אבן בניין | אבן לבניין | אבן לבנייה תשבץ

פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה "אבן בניין, אבן לבניין" הן:

אבן לבניין: המסע מהר לבניין המודרני

דמיינו לרגע את הפירמידות במצרים או את חומות ירושלים העתיקה. כעת, דמיינו משטח עבודה מלוטש במטבח מודרני. באופן מפתיע, שניהם חולקים את אותו חומר גלם בסיסי: אבן טבעית. במשך אלפי שנים, האבן לא הייתה בחירה אסתטית אלא הכרח מבני - היא הייתה ה"שריר" של האדריכלות, החומר שנשא על כתפיו אימפריות שלמות. כיום, בעידן בו פלדה ובטון מזוין מבצעים את העבודה הכבדה, תפקידה של האבן השתנה. היא הפכה להיות ה"פנים" של הבניין, המעטפת היוקרתית והעמידה שאנו מציגים לעולם. השימוש המודרני בה מתמקד בעיקר בחיפוי קירות חוץ ופנים, בריצוף בעל עמידות גבוהה, ובמשטחי עבודה. הבחירה באבן ספציפית מתחילה בהבנת זהותה, הנקבעת לרוב על פי מקור חציבתה (אפיון גאוגרפי, כמו "קרארה" מאיטליה), או על פי הרכבה המינרלוגי (אפיון גאולוגי, כמו גיר, דולומיט, או גרניט).

להכיר את השחקנים: סוגי האבנים שמעצבים את הבנייה

אם לחומרי בניין הייתה אישיות, אזי "משפחת" האבנים היא המגוונת ביותר. בישראל, השחקניות המרכזיות הן סלעי משקע ממשפחת הגיר (Limestone) והדולומיט (Dolomite) הקשה יותר. אלו כוללות את אבן ה"חברון" הפופולרית בגווניה הבהירים, או את "ביר זית" המוערכת בזכות קשיחותה ועמידותה. לצידן מככבת הבזלת, סלע געשי קשה וכהה המגיע מצפון הארץ, והכורכר החולי, האופייני למישור החוף. אך הבנייה המודרנית היא גלובלית, והיא מייבאת "כוכבים" בינלאומיים. הגרניט (או שחם) הוא סלע יסוד קשה וצפוף, כמעט בלתי פגיע לשריטות או חומצות, מה שהופך אותו לבחירה אידיאלית למשטחי עבודה במטבחים. השיש (Marble), אף שהוא לרוב רך יותר ורגיש לחומצות, נבחר בזכות המראה הדרמטי וה"גידים" הייחודיים היוצרים תחושת יוקרה. הטרוורטין הוא סוג ייחודי של סלע משקע, שנוצר בהשקעה ממי מעיינות, ומכאן מראהו המחורר והטבעי. הבחירה באבן היא לא רק בחירת צבע, אלא בחירת סיפור גאולוגי קדום.


מסלע גולמי ליצירת אמנות: סודות הסיתות

אבן כפי שהיא נחצבת מההר היא חומר גלם פראי. מה שהופך אותה לחומר בניין מעודן הוא תהליך הסיתות (עיבוד פני האבן). זוהי הנקודה שבה האבן מקבלת את אופייה הסופי. ההבחנה הבסיסית ביותר היא בין אבן גוויל, שהיא אבן במצבה הטבעי והלא מעובד כפי שנלקטה בשדה, לבין אבן גזית, שהיא אבן שנוסרה ועובדה לצורה הנדסית מדויקת, לרוב מלבנית. תהליכי העיבוד המודרניים כוללים ניסור בלוקים ענקיים לפלטות דקות, ליטוש המעניק מראה מבריק, הברשה או התזת חול היוצרים מרקם מחוספס ובטוח יותר למניעת החלקה. אך האמנות האמיתית שוכנת בטכניקות הסיתות המסורתיות, שרבות מהן נושאות שמות ערביים: טובזה הוא סיתות גס המעניק לאבן מראה "כרסתני" ובולט, מוסמסם הוא עיבוד עדין היוצר טקסטורה אחידה של נקודות זעירות; תלטיש יוצר מראה עדין של שריטות קצרות ואקראיות; ומוטבה הוא סיתות המשתמש בפטיש משונן ליצירת חריצים מקבילים ומסודרים, הנפוץ מאוד במשקופים ובפינות.

לבחור את הקרקע: עולם הריצוף ותורת היישום

הריצוף הוא המשטח שאנו באים איתו במגע ישיר ויומיומי. הוא חייב להיות גם אסתטי, גם עמיד לשחיקה וגם - וזה קריטי - בטיחותי. הבחירות הנפוצות נעות בין אבן טבעית, לבין מרצפות על בסיס בטון, כמו טרצו ("שומשום") הוותיק או אבנים משתלבות המיועדות לריצוף חוץ. השחקן הדומיננטי כיום הוא גרניט פורצלן, שהוא למעשה אריח קרמיקה שעבר דחיסה בלחץ אדיר ושריפה בטמפרטורה קיצונית, המקנה לו חוזק יוצא דופן ורמת ספיגות כמעט אפסית. אך החומר הוא רק חצי מהסיפור; שיטת היישום חשובה לא פחות. ריצוף יבש מבוסס על הנחת האריחים על מצע חול מהודק (נפוץ בגינות ובמדרכות); ריצוף בהדבקה ("רטוב") הוא הצמדת האריחים למשטח בטון ישר באמצעות דבקים ייעודיים; וריצוף על גבי טיט ("חצי יבש") היא שיטת ביניים מסורתית בה מניחים את האריחים על שכבת מלט וחול לחה. בכל מקרה, התקנים מחייבים בדיקות למניעת החלקה כדי להבטיח שהמשטח יפה בדיוק כפי שהוא בטוח.


הלבנה: האלטרנטיבה המהונדסת של עולם הבנייה

בניגוד גמור לאבן שנחצבת מהטבע, הלבנה (Levena) היא יחידת בנייה מלאכותית, המתוכננת ומיוצרת על ידי האדם. היא ה"לגו" של עולם הבנייה - יחידה מודולרית ואחידה שנועדה לבניית קירות. מלבנים נדרשות תכונות הנדסיות ברורות: עמידות גבוהה ללחצי לחיצה (כדי שניתן יהיה לבנות לגובה), יכולת בידוד תרמי (לחסכון באנרגיה) ובידוד אקוסטי, וכמובן עמידות בפני אש. אף שהמונח "לבנה" מעלה בדמיון את הלבנה האדומה מחרס (הנפוצה באירופה), בישראל השליט הבלעדי הוא בלוק הבטון החלול, שהוא זול, חזק ומהיר ליישום. לצדו קיים איטונג (בטון תאי), שהוא בלוק קל משקל המורכב ממיליוני בועות אוויר, ומספק בידוד תרמי ואקוסטי מעולה. ואי אפשר לשכוח את האב הקדמון של כל הלבנים- לבנת הטיט (אדמה), המורכבת מתערובת אדמה, מים וקש, המיובשת בשמש ועדיין משמשת לבנייה באזורים נרחבים בעולם.

אבן ירושלמית: כשהחוק פוגש את הגאולוגיה

"אבן ירושלמית" היא לא רק חומר, היא מושג תרבותי ואפילו חוקי. זהו אינו סוג ספציפי של סלע, אלא כינוי-על למשפחה של אבני גיר ודולומיט מקומיות ("מיזי אחמר", "מיזי יהודי") בגוונים חמים, הנחצבות בהרי ירושלים ויהודה. הייחוד שלה טמון בחוק מנדטורי משנת 1918. מושל ירושלים הבריטי, רונלד סטורס, קבע תקנה המחייבת חיפוי של כל קיר חיצוני בעיר באבן גזית טבעית, במטרה לשמר את האופי הוויזואלי האחיד וההיסטורי של העיר. עם השנים, הבנייה המודרנית עברה משימוש באבן עבה ונושאת משקל לשימוש בלוחות אבן נסורה (דקים) המודבקים על שלד בטון. כאן נולדה בעיה הנדסית: בשנות ה-80, החלו אריחי חיפוי ליפול מבניינים. הסיבה הייתה הבדלי התפשטות והתכווצות בין הבטון לאבן כתוצאה משינויי טמפרטורה, מה שגרם לכשל בדבק. הפתרון המודרני הוא עיגון מכאני - כיום, האבן לא רק מודבקת אלא גם מחוברת פיזית למבנה באמצעות עוגנים וברגים, כדי להבטיח שהפנים ההיסטוריות של ירושלים יישארו במקומן בבטחה. בהצלחה !

מודעות

תשובה 2 אותיות: 

תשובה 3 אותיות: נקב, נרי (אבן לבנייה)

תשובה 4 אותיות: בזלת, מצפה, רותם, שיוך 
תשובה 5 אותיות: חברון, חלילא, כורכר, עצמון  

תשובה 6 אותיות: חלחולה, סלאייב
תשובה 7 אותיות: 
תשובה (מיוחד מ-8 אותיות):

ביטויים דומים: אבן בניין 3 אותיות, אבן בניין מילון, אבן בניין פירוש, סוג של אבן לבניין, מן אבן לבניין 3 אותיות

למציאת תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!