אופרה של פוצ'יני | אופרה של פוצ'יני תשבץ

פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה "אופרה של פוצ'יני" הן: 

ג'אקומו פוצ'יני: ארבע הדרמות ששינו את האופרה

בעוד עולם האופרה האיטלקי עדיין הדהד מהדרמות ההיסטוריות הגדולות של ג'וזפה ורדי, ג'אקומו פוצ'יני (1858–1924) התכונן למהפכה משלו. הוא לא התעניין במלכים ובנסיכות; הוא חיפש את הדרמה האנושית ברחובות, בעליות הגג הקרות ובחדרי העינויים האפלים. פוצ'יני, שנולד למשפחת מוזיקאים ותיקה בלוקה, התרחק מהמסורת הכנסייתית ובחר בתיאטרון. הוא נחשב ליורשו של ורדי, אך היה אדון בסגנון משלו: הווריזמו (Verismo), זרם שדרש הצגה ישירה, לעיתים ברוטלית, של המציאות. לאחר לימודיו במילאנו, הניסיונות הראשונים שלו, "הרפאים" (1884) ו"אדגר" (1889), הראו ניצוצות של כישרון, אך היו רק הקדמה לבאות. היה זה המוציא לאור רב ההשפעה, ג'וליו ריקורדי, שזיהה את הפוטנציאל והיה מוכן להשקיע במלחין הצעיר שעתיד לעצב מחדש את הרפרטואר האופראי.

"מנון לסקו": ההימור שהפך לפריצת דרך

בשנת 1893, פוצ'יני שם את כל הקריירה שלו על כף המאזניים. הוא החליט להלחין את "מנון לסקו", סיפור שכבר זכה לגרסה אופראית מצליחה (מאת ז'יל מאסנה). זה היה הימור מסוכן, אך הוא השתלם. הבכורה בטורינו הייתה הצלחה מיידית וסוחפת שביססה את שמו. תהליך יצירת הלברית (הטקסט) היה סבוך וכלל צוות כותבים מתחלף, אך מתוכו נולדה השותפות החשובה ביותר בחייו של פוצ'יני, עם הליבריתנים לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'אקוזה. האופרה עצמה היא דרמה סוערת של אהבה אובססיבית. היא עוקבת אחר האביר דה גריו, שמתאהב בצעירה היפהפייה מנון, רק כדי לראות אותה בוחרת בחיי עושר כפילגשו של אציל זקן. כשהוא מנסה להחזיר אותה, היא מואשמת בגניבה ומגורשת מצרפת. בסצנה קורעת לב בנמל לה האבר, דה גריו מתחנן לעלות לספינה כאחד המלחים, רק כדי שיוכל ללוות אותה לגלות. הסיפור מסתיים במותה הטרגי של מנון בזרועותיו, במדבר השומם של ניו אורלינס.


"לה בוהם": יצירה שנכתבה מזיכרון אישי

אם "מנון לסקו" הייתה הדרמה הגדולה, "לה בוהם" (1896) הייתה הדרמה האינטימית. זוהי היצירה שבה הגיע פוצ'יני לבשלות אמנותית מלאה. יחד עם איליקה וג'אקוזה, הוא עיבד את ספרו של אנרי מירז'ה, "תמונות מחיי הבוהמה", אך עבור פוצ'יני, זה לא היה רק סיפור - זה היה זיכרון. הוא עצמו חווה כסטודנט עני במילאנו את הקור המקפיא, את הרעב ואת הצורך למשכן חפצים כדי לשרוד. הוא ידע בדיוק איך מרגיש לשרוף את כתב היד שלך רק כדי לחמם את החדר. האופרה, המחולקת לארבע "תמונות" ולא למערכות מסורתיות, מציגה קבוצת אמנים צעירים בפריז. במרכזה, סיפור האהבה השברירי בין המשורר רודולפו לתופרת מימי, הנולד מפגישה מקרית בערב חג המולד (עם האריות המפורסמות "Che gelida manina" ו-"Sì. Mi chiamano Mimì"). האופרה משלבת ברגישות רגעים קומיים של חברות אמיצה עם הטרגדיה הבלתי נמנעת של מחלת השחפת של מימי, המובילה לאחד מסיומי האופרה המרגשים ביותר שנכתבו אי פעם.

"טוסקה": מותחן פסיכולוגי של 24 שעות ברומא

בתחילת המאה ה-20, פוצ'יני הוכיח שהוא מסוגל ליותר מסיפורי אהבה ליריים. "טוסקה" (1900) היא יצירה שונה לחלוטין: מותחן פוליטי דחוס, אלים וחסר רחמים, שכל עלילתו מתרחשת בשלושה אתרים ספציפיים ברומא על פני פחות מיממה. זוהי התנגשות חזיתית בין אמנות, פוליטיקה ותשוקה. במרכז העלילה עומד משולש קטלני: זמרת האופרה הנערצת פלוריה טוסקה; אהובה, הצייר הפטריוט מאריו קאוואראדוסי; והנבל, הברון סקארפיה, מפקד משטרה מושחת ואכזר החושק בטוסקה. סקארפיה עוצר את קאוואראדוסי באשמת סיוע לאסיר פוליטי נמלט, ומשתמש בעינויים פיזיים ופסיכולוגיים כדי לשבור את טוסקה ולאלץ אותה להתמסר לו. המערכה השנייה היא יצירת מופת של מתח, שבשיאה טוסקה שרה את תפילתה הנואשת ("Vissi d'arte" - "חייתי לאמנות"), ורגע לאחר מכן, רוצחת את סקארפיה בסכין. היא ממהרת לשחרר את אהובה, אך מגלה שסקארפיה רימה אותה גם במותו, וההוצאה להורג ה"מבוימת" הייתה אמיתית.


"מאדאם באטרפליי": הכישלון הצורב שהפך לניצחון עולמי

"מאדאם באטרפליי" (1904) הייתה הניסיון הראשון של פוצ'יני להתמודד עם תרבות רחוקה - יפן. הסיפור, על גיישה בת 15 שנישאת לקצין צי אמריקני ומתייחסת לנישואים בשיא הרצינות, בעוד הוא רואה בהם הרפתקה חולפת, היה חומר דרמטי חזק. אך הבכורה בתיאטרון "לה סקאלה" במילאנו הייתה אסון מוחלט. הקהל הגיב באופן עוין, בשריקות בוז ובלעג, במה שנחשב לאחד הכישלונות הצורבים בהיסטוריה של האופרה. פוצ'יני ההמום משך את האופרה מיד. כשהוא משוכנע בצדקתו, הוא ביצע בה "ניתוח" מעמיק: הוא חילק את המערכה השנייה הארוכה לשני חלקים נפרדים וערך שינויים נוספים. שלושה חודשים לאחר מכן, הגרסה החדשה הועלתה בעיר ברשה וזכתה לתשואות סוערות. הטרגדיה של צ'ו-צ'ו-סאן (באטרפליי), הממתינה שלוש שנים לשובו של בעלה האמריקני ומגדלת את בנם המשותף, הפכה לאחת האופרות האהובות בעולם. הרגע שבו היא מבינה שהוא חזר, אך רק כדי לקחת את בנה יחד עם אשתו האמריקאית החדשה, הוא שיא של שברון לב, המוביל אותה להתאבדות טקסית בשם הכבוד.

סוד ההצלחה: "הצוות" שמאחורי הדרמה

איך הצליח פוצ'יני לייצר שלוש יצירות מופת רצופות ("לה בוהם", "טוסקה" ו"מאדאם באטרפליי")? התשובה אינה טמונה רק בגאונות המוזיקלית שלו, אלא בעבודת הצוות המפרכת שמאחורי הקלעים. יצירות אלו נבנו על ידי שותפות משולשת: הדרמטורג לואיג'י איליקה, שהיה אחראי על המבנה העלילתי והפעולה הבימתית; המשורר ג'וזפה ג'אקוזה, שהיה אמון על הפיכת הפרוזה לשירה עדינה ומדויקת; והמו"ל ג'וליו ריקורדי, ששימש כמגשר, מתווך ופסיכולוג הראשי. פוצ'יני היה מלחין תובעני שדרש שינויים בלתי פוסקים, מה שהוביל לוויכוחים סוערים. אך דווקא החיכוך היצירתי הזה, שבו כל סצנה, כל מילה וכל תו נבחנו בקפידה, הוא שהבטיח את השילוב המדויק בין טקסט למוזיקה. תהליך מיוסר זה הוא שהפך את הדרמות של פוצ'יני לא רק לסיפורים עם מוזיקה, אלא ליצירות אמנות שלמות, חיות ונושמות, הממשיכות לרגש קהלים ברחבי העולם. בהצלחה!

מודעות

תשובה 2 אותיות: 

תשובה 3 אותיות: 

תשובה 4 אותיות: אדגר
תשובה 5 אותיות: טוסקה (אופרה של ג'אקומו פוצ'יני)

תשובה 6 אותיות: לה בוהם, לה וילי
תשובה 7 אותיות: הסנונית, טורנדוט
תשובה (מיוחד מ-8 אותיות): מאדאם בטרפליי, מנון לסקו, הנערה מהמערב (אופרה מאת פוצ'יני), איל טריטיקו
למציאת תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!