שיר למילים חיים גורי | שיר למילים חיים גורי תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה שיר למילים חיים גורי . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה שיר למילים חיים גורי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

הקול שנתן למדינה את המילים

איך אומה צעירה לומדת לדבר על אובדן? מי מספק לה את המילים הראשונות לתאר גבורה, כאב וזיכרון? במקרה של ישראל, התשובה קשורה באופן בלתי נפרד לשמו של חיים גורי. הוא לא היה רק משורר; הוא היה לוחם פלמ"ח בשטח, עיתונאי חד וקולנוען שחפר בארכיונים. השילוב הנדיר הזה אפשר לו להפוך לקול האותנטי של דור שלם – "דור תש"ח". שמו של הדור הזה נגזר מהשנה העברית ה'תש"ח (1948) – השנה בה פרצה מלחמת העצמאות והוקמה המדינה, אירועים שעיצבו את זהותו עד היסוד. גורי לא כתב ממרחק, הוא יצק את חוויותיו האישיות והקולקטיביות אל תוך שירים שהפכו לפסקול של הקמת המדינה. ארבעה מהם בולטים במיוחד, וכל אחד מהווה פרק אחר בסיפור הישראלי: "נשוטה נשוטה", "הנה מוטלות גופותינו", "באב אל וואד" ו"הרעות". לקרוא אותם היום זה לא רק שיעור בהיסטוריה, אלא מסע אל ה-DNA הרגשי שממנו צמחה החברה הישראלית.

השיר שנולד מתוך זעם בלב ים

עוד לפני שהתותחים רעמו, המאבק התנהל על גלי הים, והפסקול שלו היה שיר מחאה טעון בכעס ותקווה. "נשוטה נשוטה", שנכתב ב-1945, הוא תמצית האנרגיה הגולמית של תקופת ההעפלה. דמיינו את הסיטואציה: יוחאי בן-נון, מפקד בפל"ים, מבקש מחברו הצעיר, חיים גורי, להתאים מילים עבריות למנגינה רוסית סוחפת. התוצאה אינה שיר הלל, אלא קריאת תיגר. היא לוכדת את תחושת העלבון הצורב של ניצולי השואה המביטים בחופי הארץ המובטחת המתרחקים מהם, כשהם מגורשים לקפריסין. השיר נוטף מרירות ("זרים בביתנו, ארצי הסגורה"), אך מתפוצץ בפזמון שהוא הבטחה נחרצת: "עוד נחזורה... ונשיבה נקם". זהו שיר של מאבק פעיל, של אנשים שמסרבים לקבל את גורלם. הוא מייצג את רוח הלחימה העיקשת שהייתה קיימת עוד לפני שהשכול הגדול של מלחמת העצמאות דרש מילים מסוג אחר לגמרי.


הרגע שבו המתים החלו לדבר

מה היה קורה אילו הנופלים בקרב היו יכולים לספר את סיפורם? בחורף 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, משורר צעיר בווינה העניק להם קול, והרגע הזה שינה את תרבות השכול הישראלית. כשחיים גורי קרא בעיתון על נפילת חבריו במחלקת הל"ה, הוא כתב מתוך סערת רגשות שיר שהיה כמעט נגנז. אך השיר שרד, ובו מהלך ספרותי מבריק: הדוברים הם המתים עצמם, בגוף ראשון רבים. "הנה מוטלות גופותינו", הם אומרים, "איננו נושמים". השימוש בקול הזה מוחק את הגבול בין החיים למתים ומאלץ את הקורא להקשיב לעדותם הישירה, ללא מתווכים. הם מוסרים דין וחשבון פשוט וכנה – "לא בגדנו... עשינו ככל שנוכל" – ומסיימים בצוואה שהפכה ליסוד הזיכרון הלאומי: "יום חדש, אל תשכח! אל תשכח!". זו לא בקשה, זו פקודה. השיר הזה הפך את הזיכרון מחובה אישית למנדט קולקטיבי.

איך הופכים שדה קרב לאנדרטה חיה

ישנם מקומות שהם רק נקודות על המפה, וישנם כאלה שנצרבים בתודעה של אומה. זהו סיפורו של "באב אל וואד", הדרך הפתלתלה לירושלים, וכיצד היא הפכה מאתר קרבות עקוב מדם לאנדרטה חיה. בשירו, גורי אינו מנסה להקים אנדרטת אבן. במקום זאת, הוא מאניש את הנוף עצמו והופך אותו לנושא הזיכרון. הסלעים, שרידי המשוריינים החלודים והדרך עצמה – כולם מצווים לזכור את שמות הלוחמים. הפנייה הישירה, "באב אל וואד, לנצח זכור נא את שמותינו", הופכת את האדמה לעדה אילמת ואת הנוף לשומר הסף של הזיכרון. אך גורי אינו מותיר אותנו רק עם האובדן. בסיום השיר, הוא נוטע תקווה בדמות הרקפות והכלניות שיפרחו במקום. זהו דימוי רב עוצמה של הטבע הממשיך במחזוריותו, מצמיח יופי וחיים חדשים מתוך האדמה שספגה את כאב המלחמה, ומבטיח שהזיכרון ימשיך לפרוח.


המילה האחת שהגדירה דור שלם

זו רק מילה אחת: "הרעות". אבל בידיו של חיים גורי, היא הפכה לקוד האתי של דור המייסדים. השיר, שנכתב כשנה לאחר פרוץ המלחמה, אינו זעקת כאב מיידית, אלא מבט מפוכח לאחור, הבוחן מה נותר אחרי שהאש שככה. התשובה שהוא מציע היא ערך הרעות, האחווה שנכרתה בדם בין הלוחמים. השיר מדבר תמיד בלשון רבים – "נותרנו", "נשאנוך", "ונזכור את כולם" – ומדגיש שהחוויה והאחריות הן משותפות. הביטוי האלמותי "את יפי הבלורית והתואר" לא רק תיאר את חבריו של גורי, אלא יצר דימוי איקוני לדור שלם. "הרעות" הפך במהירות להמנון הזיכרון הלאומי, שיר שחצה דורות והתקבע בתודעה הציבורית, בין היתר בזכות היותו השיר האהוב על יצחק רבין. הוא מסמל את המעבר מאבל על המוות לחגיגה של ערכי החיים שלמענם לחמו.

האיש שבנה את אדריכלות הזיכרון הישראלי

מקריאת תיגר זועמת בלב ים ועד להמנונים המושמעים בטקסי הזיכרון הממלכתיים ביותר – חיים גורי לא רק כתב שירים, הוא בנה את התשתית הרעיונית של הזיכרון הישראלי. ארבעת השירים הללו משרטטים מסלול ברור: מההתנגדות לדיכוי, דרך ההתמודדות עם השכול, אל קידוש האדמה כמקום זיכרון, ועד לגיבוש ערכים משותפים. העיסוק הבלתי נלאה של גורי בעדות ובזיכרון לא נעצר ב-1948. הוא המשיך אותו במלוא העוצמה כשהפנה את מבטו אל הפצע הגדול מכולם – השואה. נדמה שההתמודדות עם אובדן חבריו במלחמה על הבית הכשירה אותו למשימה הגדולה של חייו: להבטיח שלסיפורים המכוננים של העם היהודי, הכואבים וההרואיים כאחד, יהיה תמיד קול צלול, אמיץ ובלתי נשכח. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:
פתרון 3 אותיות:
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: הנמלט, הרעות
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות: הקברניט
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון של שתי מילים ומעלה: באב אל וואד (באב אל ואד), בלדה על יצחק שדה, ברוח הנושבת מן הים, הנה מוטלות גופותינו, יום יבוא אחים ונחזורה, יסמין הקטנה, מסע ערפל, מעשה ביונה, נשוטה נשוטה, על השדות הרחבים, על שפת הים, עם הליל ספינה, עקרתי אל עיר החרת, פנס בודד, שיר הותיקים, שתיקת הים, תק תק תק

ביטויים דומים: שיר למילים חיים גורי מילון, שיר למילים חיים גורי פירוש, מה זה שיר למילים חיים גורי?, שיר למילים חיים גורי 8 אותיות, שיר למילים חיים גורי תשבץ

מחפשים תשובות נוספות השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!