כינוי לטיפוס תמים וצייתן | כינוי לטיפוס תמים וצייתן תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם קבלנו את ההגדרה כינוי לטיפוס תמים וצייתן. בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש. הביטוי "כינוי לטיפוס תמים וצייתן" יכול להופיע במדור התשחצים בעיתונים היומיים, בשבועונים, בירחונים, בחוברות תשבצים או במגזינים השונים.

לרשותכם ייסדנו את מילון התשבצים - מורדו, שיסייע לכם לפתור את התשחץ במהירות ובקלות. ראשית, נסתכל על ההגדרה כינוי לטיפוס תמים וצייתן בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה, ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש שבצנו את התשובות לפי סדר האלפבית. אז למה אתם מחכים - בואו למצוא את התשובה הנכונה. 

הצופן הכפול: הביטוי שהוא גם מחמאה וגם עלבון

ישנם ביטויים בשפה העברית שמרגישים כמו קוד סודי. כולם מכירים אותם, אבל המשמעות האמיתית שלהם מורכבת הרבה יותר ממה שנראה. "ילד טוב ירושלים" הוא אולי המלך הבלתי מעורער של הביטויים האלה. על הנייר, מה יכול להיות חיובי יותר? ילד. טוב. ירושלים. זהו שילוב מנצח של ערכים, חינוך וקדושה. זוהי ההגדרה המושלמת לאדם צייתן, מנומס, כזה שתמיד עושה את הדבר הנכון. ובכל זאת, כולנו יודעים שבשיחה אמיתית, כשהביטוי הזה נאמר עם קריצה קטנה או חיוך ציני, הוא הופך לחץ. פתאום, הוא מתאר אדם נאיבי, חסר עמוד שדרה, "פראייר" שפשוט לא מבין איך העולם עובד. המתח המובנה הזה, בין השבח ללעג, הוא לא טעות. הוא הסיפור כולו. הוא חושף תהליך תרבותי מרתק ומעלה שאלה אחת, ברורה ומסקרנת: איך, ומדוע, הפכנו את סמל התמימות האולטימטיבי לנשק סרקסטי?

הסוד הרקום: התשובה נמצאת על כיפת בד ישנה

כדי לפצח את התעלומה, צריך לחזור אחורה בזמן. לא לטקסט עתיק או למגילה גנוזה, אלא דווקא לשוק הומה במזכרת אחת ספציפית שהייתה פעם פריט חובה לכל ילד. דמיינו כיפת בד פשוטה, כזו שמורכבת מארבע פיסות משולשות. על שתיים מהפיסות האלה נרקם כל הסיפור. בצד אחד, בדרך כלל מעל איור של מגדל דוד, הופיעה בגאווה המילה "ירושלים". בצד ההפוך, מעל רקמה של קבר רחל, נרקמו שתי המילים הנוספות: "ילד טוב". הכיפה הזו לא הייתה רק פריט לבוש, היא הייתה הצהרת כוונות מהלכת. כל ילד שחבש אותה נשא על ראשו את הזהות המלאה: ילד המחובר לעיר הקודש, וחשוב לא פחות, ילד שמתנהג כשורה. החיבור הזה, בין המקום הפיזי לערך החינוכי, היה כל כך חזק, כל כך ויזואלי, שהוא פשוט סירב להישאר על הבד. הוא היה חייב לקפוץ החוצה, אל תוך השפה המדוברת, ולהתחיל את חייו העצמאיים.

המהפך: כשהצייתנות יצאה מהאופנה

ברגע שהביטוי "ילד טוב ירושלים" התנתק מהכיפה והחל לתפקד כמילת תיאור עצמאית, הוא נכנס לעולם חדש ואכזרי: המציאות הישראלית המשתנה. התכונות שהוא ייצג – צייתנות, נימוס, הליכה בתלם – היו בעלות ערך עליון בעולם הישן. אבל אז הגיע ה"צבר". הדימוי החדש של הישראלי היה שונה לחלוטין: הוא היה מחוספס, ישיר, לא מתנצל, ואחד שלא מהסס ללכלך את הידיים או להפר כמה כללים כדי להשיג את מטרתו. התרבות החדשה קידשה יוזמה, עמידה על שלך, ואת היכולת "לא לצאת פראייר". בתוך המערבולת הערכית הזו, ה"ילד הטוב" החל להיראות פתאום חלש. הצייתנות שלו פורשה ככניעות, התמימות שלו נראתה כמו נאיביות, והרצון שלו לרצות את כולם נתפס כחוסר אופי. השפה, כמו תמיד, התאימה את עצמה. הביטוי ספג את כל הציניות והביקורתיות הזו, והפך לכלי המושלם לתאר, בנימה של לעג מוסווה, את כל מי שעדיין נצמד לכללים הישנים בעולם שמשחק לפי כללים חדשים לגמרי.


גלגל ההצלה התרבותי: המקום בו הביטוי נשאר תמים

אך בזמן שבשפת הרחוב הביטוי עבר מהפך והפך לכלי ניגוח, באולפני ההקלטות ובדפי השירים הוא מצא מקלט. גדולי היוצרים הישראלים, מנעמי שמר ועד דודו ברק, אחזו בביטוי והעניקו לו חיי נצח במשמעותו המקורית, החיובית והטהורה. כשהיא מלמדת את אותיות האלף-בית, נעמי שמר מצמידה את "ילד טוב ירושלים" לתיאור של "ראש גדול על הכתפיים" – סמל לחכמה ואחריות. ב"ארץ ישראל יפה", הוא מוצג כחלק בלתי נפרד מהנוף האנושי האידילי של הארץ, לצד "נערה טובה יפת עיניים". יצירות אלו הפכו למעין קפסולת זמן תרבותית. הן שימרו את הדימוי הנוסטלגי והתמים של הביטוי, והנציחו אותו כפי שהוא היה פעם, לפני שהציניות של הרחוב הישראלי הספיקה להכתים אותו. כך נוצר מצב מרתק בו הביטוי חי חיים כפולים: הוא כינוי גנאי בשיחת חולין, ומחמאה נוסטלגית בפנתאון של הזמר העברי.

מבט מבחוץ: איך סיפור על נעליים קשור לכיפה מירושלים?

אם חשבתם שהסיפור הזה ייחודי לישראל, צפויה לכם הפתעה. מסתבר שלכל תרבות יש דרך משלה לנסח את המתח הזה בין "טוב" ל"טוב מדי". באנגלית, הביטוי המקביל הוא "Goody Two-Shoes", ולסיפור המקור שלו אין שום קשר לירושלים, לכיפות או לדת. הוא נולד בכלל מספר ילדים בריטי מ-1765, שמספר על יתומה ענייה כל כך, שהיא מתרגשת עד עמקי נשמתה כשהיא מקבלת סוף סוף זוג נעליים. טוהר ליבה והתנהגותה המושלמת מביאים לה בסופו של דבר הצלחה בחיים. שימו לב להבדל התהומי: בישראל, הביטוי נולד מחפץ פיזי, לאומי ודתי. באנגליה, הוא נולד מספר מוסר השכל על מעמד כלכלי והתנהגות אישית. נקודות הפתיחה שונות לחלוטין, אבל באופן מדהים, שניהם הגיעו לאותה תחנה סופית: שניהם משמשים היום ככינוי מזלזל כלפי אדם שהוא טוב באופן מוגזם, כמעט מרגיז, ולעיתים מלא שביעות רצון עצמית.

אז מה הסיפור? המסקנה החשובה על הביטוי ועל כולנו

בסופו של יום, מסעו של הביטוי "ילד טוב ירושלים" הוא הרבה יותר מאנקדוטה לשונית. זהו סיפור על זהות ישראלית. הוא התחיל כסמל של חיבור למסורת, לקדושה ולחינוך, והפך לסמן של מתח תרבותי בין צייתנות לבין עצמאות, בין תמימות לבין פיקחות. היום, כשאומרים את הביטוי, הוא מכיל בתוכו את כל ההיסטוריה הזו – את כיפת הבד, את שירי ארץ ישראל הישנה, ואת הציניות של הצבר המודרני. בפעם הבאה שתשמעו מישהו משתמש בביטוי הזה, או אפילו תשתמשו בו בעצמכם, עצרו לרגע. אתם לא סתם משתמשים במילים. אתם נוגעים בעצב חשוף בתרבות הישראלית, ומנהלים, אולי בלי לשים לב, דיאלוג קטן על השאלה מי היינו פעם, ומי אנחנו שואפים להיות היום. בהצלחה !

מודעות




פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות:
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה: ילד טוב ירושלים
ביטויים דומים: כינוי לטיפוס תמים וצייתן פירוש, כינוי לטיפוס תמים וצייתן תשחץ, כינוי לטיפוס תמים וצייתן מילון, כינוי לטיפוס תמים וצייתן מילה נרדפת, כינוי לטיפוס תמים וצייתן 13 אותיות

כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!