מוצאו של לבן | מוצאו של לבן תשחץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה מוצאו של לבן. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "מוצאו של לבן" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה מוצאו של לבן בתשבץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

לבן הארמי: קרוב משפחה או יריב עסקי?

כשחושבים על דמויות מקראיות, קל לדלג על לבן. הוא לא נביא ולא מלך, אבל הסיפור של עם ישראל כמעט ולא היה מתחיל בלעדיו. אז בואו נכיר: לבן הארמי, תושב העיר חרן שבארם נהריים. הוא לא סתם דמות רקע' הוא הבן של בתואל, הנכד של נחור (אח של אברהם), וחשוב מכל - הוא אחיה של רבקה אמנו, ובהמשך, אביהן של רחל ולאה, שתיים מארבע האמהות. המשמעות היא שלבן הוא קרוב משפחה בדרגה ראשונה של כל האבות והאמהות. הוא יושב בחרן, צומת דרכים תרבותי וכלכלי, אבל גם מרכז פולחני גדול לאל הירח (סִין). יש חוקרים שאפילו קושרים את שמו, "לבן", ל"לְבָנָה" הבוהקת, סמל אותו אל. זה הרקע שממנו הוא מגיע, והוא מסביר הרבה על הדרך שבה הוא רואה את העולם: עולם של אינטרסים, עסקאות ופולחנים מקומיים, שעומד בניגוד מוחלט לדרכו של אברהם.

הפעם הראשונה שפגשנו את לבן: מבחן זיהוי ההזדמנויות

ההצצה הראשונה שאנחנו מקבלים לאופיו של לבן היא פנינה של אפיון דמות. זה קורה בבראשית כ"ד, כשעבד אברהם (שמזוהה במסורת כאליעזר) מגיע לחרן במשימה דרמטית למצוא אישה ליצחק. הוא פוגש את רבקה, אחותו של לבן, ליד הבאר. היא מציעה לו מים, משקה את גמליו, והוא בתמורה מעניק לה תכשיטי זהב יקרים - נזם ושני צמידים. רבקה רצה הביתה ומספרת. ומי הדמות הראשונה שמגיבה? לא האבא בתואל, אלא לבן. הכתוב מדגיש שהוא רץ ("וַיָּרָץ לָבָן") אל האיש הזר רק אחרי שהוא ראה את הזהב: "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ... וַיָּבֹא אֶל-הָאִישׁ". לבן מזהה הזדמנות עסקית ממרחק. הוא מכניס את העבד בברכות ("בּוֹא, בְּרוּךְ ה'"), אבל אנחנו כבר מבינים שהאירוח המפואר הזה מונע לא רק מהכנסת אורחים, אלא מאינטרס כלכלי ברור. הוא האיש החזק בבית, איש של מעשה ושל חישובים.


המרמה הגדולה: שבע שנים תמורת הבת הלא נכונה

כאן הסיפור מקבל תפנית של טלנובלה, והמוניטין של לבן נחתם סופית. שנים חולפות, ויעקב, בנה של אותה רבקה, בורח מפני עשו ומגיע לאותו בית בחרן. הוא פליט חסר כל, ולבן מזהה שוב הזדמנות, הפעם לכוח עבודה זול. יעקב מתאהב ברחל, בתו הצעירה של לבן, ומציע עסקה: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטָנָּה". שימו לב לדיוק - יעקב, שכנראה שמע מאמו על מי מדובר, לא לוקח סיכונים ומפרט את השם, התואר ("בתך") והסדר ("הקטנה"). הוא מנסה לנעול את העסקה מכל כיוון. אבל עבור לבן, חוזה הוא רק המלצה. בתום שבע השנים, הוא עורך חגיגה גדולה, ובחסות החשיכה (או הצעיף), הוא מחליף את רחל בלאה, הבכורה. בבוקר, כשיעקב מגלה את התרמית וזועם, לבן שולף תירוץ גאוני: "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ - לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה". הוא גם רמאי וגם מעמיד פנים שהוא איש מסורת. התוצאה: הוא מרוויח עוד שבע שנות עבודה מיעקב עבור רחל, ומשיא בהצלחה את שתי בנותיו.

חוזה עבודה עם לבן: כשהבוס משנה את הכללים כל בוקר

הניצול של לבן לא נגמר בנישואים. יעקב נשאר בביתו בסך הכל עשרים שנה, וארבע עשרה השנים הראשונות היו רק ההתחלה. בשש השנים האחרונות, יעקב עובד עבור צאן, והופך למעשה לשכיר של לבן. ואיזה מין מעסיק הוא לבן? כזה שמשנה את תנאי השכר בכל פעם שהוא רואה שהעובד שלו מצליח. יעקב יתלונן מאוחר יותר בפני נשיו: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". "עשרת מונים" זה לאו דווקא המספר המדויק, אלא ביטוי שפירושו "שינה לי את החוזה שוב ושוב ושוב". בכל פעם שיעקב היה אמור לקבל את הכבשים הנקודות, לבן החליט שמעכשיו השכר הוא רק הברדיות. זה היה מאבק מוחות מתמשך, שבו לבן ניסה בכל כוחו להשאיר את יעקב תלוי בו וחסר רכוש. זה לא צלח לו, כי יעקב, בעזרת תושייה (וברכה אלוהית), הצליח להפוך את הקערה על פיה ולהתעשר דווקא מהשיטות שלבן ניסה להפיל אותו בהן.

הבריחה הגדולה והחפץ המסתורי שרחל גנבה

אחרי עשרים שנה של עבודה קשה וניצול, יעקב מחליט שזה מספיק. הוא מבין שפניו של לבן "אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם". הוא אורז את הנשים, הילדים וכל הרכוש העצום שצבר, ופשוט בורח. אבל רגע לפני הבריחה, רחל עושה מעשה דרמטי וגונבת את התרפים של אביה. תרפים היו סוג של צלמי בית, ששימשו גם לעבודת אלילים וגם לניחוש וגילוי עתידות. כשגילה את הבריחה, לבן יצא למרדף של שבעה ימים. כשהוא משיג את יעקב, הדבר הראשון שהוא זועק עליו הוא לא "למה לקחת את בנותיי" אלא "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת-אֱלֹהָי?". המשפט הזה חושף את כל עולמו הפנימי - עבורו, האלים הם חפץ שאפשר לגנוב. יעקב, שלא יודע על המעשה של רחל, מזועזע מההאשמה ומכריז שמי שגנב - ימות. רחל, בתו של הרמאי, מוכיחה שהיא למדה משהו מאביה, מחביאה את התרפים בכר הגמל ומשתמשת בתירוץ נשי מבריק ("כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי") כדי למנוע מאביה לחפש.


אז למה בעצם היא גנבה את התרפים? שלוש תיאוריות מרתקות

הגניבה הזו היא אחת התעלומות הגדולות של ספר בראשית, והפרשנים מציעים כמה כיוונים מרתקים. התיאוריה הראשונה, המוסרית (והמובאת ברש"י), היא שרחל רצתה לגמול את אביה מעבודה זרה. היא ראתה שהוא מכור לפסלים האלה ופשוט "החרימה" אותם לטובתו. התיאוריה השנייה היא טקטית: רחל ידעה שאביה משתמש בתרפים כדי לנחש עתידות, ופחדה שהוא ישאל אותם לאן הם ברחו, יגלה את נתיב הבריחה ויצליח לתפוס אותם. לכן, היא פשוט גנבה לו את ה"ווייז" העתיק. אבל התיאוריה המרתקת ביותר מגיעה מהמחקר המודרני, שהשווה את הסיפור לתעודות משפטיות עתיקות שנמצאו בעיר נוּזִי במסופוטמיה. התעודות האלו מראות שבחברות ההן, מי שהחזיק באלילי הבית (התרפים), החזיק למעשה בשטר הבעלות המשפטי על הירושה. לפי התיאוריה הזו, רחל לא גנבה חפץ פולחני, היא גנבה את שטר הירושה של הבית, כדי להבטיח שהרכוש שלבן צבר (הרבה ממנו בזכות יעקב) לא יילקח מהם.

המורשת של לבן: למה בהגדה של פסח הוא יותר גרוע מפרעה?

בסופו של דבר, לבן ויעקב כורתים ברית ונפרדים. לבן חוזר הביתה, אבל דמותו ממשיכה להדהד. הוא לא רק רמאי, הוא סמל. במסורת היהודית, ובעיקר בהגדה של פסח, הוא מקבל שדרוג מפתיע לאויב מספר אחת. אנחנו אומרים "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ". הפסוק "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (שפרושו הפשוט הוא "אבי היה ארמי נודד") נדרש כאילו לבן "ביקש לאבד" את יעקב. ואז מגיעה ההשוואה המצמררת: "שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל". למה לבן גרוע יותר? כי פרעה רצה להרוג את הגוף, את הזכרים. אבל לבן ניסה להרוג את הזהות. הוא ניסה להטמיע את יעקב, להפוך אותו ואת משפחתו לחלק מהתרבות הארמית שלו, למחוק את הייחוד שלהם ולמנוע את הולדת עם ישראל. האיום התרבותי, שמנסה לטשטש ולעקור את השורשים, נחשב במסורת לסכנה גדולה אפילו יותר מאיום פיזי. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות: ארמי
פתרון 5 אותיות:
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: מוצאו של לבן מילון, מוצאו של לבן פירוש, מוצאו של לבן 4 אותיות, מוצאו של לבן תשבץ, מוצאו של לבן תשחץ

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!