מכה, מהלומה | מכה מהלומה תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה מכה מהלומה . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה מכה, מהלומה בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

מכה קטנה, אסטרטגיה גדולה: הפסיכולוגיה של המלחמה, מהקרב האישי ועד האיום הגרעיני

מה המשותף לחבטה בפעולה אינסטינקטיבית, להחלטה אסטרטגית על תקיפת כור אטומי, ולדוקטרינה שלמה המבוססת על איום בהשמדה הדדית? התשובה פשוטה מכפי שנדמה: כולן ביטויים של "מכה". פעולת ה"מכה" היא אבן הבניין, התא הבסיסי שממנו מורכבת התופעה המורכבת של "אלימות". אלימות אינה מושג אחיד; היא ספקטרום. ארגון הבריאות העולמי משרטט אותה בשלוש רמות: האלימות המופנית פנימה, כלפי העצמי; האלימות הבין-אישית, המתפוצצת בין יחידים במשפחה או ברחוב; והאלימות הקולקטיבית, שבה קבוצות שלמות – צבאות ומדינות – מפעילות כוח מאורגן. המאמר הזה עוקב אחר הקו הישיר, המחבר בין הפעולה הפיזית הפשוטה ביותר לבין ההחלטות המורכבות ביותר שעלולות לקבוע את גורל האנושות.

משחק השחמט של התקיפה: מתי "להכות ראשון" הופך להגנה עצמית?

בזירה הבינלאומית, השאלה "מי התחיל?" היא קריטית. כאן נכנסת ההבחנה החדה בין שתי אסטרטגיות של הקדמת תרופה למכה, שלעיתים קרובות מבלבלים ביניהן. הראשונה היא "מכה מקדימה" (Preemptive Strike). דמיינו יריב שמכוון אליכם נשק טעון, אצבעו כבר על ההדק. מכה מקדימה היא הפעולה שאתם נוקטים ברגע הזה בדיוק כדי לנטרל אותו. היא נשענת על איום מיידי וודאי. הדוגמה הקלאסית היא "מבצע מוקד" ב-1967, שבו פעלה ישראל נגד איום אווירי שהיה עניין של שעות. לעומתה, "מלחמת מנע" (Preventive War) היא סיפור אחר לגמרי. כאן, היריב לא מכוון נשק, אלא רק בונה אותו. האיום אינו מיידי, אך הוא נתפס כבלתי נמנע בעתיד. זוהי החלטה אסטרטגית קרה: לפעול עכשיו, מתוך עמדת כוח, במקום להמתין שהאויב יתעצם. תקיפות הכורים בעיראק ובסוריה הן דוגמאות מובהקות למלחמת מנע – פעולות שנויות במחלוקת משפטית, אך מבוססות על היגיון אסטרטגי ברור של מניעת איום עתידי.


כשה"מכה" הופכת לסוף העולם: האסטרטגיה של "מכה ראשונה"

מה קורה כשהטכנולוגיה לוקחת את ה"מכה" והופכת אותה לכלי המסוגל לסיים את הציוויליזציה? העידן הגרעיני הוליד דוקטרינה מצמררת: "מכה ראשונה" (First Strike). אל תטעו, זו אינה "עוד" הפצצה. זוהי אסטרטגיה שנועדה לנצח במלחמה גרעינית כולה, ברגע אחד. המטרה אינה לפגוע בערים, אלא "לעקור מן השורש" את כל יכולת התגובה של היריב. הרעיון הוא לשגר מתקפת פתע כה מוחצת, שתשמיד את כל מאגרי הטילים, הצוללות והמפציצים של הצד השני, ותותיר אותו אילם וחסר יכולת להגיב. בשנותיה הראשונות של המלחמה הקרה, כשהארסנלים היו קטנים ופגיעים, זו הייתה אפשרות אופרטיבית שנשקלה ברצינות. כיום, בעוד שבין מעצמות-על היא כמעט בלתי אפשרית, היא נותרה איום תיאורטי ממשי כלפי מדינות סף-גרעיניות או כאלו המחזיקות בארסנל קטן וריכוזי.

"מכה שנייה": הפוליסה שמבטיחה שאף אחד לא ינצח

אם "מכה ראשונה" היא הניסיון לנצח במשחק במהלך אחד, "מכה שנייה" (Second Strike) היא הכלל שמבטיח שמהלך כזה יוביל להשמדה עצמית. זוהי אולי הדוקטרינה החשובה ביותר בעידן הגרעיני, והיא כולה בנויה על הרתעה. "מכה שנייה" היא היכולת המובטחת של מדינה לספוג מתקפה גרעינית מלאה, ועדיין – מתוך האפר וההרס – לשמור על מספיק כוח כדי לשגר מתקפת נגד הרסנית שתשמיד את התוקף. ההיגיון פשוט ואכזרי: אם תתקוף אותי, אתה מושמד גם כן. זהו העיקרון המכונה "השמדה הדדית מובטחת" (MAD). כיצד מבטיחים זאת? באמצעות כוחות גרעיניים "שרידים", ובראשם צוללות טילים גרעיניים המשייטות בחשאי במעמקי האוקיינוסים, חסינות מפני כל מכה ראשונה, ומוכנות תמיד להגיב. המושג "ברירת שמשון", המוזכר בהקשר הישראלי, הוא אלגוריה לאותו היגיון בדיוק: איום אחרון שנועד למנוע את האיום הראשון.


מנוע התוקפנות: מה גורם לנו לרצות להכות?

אבל מדוע כל זה קיים? מדוע בנינו אסטרטגיות כה מורכבות סביב פעולה כה בסיסית? כדי להבין את האסטרטגיה, חייבים להבין את הפסיכולוגיה שמאחוריה. התיאוריות מגוונות. זיגמונד פרויד דיבר על "יצר מוות" (תנטוס), דחף פנימי להרס, שהחברה מלמדת אותנו "לעדן" ולהפנות החוצה כתוקפנות. תיאוריות אחרות, כמו "תסכול-תוקפנות", הציעו קשר ישיר בין חסימת מטרות לבין התפרצות אלימה. אולם, אחת התיאוריות המשפיעות ביותר היא "הלמידה החברתית" של אלברט בנדורה, שקבעה כי אלימות היא במידה רבה התנהגות נלמדת. אנחנו לא נולדים אלימים, אנחנו לומדים להיות כאלה על ידי צפייה במודלים – הורים, חברים, או דמויות במדיה – המשתמשים באלימות ומשיגים תוצאות. הפסיכולוגיה האבולוציונית מוסיפה לכך מניעים עמוקים: אנו משתמשים באלימות ככלי להשגת משאבים, כדרך לבסס שליטה ומעמד, כמנגנון של נקמה, או כביטוי לאידאולוגיה.

התמונה הגדולה: האם אנחנו באמת אלימים יותר מאי פעם?

קל להסתכל על המאה ה-20 ועל האיומים הגרעיניים ולהסיק שהאנושות הופכת אלימה יותר. אולם, באופן מפתיע, הנתונים ההיסטוריים מספרים סיפור הפוך. בטווח הארוך, האלימות הבין-אישית נמצאת בנסיגה דרמטית. המעבר מחברות שבטיות, שבהן שיעורי הרצח היו אסטרונומיים, למדינות ריכוזיות בעלות מונופול על החוק, הפחית את האלימות היומיומית בסדרי גודל. כמובן, קיימים הבדלים: נתונים חוצי-תרבויות מראים בעקביות כי גברים נוטים יותר לאלימות פיזית ישירה, בעוד שנשים עשויות לנקוט יותר באסטרטגיות של תוקפנות עקיפה או חברתית. והיכן המדיה נכנסת לסיפור? הוויכוח עדיין סוער. האם צפייה באלימות הופכת אותנו לאלימים יותר על ידי חיקוי והקהיית חושים? או שמא היא משמשת כפורקן מבוקר (קתרזיס)? העובדה שדווקא החברות השלוות ביותר צורכות את התוכן האלים ביותר, מראה שהתשובה אינה פשוטה. בסופו של דבר, המסע מה"מכה" שברחוב ועד ל"מכה השנייה" מהצוללת, הוא מסע של אותו מוח אנושי. אותם מניעים של פחד, שליטה ואידאולוגיה פשוט מקבלים לידיהם כלים חזקים יותר. ההבנה של שורשי הדחף להכות היא אולי הצעד הראשון בדרך למצוא דרכים טובות יותר לפתור סכסוכים. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות: מחי 

פתרון 4 אותיות: זבנג, זפטהנ.
פתרון 5 אותיות:

פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: מכה, מהלומה מילון, מכה, מהלומה פירוש, מה זה מכה מהלומה?, מכה, מהלומה תשבץ, מכה מהלומה 3 אותיות

מחפשים תשובות נוספות השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!