ריקוד ספרדי תשבץ | ריקוד ספרדי | ריקוד עם ספרדי

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה ריקוד ספרדי מילון | ריקוד ספרדי תשחץ הן:

תשוקה, היסטוריה וקצב: הסודות שמאחורי התנועות המפורסמות של ספרד

הסיפור של הפסודובלה מתחיל במקום הכי פחות צפוי שיש - לא ברחבת הריקודים, אלא במגרשי האימונים של הצבא. המשמעות המילולית של השם היא "צעד כפול", והיא מרמזת ישירות על המקור הפרקטי של המוזיקה הזו: צורך מבצעי של חיל הרגלים הספרדי לצעוד במהירות שיא. הקצב המוזיקלי נכתב כך שיאפשר לחיילים לגמוא מרחקים בקצב של 120 צעדים בדקה, מהירות כפולה מההליכה הרגילה שהיתה נהוגה אז. אבל ההיסטוריה עשתה תפנית מעניינת, והמארש הצבאי הנוקשה הזה מצא בית חדש ומפתיע בזירות מלחמות השוורים. שם, תחת השמש הקופחת, המוזיקה הפכה לפסקול הדרמטי שמלווה את כניסת המטאדורים לזירה או את רגעי המתח שלפני הסיום הגורלי. כך נוצר חיבור בלתי ניתן להפרדה בתודעה העולמית בין הצלילים הללו לבין התרבות הספרדית, למרות שחוקרים מסוימים עדיין מתווכחים האם המקור הראשוני היה בכלל מארש צרפתי מהמאה ה-18.


לרקוד את הגלימה: שוברים את המיתוס של הפסודובלה

כשרואים זוג רוקד פסודובלה בתחרויות ריקודים סלוניים, קל מאוד ליפול לטעות הנפוצה ולחשוב שזהו מאבק בין המטאדור לשור. האמת הרבה יותר אלגנטית ומורכבת מזה. בריקוד הזה, הגבר אכן מגלם את המטאדור הגאה והזקוף, אבל האישה אינה השור - היא מייצגת את ה"קפוטה", אותה גלימה אדומה ומפורסמת, ולעתים היא מדמה את הצל של הלוחם או רקדנית פלמנקו שמלווה אותו. ההבנה הזו משנה לגמרי את האופן שבו מסתכלים על הריקוד: הגבר מפגין כוח ושליטה במרכז הרחבה, בעוד האישה נעה סביבו בתנועות חדות, מהירות ומתנפנפות, ממש כמו בד שמתנופף ברוח מול הסכנה. הגרסה התחרותית של הריקוד בנויה סביב רגעי שיא מוזיקליים (Highlights) שמחייבים את הרקדנים לעצור בבת אחת בפוזה דרמטית וקפואה, אלמנט שהופך את הפסודובלה לפחות מתאים למסיבות ריקודים רגילות ויותר למופעי ראווה מרשימים הדורשים דיוק מוחלט.

תעלומה היסטורית ושמה פלמנקו: בין צוענים לאנדלוסים

אם תנסו לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו נולד הפלמנקו, תגלו שמדובר בשדה קרב של גרסאות סותרות. מצד אחד, הנרטיב הרומנטי מייחס את האמנות הזו כמעט בלעדית לצוענים, עם סיפורים על נדודים מהודו ושימור מסורות עתיקות של כאב ושוליים. מצד שני, המקומיים באנדלוסיה מתעקשים שמדובר ביצירה מקומית שלהם. אולם המחקר המודרני מציע זווית ראייה מפוכחת יותר: הפלמנקו כפי שאנו מכירים אותו הוא ככל הנראה יצירה מודרנית יחסית, שהתגבשה רק במאה ה-19 כתוצאה ממפגש תרבותי ייחודי, ולא שריד עתיק יומין. המהפכה הגדולה של הז'אנר התרחשה במוסדות שנקראו "קפה קאנטנטה" - בתי קפה עם הופעות חיות שהוציאו את הפלמנקו מהחצרות הפרטיות אל הבמה הציבורית. המעבר הזה הפך את הפלמנקו למקצועי ולמוכר, אבל גם גרר ביקורת מצד אינטלקטואלים שחששו שההצלחה המסחרית תהרוס את האותנטיות ואת הרגש העמוק שאפיין את הסגנון המקורי.


השילוש הקדוש של הפלמנקו: כשהגוף הופך לכלי נגינה

פלמנקו הוא הרבה יותר מסתם ריקוד עם שמלות צבעוניות, זוהי שיחה מוזיקלית אינטנסיבית בין שלושה גורמים: השירה (Cante), הגיטרה (Toque) והריקוד (Baile). בשנים האחרונות הצטרף למשוואה הזו גם הקחון - תוף התיבה שהפך לחלק בלתי נפרד מהקצב. הייחוד של הפלמנקו טמון במתמטיקה של הקצב שלו: סגנונות כמו ה"סולאה" או ה"בולריה" יושבים על מחזורים מורכבים של 12 פעימות עם דגשים משתנים, מה שדורש מהמבצעים רמת קשב פנומנלית. הרקדן בפלמנקו הוא למעשה מוזיקאי נוסף בהרכב, הוא משתמש בעקבים ובכפות הרגליים שלו כדי לייצר מקצבים מהירים (Zapateado) שמתכתבים עם הגיטרה. טווח הרגשות כאן הוא קיצוני - מה"קאנטה חונדו" (Cante Jondo) הכבד והרציני שעוסק בנושאים של מוות וסבל, ועד ל"קאנטה צ'יקו" (Cante Chico) הקליל והאופטימי יותר. היכולת להעביר את הרגש הזה לקהל נקראת "דואנדה" (Duende), וזהו המבחן האמיתי של כל אמן פלמנקו.

שני צדדים למטבע: הבולרו העממי מול הבולרו של ראוול

המילה "בולרו" עלולה לבלבל, כי היא מתארת שני דברים שונים לחלוטין בתרבות הספרדית והעולמית. במקור, מדובר בריקוד ספרדי עממי ומתון שהתפתח בסוף המאה ה-18, המאופיין במשקל משולש ושימוש בולט בקסטנייטות. אבל בשנת 1928, המלחין מוריס ראוול לקח את השם הזה ויצר יצירה ששינתה את פני המוזיקה הקלאסית. הגאונות של ראוול הייתה בפשטות המהפנטת: הוא ויתר על הקסטנייטות לטובת תוף סנר שמנגן בדיוק את אותו מקצב שוב ושוב ושוב, ללא הפסקה. על גבי הקצב הזה, התזמורת חוזרת על שתי מנגינות בלבד - אחת פשוטה ואחת בעלת גוון מזרחי יותר. אין כאן התפתחות של הלחן, אלא רק "קרשנדו" אדיר שנבנה לאט לאט באמצעות הוספת עוד ועוד כלי נגינה, עד לשיא העוצמתי בסוף. היצירה הזו הפכה כל כך אייקונית, שהיא מוכרת היום בכל בית, הרבה מעבר לאולמות הקונצרטים.


מסורת חיה ובועטת: מהרחוב הספרדי ועד לבמות העולם

הטעות הכי גדולה תהיה להתייחס לריקודים האלו כאל מוצגים במוזיאון. מדובר במסורות חיות שמתפתחות כל הזמן ומשפיעות על תרבויות מעבר לים. הפסודובלה, למשל, נשמר בספרד בזכות חבורות סטודנטים שנקראות "טונאס" (Tunas) ובזכות פסטיבלים עממיים, אבל הוא גם נדד לאמריקה הלטינית וקיבל גרסאות מקומיות במקסיקו ובקולומביה. הפלמנקו זכה להכרה רשמית של אונסק"ו כמורשת תרבותית עולמית, והוא ממשיך להמציא את עצמו מחדש דרך שילובים עם ג'אז ומוזיקה מודרנית (סגנון המכונה "פלמנקו נובו"). העובדה שהסגנונות הללו עדיין נלמדים, נרקדים ומנוגנים בכל העולם מוכיחה שהשילוב בין קצב מדויק, רגש עז וסיפור טוב הוא שילוב מנצח שלא נס ליחו.

צעד קטן לסיכום

בין אם מדובר בצעדה הצבאית שהפכה לריקוד דרמטי, במחול הצועני-אנדלוסי שסוחף רגשות, או במקצב המהפנט של הבולרו - הריקודים הספרדיים מציעים לנו הצצה לתרבות שבה הגוף והמוזיקה מדברים שפה אחת. בפעם הבאה שתשמעו את הגיטרה הספרדית או את נקישות העקבים, תדעו שיש שם היסטוריה שלמה שמחכה שתקשיבו לה. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות: פון (ריקוד ספרדי עתיק)

פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: בולרו (ריקוד עם ספרדי / ריקוד זוגות שמקורו בספרד), סרבנד

פתרון 6 אותיות: פלמנקו (ריקוד ספרדי)
פתרון 7 אותיות: פסדובלה (ריקוד זוגות ספרדי)
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון שתי מילים ומעלה:
ביטויים דומים: שם של ריקוד ספרדי, ריקוד ספרדי מילון, ריקוד ספרדי פירוש, ריקוד ספרדי מילה נרדפת, ריקוד ספרדי 6 אותיות, ריקוד ספרדי תשבץ, ריקוד פולני, ריקוד יווני

למציאת תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!