סונטה | סונטה תשבץ | סונטה מילון

פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה סונטה, סונטה תשבץ, סונטה תשחץ הן:

האדריכלות שמאחורי 14 השורות

תארו לעצמכם שכל מה שיש לכם להגיד על אהבה, על פחד או על גורל העולם, חייב להיכנס לתוך מסגרת נוקשה של 14 שורות בלבד - לא פחות ולא יותר. זוהי הסונטה, או "הצליל הקטן" באיטלקית, מבנה שירי שהפך לסמל של שלמות בשירה המערבית. הסונטה הקלאסית בנויה כמעין הנדסה מילולית: שני בתים של ארבע שורות (קוורטינים) ואחריהם שני בתים של שלוש שורות (טרצינים). המבנה הזה הוא לא סתם בחירה אסתטית, אלא כלי שנועד לזקק את המחשבה האנושית לכדי יהלום מלוטש. כפי שהסבירו משוררים ומומחים לאורך השנים, הצמצום הכפוי הזה הוא דווקא מה שמעניק לשיר את כוחו. הוא מאלץ את הכותב לוותר על המובן מאליו ולהתרכז בעיקר. כשקוראים סונטה, מרגישים את האיזון בין המשקל המוזיקלי לבין העומק הרעיוני, כאשר כל מילה נבחרת בקפידה כדי לשמור על קצב ועל חריזה שאינם מרגישים מאולצים, אלא זורמים כחלק ממכלול אחד ומאוחד.

השיחה הפנימית בין השאלה לתשובה

למה בעצם הסונטה לא נראית כמו רצף מקרי של שורות, אלא מרגישה כמו סיפור קצר עם התחלה וסוף? הסוד טמון בחלוקה הפנימית שבין שמונת השורות הראשונות (האוקטבה) לשש השורות האחרונות (הססטט). ברוב המקרים, האוקטבה משמשת במה להצגת בעיה, שאלה פילוסופית או תיאור של מצב רגשי מורכב. אז מגיע רגע קריטי המכונה "התפנית", שבו האווירה המוזיקלית משתנה והססטט נכנסת לתמונה כדי להציע פתרון, תשובה או זווית ראייה חדשה ומפתיעה. המעבר הזה בין שני חלקי השיר יוצר מתח פנימי שנפתר בסיום, מה שמעניק לקורא תחושה של השלמה. היכולת להכניס קונפליקט ופתרון לתוך פורמט כל כך מצומצם היא שהופכת את הסונטה למבחן האולטימטיבי של כל משורר רציני. המבנה הזה מרסן את הרגש המתפרץ והופך אותו לביטוי צלול ומדויק, נקי מרעשי רקע מיותרים.

מסיציליה לכל רחבי אירופה: המסע ההיסטורי

הכל התחיל במאה ה-13 בחצרו של פרידריך השני בסיציליה, שם המציא המשורר ג'קומו דה לנטינו את הצורה ששינתה את פני הספרות. הסונטה נדדה מהדרום אל מרכז איטליה, שם משוררים כמו דנטה אליגיירי החלו להשתמש בה כדי לתאר אהבה אידיאלית בסגנון "החדש והמתוק". אך מי שהביא את הסונטה לשיא שכלולה והפך אותה למודל לחיקוי במשך דורות היה פרנצ'סקו פטררקה. הסונטות שלו לא היו רק שירים, אלא מופת של מוזיקליות נעלה וסגנון מלוטש שזנח את הכבדות הימי-ביניימית לטובת יופי צרוף. השפעתו של פטררקה הייתה כה חזקה עד שהיא חצתה גבולות ושפות: משוררים בספרד, פורטוגל וצרפת, כמו לופה דה וגה או קלמאן מארו, אימצו את הכללים שלו וכתבו אלפי סונטות שהפכו את הצורה הזו לפופולרית ביותר בתקופת הרנסנס.

המהפך האנגלי והמחץ של שייקספיר

כשהסונטה הגיעה לאנגליה בשלהי המאה ה-16, היא גילתה שהשפה האנגלית - הענייה יותר בחרוזים לעומת האיטלקית - זקוקה להתאמות מבניות. כאן נכנסו לתמונה ענקים כמו אדמונד ספנסר וויליאם שייקספיר, שפיתחו דגמים חדשים שנושאים את שמם עד היום. הסונטה השייקספירית, למשל, בנויה משלושה בתים של ארבע שורות ובסופם צמד שורות חורזות (קופלט) שסוגר את השיר. המבנה הזה (4-4-4-2) מאפשר למשורר לבנות את הטיעון שלו בשלבים, כשהשורה האחרונה משמשת לעיתים קרובות כ"פונץ'-ליין" חזק, אירוני או מסכם. שייקספיר השתמש בסונטות לא רק כקובץ שירים נפרד, אלא גם שילב אותן בתוך מחזותיו המפורסמים כמו "רומיאו ויוליה", ובכך הוכיח שהסונטה יכולה להיות דרמטית ודינמית לא פחות משהיא לירית ועדינה.

שיר הזה"ב: הקשר היהודי והעברי המפתיע

הידעתם שהשפה העברית היא השפה השנייה בעולם שבה נכתבו סונטות, מיד אחרי האיטלקית? כבר במאה ה-14, במקביל לדנטה, החל עמנואל הרומי לכתוב סונטות בעברית וסלל את הדרך למאות שנים של יצירה יהודית-איטלקית ענפה. המשוררים היהודים באיטליה כל כך אהבו את הצורה הזו שהם העניקו לה שם עברי ייחודי: "שיר זה"ב". הסיבה לכך פשוטה ומבריקה - הערך הגימטרי של המילה "זהב" הוא 14, בדיוק כמניין השורות בסונטה. מאז ועד המאה ה-20, גדולי המשוררים העברים, משאול טשרניחובסקי ועד לאה גולדברג, אימצו את הסונטה כדי להוכיח שהשפה העברית מסוגלת לעמוד בסטנדרטים האסתטיים המחמירים ביותר. טשרניחובסקי אף ראה בסונטה דרך לרכז את "ניצוצי המחשבה" של המשורר כדי שלא ידעכו, והשתמש בה כדי ליצור יצירות מופת שמשלבות ידע היסטורי עם רגש מודרני.

כש-14 שורות הן רק ההתחלה: וריאציות למתקדמים

למרות שהסונטה הקלאסית היא בת 14 שורות, משוררים לאורך ההיסטוריה אהבו לאתגר את הגבולות וליצור מבנים וירטואוזיים ומורכבים עוד יותר. אחת היצירות המרשימות ביותר היא "כליל סונטות" - מחזור של 15 סונטות שבו השורה האחרונה של כל שיר היא השורה הפותחת של השיר הבא, והסונטה האחרונה מורכבת מכל השורות הראשונות של הקודמות לה. מדובר במבצע הנדסי של ממש שדרש מכותבים כמו טשרניחובסקי או יוסי גמזו דיוק קיצוני. וזה לא עוצר שם: קיימות "סונטות זנב" עם תוספות סאטיריות בסופן, ואפילו רומנים שלמים שנכתבו במבנה של סונטות, כמו "יבגני אוניגין" של פושקין. הגמישות הזו מוכיחה שהסונטה היא לא צורה "מתה" השמורה למוזיאונים, אלא פורמט חי ותוסס שממשיך לשמש משוררים גם בימינו - ממאיה ערד ועד אלי הירש - ככלי לביטוי של מורכבות, יופי ודיוק אמנותי שאין לו תחליף. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות: 
פתרון 5 אותיות:

פתרון 6 אותיות: שיר זהב
פתרון 7 אותיות:  
פתרון 8 אותיות ומעלה:
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!