משורר וסופר ישראלי | סופר ומשורר ישראלי תשבץ

מורדו פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה משורר וסופר ישראלי הן:

הקוד הסודי של הנפש הישראלית

אילו לנפש הישראלית היה פסקול, הוא לא היה מנגינה אחת. הוא היה נשמע כמו יצירה מורכבת בארבעה פרקים סוערים, שכל אחד מהם נשמע שונה לחלוטין מקודמו. הפרק הראשון היה נשמע כמו תפילה עתיקה שהפכה לחזון מהפכני, מלאה בכובד של היסטוריה ובתקווה גדולה. הפרק השני היה נשמע כמו המנון קרב שנכתב מתוך אש ועשן, קול של דור שלחם על חייו מתוך האפר. והפרק השלישי והרביעי היו נשמעים כמו בלדת רוק צינית, מצחיקה וכואבת, שבוחנת מחדש את כל מה שהפרקים הראשונים חשבו שהוא קדוש. הפסקול הזה הוא סיפורם של חיים נחמן ביאליק, אבא קובנר, חיים גורי ויהונתן גפן. הם לא רק "ענקי ספרות", הם ארבע תחנות הכרחיות במסע אל הלב הפועם של התרבות העברית - מלידתה, דרך מאבקיה, ועד התבגרותה המפוכחת. בואו נצא לדרך.

חיים נחמן ביאליק: האיש שבנה אומה ממילים

דמיינו אדם שמחליט, כמעט לבדו, להמציא תרבות. זה היה חיים נחמן ביאליק. הוא לא רק כתב שירים, הוא יצק את היסודות לשפה שלמה שתשרת אומה עתידית. כשהוא הגיע מישיבת וולוז'ין, הוא נשא על גבו את כל המטען של העולם היהודי הישן - התלמוד, המדרש, הגעגוע. אך במקום לשקוע בעבר, הוא הפך אותו לחומר גלם. הוא לקח מילים עתיקות מאובקות והפך אותן לכלי נשק רגשיים, למכשירים לבניית זהות חדשה. הפואמה שלו, "בעיר ההריגה", שנכתבה אחרי הטבח בקישינב, הייתה יותר משיר. היא הייתה זעקת השכמה חשמלית שהכתה ביהדות העולם ודרשה ממנה להפסיק להיות קורבן ולהתחיל לפעול. הוא לא הסתפק בזה, במפעלים אדירים כמו "ספר האגדה", הוא אסף את כל סיפורי העבר וארז אותם מחדש כצידה לדרך עבור החלוצים. ביאליק לא היה רק "המשורר הלאומי", הוא היה הארכיטקט הלאומי. הוא בנה את הפיגומים שעליהם נבנתה התרבות הישראלית כולה.


גורי וקובנר: שני קולות שעלו מן האש

כשהעולם הישן עלה בלהבות השואה והעולם החדש נולד מתוך אש קרבות תש"ח, שני קולות קמו מהעשן כדי לספר את סיפורו. הם היו שונים זה מזה כמו אגרוף קפוץ ויד פתוחה, אך יחד הם הגדירו דור. אבא קובנר היה קול האגרוף. כמנהיג הפרטיזנים בגטו וילנה, הוא טבע את הצוואה של דורו במילים שהפכו להיסטוריה: "אל נלך כצאן לטבח!". שירתו היא שירת מלחמה, עדות חשופה ונטולת רחמים של מי שראה את התהום וחזר ממנה עם רצון אחד - להתנגד. רוח זו המשיכה לבעור בו גם כשהוביל את חבורת "הנקם" בניסיון לגבות מחיר מהרוצחים הנאצים, והיא זו שהכתיבה את הקו הנוקשה והבלתי מתפשר בימי מלחמת העצמאות. לעומתו, חיים גורי היה קול הפצע הפתוח, והיד המושטת לזכור. כמשורר הפלמ"ח, הוא העניק מילים לאתוס הרעות, והפך את השכול לחלק מקודש מהזהות הישראלית. שיריו, "באב אל וואד" ו"הרעות", הם לא רק פזמונים, אלא תפילות חילוניות שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי. הוא לימד אומה שלמה איך לזכור את "יפי הבלורית והתואר", והקדיש את חייו לתיעוד הזיכרון, בין אם של חבריו לנשק ובין אם של קורבנות השואה. קובנר צעק את זעם המרד, גורי לחש את תפילת הזיכרון.

יהונתן גפן: הילד הרע של המהפכה

מה קורה כשהילד המוצלח ביותר של המהפכה מחליט שהיא לא מספרת את כל האמת? זהו סיפורו של יהונתן גפן. הוא הגיע מהחומרים שמהם עשויים מיתוסים: צאצא לשושלת דיין מנהלל, קצין צנחנים, גיבור מלחמה. אבל אז הגיעה מלחמת יום הכיפורים, והכול נשבר. החוויה המטלטלת של הקרבות וההכרה בפער בין הסיפורים למציאות, הפכו אותו מנסיך הממלכה למבקר הלאומי - זה היחיד שמותר לו לומר למלך שהוא עירום. גפן פיתח אישיות כפולה ומבריקה: ביום, הוא היה האיש שכתב את "הכבש השישה עשר" ועיצב בעדינות ובהומור את עולמם של ילדי ישראל. בלילה, על הבמה ובטוריו בעיתון, הוא היה סאטיריקן חסר רחמים שהשתמש בשפה חדה, מצחיקה וכואבת כדי לנתח את החברה הישראלית, את תרבות השכול שלה, ואת מנהיגיה. הוא החליף את העברית הגבוהה והפואטית של קודמיו בעברית של הרחוב, והוכיח שכדי לדבר על פצעים, לא תמיד צריך מילים מקראיות; לפעמים, מספיקה בדיחה טובה וקצת אמת בפרצוף.


מהנביא למבקר: המסלול המלא של השירה הישראלית

אז מה הסיפור שארבעתם מספרים לנו ביחד? זהו סיפור התבגרותה של חברה, כפי שהיא משתקפת בתפקיד שלקח על עצמו המשורר בכל דור. ביאליק, "הנביא", הגיע כשהעם היה זקוק לחזון ולכיוון, והוא סיפק להם מפה רוחנית ושפה משותפת. אחריו, כשהחזון הפך למאבק פיזי עקוב מדם, הגיעו "העדים", גורי וקובנר. תפקידם היה לתעד את מחיר המסע, להפוך את הכאב למורשת ולהבטיח שאף קורבן לא יישכח. לבסוף, כשהמדינה התבססה והחלה להסתכל על עצמה במראה, הגיע תורו של "המבקר" יהונתן גפן. תפקידו היה לשאול את השאלות הקשות, להצביע על הסדקים, ולהזכיר לכולם שגם מאחורי המיתוסים הכי גדולים מסתתרים בני אדם. המסע מהנביא למבקר הוא סיפורה של חברה שלמדה לא רק לחלום ולהילחם, אלא גם לפקפק, לבקר, ובסופו של דבר – להכיר את עצמה טוב יותר.

הם לא על המדף, הם בתוך הוויכוח

טעות לחשוב על ארבעת היוצרים הללו כעל דמויות היסטוריות ששייכות למדף הספרים. הם חלק פעיל ונושם מהשיח הישראלי גם ברגע זה. כשמחפשים מילים לטקס זיכרון, מצטטים את גורי. כשרוצים להבין את שורשי התרבות החילונית, חוזרים לביאליק. כשדנים בגבולות המוסר והנקמה, קולו של קובנר מהדהד בחדר. וכשמתעורר ויכוח פוליטי סוער, סביר להניח שמישהו ישלוף ציטוט שנון של גפן. הם לא כתבו את ההיסטוריה וסגרו את הדלת; הם השאירו לנו ארגז כלים רעיוני ורגשי כדי שנוכל להמשיך ולפרש את המציאות המורכבת שלנו. להקשיב לדיאלוג המתמשך ביניהם - בין החזון, הזיכרון, הזעם והאירוניה - זה להחזיק ביד את המפתח להבנת הסיפור הישראלי, סיפור שעדיין ממשיך להיכתב. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: אדף, באר, גפן, טנא, מגד

פתרון 4 אותיות: גורי, לאור, סומק
פתרון 5 אותיות: טהרלב (משורר וסופר ישראלי, בין שיריו: "חסקה" ו"גבעת התחמושת"), קובנר
פתרון 6 אותיות: ביאליק
פתרון 7 אותיות: איזקסון
פתרון 8 אותיות ומעלה: 
פתרון של שתי מילים ומעלה: אבא קובנר, איל מגד (סופר ומשורר ישראלי, מחבר הספר "חיים שנעזבו"), בנימין טנא, חיים באר, חיים גורי, חיים נחמן ביאליק, יהונתן גפן, יורם טהרלב, יצחק לאור, מירון איזקסון, רוני סומק, שמעון אדף 

ביטויים דומים: משורר וסופר ישראלי, משורר וסופר ישראלי מילון, משורר וסופר ישראלי פירוש, משורר וסופר ישראלי 8 אותיות, משורר וסופר ישראלי תשבץ
מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!