צמח ריחני הנזכר במקרא | צמח ריחני הנזכר במקרא תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה צמח ריחני הנזכר במקרא. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "צמח ריחני הנזכר במקרא" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה צמח ריחני הנזכר במקרא בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

הקדמה: חשיבות הצמחים במקרא

הצמחים המוזכרים במקרא מחזיקים בתפקיד משמעותי בתרבות ובהיסטוריה היהודית. מעבר לערכם הדתי והרוחני, הם מציגים תמונה עשירה של החי והצומח שהיו נפוצים בתקופת התנ"ך. מאמר זה יתמקד בחמישה צמחים חשובים מהמקרא: אזוביון (נרד), סוף, לענה, אטד ודוחן. נבחן את מקורותיהם, השימושים השונים שלהם והמשמעות הסמלית שלהם בכתבים המקראיים.

אזוביון (נרד): בושם ומרפא

אזוביון, הידוע גם בשם נרד, הוא צמח מרפא ובושם המוזכר מספר פעמים במקרא. הנרד הופק מצמח שמקורו בהרי ההימלאיה והיה מבוקש בשל ניחוחו העז והייחודי. במקרא, הנרד מוזכר בין היתר בשיר השירים: "נֵרְד וְכַרְכֹּם, קָנֶה-קִנָּמֹן עִם-כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה" (שיר השירים ד', י"ד), שם הוא מתאר את היופי והעושר של הגן האהוב. בנוסף, אזוביון שימש גם בחומרים רפואיים ותכשירים שונים. נרד שימש ביהדות גם כחלק מהבשמים שהוקטרו במקדש, מה שמעיד על חשיבותו הדתית והתרבותית. השימוש בנרד המשיך גם לאחר תקופת המקרא, בימי בית שני ועד לעת החדשה.

סוף: צמח חופי ואזורי ביצות

צמח הסוף, הידוע גם בשם קנה, מופיע מספר פעמים במקרא, בעיקר בהקשר לאזורי ביצות וחופים. אחד המקומות המפורסמים ביותר בו מוזכר הסוף הוא סיפור משה בתיבה: "וַתִּצְפְּנֵהוּ בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאוֹר" (שמות ב', ג'). הסוף הוא צמח בעל גבעול גבוה המשגשג בסביבות לחות, ומבנהו מאפשר לו לשמש כמקום מסתור טבעי. הוא שימש גם כחומר גלם לבנייה וליצירת מחצלות וסלים. סיבי הסוף היו נוחים לעיבוד ועמידים למים, ולכן היו אידיאליים לשימושים רבים ושונים. השימוש בסוף נמשך גם בימי קדם וגם בימינו, במיוחד באזורים שבהם הוא גדל באופן טבעי.

לענה: סמל למרירות וכאב

הלענה היא צמח מריר המוזכר במקרא בהקשרים של סבל וכאב. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא בספר איכה: "זָכְרוּ לְעוֹלָם יִשְׁכָּח, תַּשְׁכֵּנִי לַעֲנָה" (איכה ג', י"ט), שם הלענה מסמלת את המרירות והצער של הנביא. הלענה, המשויכת למשפחת המורכבים, גדלה בעיקר באזורי ספר ומדבר. ביהדות השתמשו בלענה גם בטקסים ובפולחנים שונים, כאשר לעיתים קרובות הייתה משולבת בתערובות מרפא בשל סגולותיה הרפואיות. היא נחשבת לבעלת תכונות אנטי-מיקרוביאליות ואנטי-דלקתיות, ומשום כך הייתה חלק ממסורת הרפואה העממית לאורך הדורות.

אטד: הצמח הקוצני והשימושים בו

האטד הוא שיח קוצני שנזכר במקרא בעיקר בסיפור משל יותם: "וַיֹּאמֶר כָּל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד, לֵךְ אַתָּה מְלֹךְ עָלֵינוּ" (שופטים ט', י"ד). האטד הוא צמח עמיד הגדל בתנאי אקלים קשים, ומשמש לא אחת כמחסה לחיות בר. הקוצים שלו היו מסוכנים, אך גם הפכו אותו לצמח שימושי להגנה ולבנייה של גדרות טבעיות סביב שדות וגינות. האטד שימש גם להסקה בשל זמינותו ויכולת הבערה שלו. למרות שהאטד אינו ידוע כסמל חיובי במקרא, הוא מהווה דוגמה מצוינת ליכולת האדם לנצל את משאבי הטבע גם בתנאים קשים.

דוחן: תבואה קדומה ושימושיה

הדוחן הוא דגן קדום המוזכר במקרא בעיקר בהקשרי מזון והישרדות. במקרא, הדוחן מוזכר בספר יחזקאל כחלק ממרכיבי לחם ההישרדות שהנביא נצטווה להכין: "וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעוֹרִים וּפוֹל וּעֲדָשִׁים וְדוֹחַן וְכֻסֶּמֶת" (יחזקאל ד', ט'). הדוחן הוא דגן עמיד הגדל גם בתנאי קרקע ודלים ומשום כך היה מקור מזון חשוב באזורים צחיחים. יתרונו העיקרי הוא זמן הגידול הקצר והיכולת להתקיים בקרקעות שאינן מתאימות לגידולים אחרים. השימוש בדוחן נמשך עד ימינו, בעיקר באפריקה ובחלקים מאסיה, והוא מהווה מרכיב חשוב בתזונה המקומית בשל ערכו התזונתי הגבוה וקלות גידולו.

השפעת הצמחים על התרבות והדת

הצמחים המוזכרים במקרא אינם רק מרכיב בטבע, אלא הם בעלי משמעות תרבותית ורוחנית עמוקה. הם משקפים את התנאים הגאוגרפיים והאקולוגיים של ארץ ישראל והסביבה, ומעידים על הקשר ההדוק בין האדם לטבע. דרך הצמחים הללו ניתן להבין את אורח החיים של תקופת המקרא, את הריטואלים הדתיים ואת השימושים הרבים שנעשו בהם לצרכים יומיומיים ופולחניים. חקר הצמחים במקרא מאפשר לנו הצצה לעולם הקדום ולדרכים שבהן התרבות היהודית והמסורות הדתיות נבנו והשתמרו לאורך הדורות.

לסיכום: צמחים כחלק מהמורשת

הצמחים מהמקרא אינם רק אובייקטים בוטניים, אלא חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית והדתית של העם היהודי. הם מספקים לנו תובנות על החיים בתקופת התנ"ך, על השימושים המגוונים של הצמחייה המקומית ועל הסמליות העמוקה שלהם בכתבים המקודשים. האזוביון, הסוף, הלענה, האטד והדוחן הם דוגמאות בולטות לצמחים שהשפיעו על החיים, המסורות והאמונות של עם ישראל. בחינת הצמחים הללו מלמדת אותנו לא רק על הטבע אלא גם על האנשים שהשתמשו בהם, ודרכם אנו יכולים להתחבר למורשת העתיקה ולהבין טוב יותר את ההיסטוריה והתרבות שלנו. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות: אטד, נרד (צמח ריחני, מסממני הקטורת), סוף 

פתרון 4 אותיות: דוחן, לענה
פתרון 5 אותיות:
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: אזוביון, יקינטון (צמח ריחני) 

פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: צמח ריחני הנזכר במקרא מילון, צמח ריחני הנזכר במקרא תשבץ, צמח ריחני הנזכר במקרא תשחץ, צמח ריחני הנזכר במקרא 3 אותיות

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!