד אומה לצחוק על עצמה: לודוויג הולברג

דמיינו תיאטרון במאה ה-18, שבו הקהל המקומי מאזין למחזות בשפות זרות, מנוכר לדמויות ולעולם המוצג על הבמה. זה היה המצב בסקנדינביה עד שלודוויג הולברג החליט שהגיע הזמן למהפכה. הולברג, אינטלקטואל רחב אופקים, הבין שכדי לדבר אל ליבו של העם, צריך לדבר בשפתו. הוא לקח את נוסחאות הקומדיה המבריקות מצרפת ומרומא העתיקה, ובמקום להעתיק אותן, הוא מילא אותן בדמויות מקומיות, הומור סקנדינבי חד ובעיות שהעסיקו את האזרח הפשוט. פתאום, הקהל ראה על הבמה את עצמו: את האיכר השתיין שחולם להיות מלך ב"יפה על ההר", או את האינטלקטואל המנופח ב"ארסמוס מונטנוס". הולברג הפך את הצחוק לכלי חינוכי. הוא האמין שדרך הסאטירה, חברה יכולה לזהות את פגמיה, לתקן אותם, ולהתפתח. הוא לא רק כתב קומדיות; הוא יצר מרחב תרבותי חדש, שבו נורווגים ודנים יכלו בפעם הראשונה לקיים דיאלוג עם עצמם, ובכך סלל את הדרך לכל מה שיבוא אחריו.


הארכיטקט ואיש ההריסות: הקרב בין איבסן לביורנסון

כל סיפור גדול זקוק ליריבות גדולה, והסיפור של נורווגיה במאה ה-19 סבב סביב שניים מהם: הנריק איבסן וביירנסטרנה ביירנסון. הם היו שני צדדים של אותה אומה מתעוררת. ביירנסון היה הארכיטקט. הוא בנה את הזהות הנורווגית עם סיפורים מלאי פאתוס, שירים שהפכו להמנונים, ופעילות ציבורית בלתי נלאית. הוא העניק לנורווגיה חזון רומנטי, סיפור גאה לספר לעצמה ולעולם. איבסן, לעומתו, מינה את עצמו לתפקיד איש ההריסות, או ליתר דיוק – המפקח שבודק את יסודות הבניין שביירנסון בנה. מגלותו מרצון, הוא התבונן במולדתו וראה את הצביעות שמאחורי החזות המכובדת, את השקרים הקטנים שבבסיס המשפחה הבורגנית, ואת הקונפורמיזם שחונק את רוח היחיד. בעוד ביירנסון זכה לתהילה ולפרס נובל על כך שנתן לנורווגיה את מה שרצתה לשמוע, איבסן הפך לדמות שנויה במחלוקת בכך שאמר לה את מה שהייתה חייבת לשמוע. יחד, הם יצרו מתח תרבותי פורה שהזניק את נורווגיה למרכז הבמה העולמית – אומה שידעה גם לחלום וגם לבקר את חלומותיה.

האיש שהכניס את המציאות לבמה: המהפכה של הנריק איבסן

צליל טריקת דלת אחת, בסוף המחזה "בית הבובות", הדהד ברחבי אירופה. זה היה יותר מסיום של מחזה; זה היה האות לתחילתה של הדרמה המודרנית. הנריק איבסן לא כתב מחזות, הוא פוצץ שיחות. הוא לקח את הסלון הבורגני, שהיה עד אז מקום בטוח ומנומס, והפך אותו לחדר ניתוח, שבו הוא חשף וחקר את מחלותיה של החברה. לפניו, התיאטרון הציע נחמה וסדר. איבסן הציע אמת מטרידה. הוא העלה לבמה נושאים שכולם לחשו עליהם בחדרי חדרים אך איש לא העז לומר בקול: תפקידי מגדר מדכאים, מחלות מין המועברות בירושה, והשחיתות המוסרית של הרוב מול היחיד הצודק. הוא הכריח את הקהל שלו להתמודד עם העובדה שהחיים אינם סיפור עם גיבורים, נבלים וסוף טוב. מחזותיו לא נגמרו בקתרזיס, אלא בסימן שאלה מהדהד שנשאר עם הצופים זמן רב לאחר שהמסך ירד. בכך, הוא המציא מחדש את תפקיד התיאטרון: לא לברוח מהמציאות, אלא להתעמת איתה חזיתית.


אמן השתיקה: הקול המיסטי של יון פוסה

ומה קורה כשהדרמה אינה נמצאת במילים, אלא דווקא בשקט שביניהן? אל תוך העולם הריאליסטי והרועש שאיבסן יצר, נכנס יון פוסה עם הצעה רדיקלית אחרת. פוסה, חתן פרס נובל, הוא אמן המינימליזם. הוא מנקה את הבמה מכל מה שאינו חיוני, ומותיר שפה פיוטית, חזרתית, שכמו פועמת בקצב של נשימה או תפילה. אם הדרמה של איבסן עסקה בקונפליקט חברתי, הדרמה של פוסה עוסקת במתח הקיומי – ברגעים השקטים של חרדה, תקווה, אמונה וספק שמגדירים את חיינו. הצפייה במחזה שלו היא חוויה מהפנטת; אתה נשאב לתוך עולם שבו מה שלא נאמר חשוב יותר ממה שנאמר, והשתיקות טעונות במשמעות עמוקה. כתיבתו, המושפעת מרקעו הרוחני העשיר, נוגעת בנימים הדקים ביותר של הנפש האנושית. פוסה מוכיח שהתיאטרון הנורווגי ממשיך להתפתח, ומסוגל גם היום, בעידן של רעש והסחות דעת, ליצור מרחב שקט שבו אנו יכולים לפגוש את עצמנו.

מדוע הבמה שלהם היא עדיין העולם שלנו

מייסוד הקומדיה הלאומית ועד חקירת השתיקה הקיומית, הדרמה הנורווגית מציעה יותר מסתם היסטוריה של תיאטרון. היא מציעה סיפור על אומץ. האומץ של הולברג לתת לעם שפה משלו. האומץ של איבסן לומר אמת מכוערת מול כוח. והאומץ של פוסה לסמוך על כך ששקט יכול לומר יותר מאלף מילים. ארבעת היוצרים הללו, כל אחד בדורו, התעקשו שהבמה אינה מקום מפלט, אלא זירה להתמודדות. הם לימדו אותנו שהתיאטרון במיטבו הוא כלי לחשיבה ביקורתית, לחמלה אנושית ולחקירה עצמית. המסך אולי ירד על מחזותיהם מאות אלפי פעמים, אבל השאלות שהם הציבו נותרו פתוחות, והן ממשיכות לאתגר, לעורר ולהאיר את הבמה האמיתית – זו של חיינו. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות: גריג, פוסה
פתרון 5 אותיות: איבסן (מחזאי נורווגי)
פתרון 6 אותיות: הולברג
פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה: ביירנסון
פתרון של שתי מילים ומעלה: ביירנסטרנה ביירנסון, הנריק איבסן, יון פוסה, לודוויג הולברג, נורדאל גריג

ביטויים דומים: מחזאי נורבגי, מחזאי נורבגי תשחץ, סופר מתח נורבגי
מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!