מביש | מביש תשבץ | מביש מילון

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה מביש . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה מביש בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

מביש, אבל גאוני: למה הגוף שלנו מסמיק ומה הרמב"ם היה אומר על זה?

מכירים את הרגע הזה שבו עשיתם טעות מול כולם, וכל מה שרציתם זה ללחוץ על כפתור 'Ctrl-Z' ולבטל את המציאות של הדקה האחרונה? הבעיה היא שדווקא ברגע שבו אנחנו הכי רוצים להיעלם, הגוף שלנו מחליט לעשות ההפך הגמור: הוא מדליק עלינו פרוז'קטור. אנחנו מסמיקים, מרגישים חום מתפשט בצוואר, משפילים מבט והכתפיים צונחות. אבי תורת האבולוציה, צ'ארלס דרווין, היה הראשון שהבחין עוד ב-1872 שזה לא קורה רק אצלנו. בכל מקום בעולם שבו ביקר, אנשים התביישו בדיוק באותה צורה. אבל למה? למה שהטבע ייצור מנגנון שחושף את החולשה שלנו? התשובה המפתיעה היא שהסומק הוא לא "תקלה", אלא איתות חכם של הישרדות. הגוף שלנו בעצם צועק לסביבה ללא מילים: "אוקיי, הבנתי, פישלתי. אני מניף דגל לבן - בואו נעבור הלאה". מחקר מרתק מ-2009 הוכיח שזה עובד כמו קסם: כשאנחנו רואים אדם מסמיק, המוח שלנו מתוכנת לסלוח לו מהר יותר. הגוף לא בוגד בנו, הוא מציל אותנו מעונש.


מה קורה בתוך הראש? "האני המפוצל" והפחד להישאר לבד

אם נכנס לרגע אל מתחת למכסה המנוע של המוח, נגלה שהבושה היא הרבה יותר מסתם אי נעימות רגעית. פרופסור ג'ודית לואיס הרמן מאוניברסיטת הרווארד, שחקרה את הנושא לעומק, מתארת את הבושה כרגע דרמטי שבו "האני" שלנו מתפצל לשניים. פתאום, אנחנו כבר לא רואים את העולם דרך העיניים שלנו, אלא מסתכלים על עצמנו דרך העיניים הביקורתיות של מישהו אחר. אנחנו הופכים להיות השופטים הכי אכזריים של עצמנו. אבל למה זה כל כך מפחיד? ד"ר ברנה בראון, חוקרת מאוניברסיטת יוסטון, גילתה את הסיבה האמיתית: אנחנו יצורים שמתוכנתים לקשר. המוח שלנו מחווט לחיבור אנושי. לכן, הבושה היא בעצם חרדה עמוקה מניתוק. המחשבה שרצה לנו בראש היא לא רק "עשיתי משהו רע", אלא "יש בי משהו פגום, ואם יגלו אותו - אף אחד לא ירצה להיות איתי בקשר". הבושה היא תמרור אזהרה פנימי שמזכיר לנו שהקשר עם האחרים הוא הדבר הכי חשוב לנו, והפחד הכי גדול הוא לאבד את השייכות הזו.

הפילוסופיה של חור המנעול: הרגע שבו הפכנו לחפץ

בואו נחשוב על זה רגע מזווית אחרת, פילוסופית יותר. ז'אן-פול סארטר, הפילוסוף הצרפתי המפורסם, הסביר את הבושה דרך סיפור פשוט ומבריק על "המציץ בחור המנעול". דמיינו אדם שמציץ לחדר סגור. כל עוד הוא לבד, הוא מרגיש שהוא המלך של הסיטואציה - הוא הצופה, הוא השולט, הוא ה"סובייקט". אבל ברגע שהוא שומע צעדים מאחוריו ומבין שמישהו תפס אותו - הכל מתהפך. בשנייה אחת הוא מפסיק להיות הצופה והופך להיות הנצפה. הוא הופך ל"אובייקט", לחפץ במבט של מישהו אחר. הבושה, לפי סארטר, היא הרגע הכואב שבו לוקחים מאיתנו את החופש להגדיר מי אנחנו. פתאום אנחנו לא אדם מורכב עם רגשות ומחשבות, אלא סתם "מציץ" או "גנב" או "שקרן" בעיני האחר. זה ההסבר לכך שהבושה מרגישה כמו שיתוק, המבט של האחר מקפיא אותנו והופך אותנו לדבר חסר הגנה.


הנשק החברתי היעיל בהיסטוריה: מעמוד הקלון ועד הגרפיטי

בגלל שהבושה היא רגש כל כך חזק ומטלטל, החברה האנושית הבינה מהר מאוד שאפשר להשתמש בה ככלי נשק לשמירת הסדר. זה לא המצאה של העידן הדיגיטלי. כבר בימי קדם ובימי הביניים, עונשים מביישים היו הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות לאדם. היו קושרים אנשים ל"עמוד הקלון" בכיכר העיר, או מחייבים אותם להסתובב עם לוח עץ שמתאר את החטאים שלהם, והעונש הזה נחשב לעיתים קרובות לגרוע יותר ממכות או מקנס כספי. למה? כי הכאב החברתי צורב יותר מהכאב הפיזי. גם היום, כשאנחנו רואים גרפיטי של "בושה!" ברחובות העיר, למשל: תל אביב או שיימינג ברשתות החברתיות, אנחנו רואים את אותו מנגנון עתיק בפעולה. החברה מסמנת את מי שחרג מהנורמה ואומרת לו: "אנחנו רואים אותך, ואנחנו לא מקבלים את זה". הבושה החיצונית הזו נועדה לגרום לאדם להרגיש את החרטה דרך הרגליים (או דרך המקלדת) וליישר קו עם הכללים של כולם.

חז"ל והדילמה: האם טוב להתבייש או שצריך להיות "עז כנמר"?

ביהדות, כמו תמיד, העסק תמיד מורכב יותר ומעניין יותר. הסיפור מתחיל כבר בגן עדן: לפני שאכלו מעץ הדעת, אדם וחווה לא התביישו כלל. הבושה נולדה יחד עם המודעות והשכל. חז"ל ראו בבושה כלי רב עוצמה שיש לו שני צדדים. מצד אחד, הם עודדו אותנו לא לתת לבושה לנהל אותנו כשזה מגיע ללימודים ("לא הביישן למד") ואמרו שעלינו להיות "עזים כנמר". מצד שני, הם קבעו שמי שאין לו שום בושה הוא אדם מסוכן לחברה ("עז פנים לגיהנום"), ושרק מי שיש לו "בושת פנים" ראוי לגן עדן, כי הבושה היא המעצור שמונע מאיתנו לפגוע באחרים. עד כדי כך הם לקחו את זה ברצינות, שהלבנת פנים ברבים הושוותה לרצח ממש. גם הרמב"ם והמשפט העברי התייחסו לבושה כנזק אמיתי שצריך לשלם עליו פיצוי כספי ("דמי בושת"), תוך הבנה גאונית שהכל סובייקטיבי: "הכל לפי המבייש והמתבייש". כלומר, עוצמת הכאב תלויה במי אנחנו ומי בייש אותנו.


העולם המודרני נגד הבושה: האם בטעות זרקנו את המצפן המוסרי?

היום, אנחנו חיים בעולם קצת מוזר. האנתרופולוג פרופסור ריצ'רד שוודר טוען שהתרבות המערבית-קפיטליסטית שלנו הכריזה מלחמה על הבושה. מלמדים אותנו שבושה היא חולשה, שאסור להראות אותה, ושצריך להיות תמיד בטוחים בעצמנו. התוצאה? אנחנו מתביישים בזה שאנחנו מתביישים. הבושה הפכה להיות רעילה. לא במקרה אנחנו רואים זינוק אדיר בהפרעות חרדה. המנגנון הפיזיולוגי של בושה וחרדה הוא כמעט זהה, וכשאנחנו מנסים להדחיק את הבושה בכוח, הנפש משלמת מחיר. אבל האמת היא שאנחנו צריכים את הבושה. היא לא האויב. כפי שנכתב בספר "אורחות צדיקים", הבושה היא "השכל" ו"גדר הברזל" ששומרת עלינו. בלי היכולת להסמיק, להרגיש אי נוחות ולתקן את דרכינו, אנחנו עלולים לאבד את הדבר שהופך אותנו לאנושיים. אז בפעם הבאה שאתם מרגישים את החום הזה עולה בצוואר - אל תיבהלו. זה פשוט המצפן הפנימי שלכם שעובד מצוין. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות:

פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: מחפיר, מכלים

פתרון 6 אותיות: בזיוני
פתרון 7 אותיות: 
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה: מטיל דופי
ביטויים דומים: מביש מילון, מביש פירוש, מביש מילה נרדפת, מביש 5 אותיות, מה זה מביש?

מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!