סופר ומחזאי אירי | סופר ומחזאי אירי תשבץ

מורדו פתרון תשחצים ותשבצים - כי ידע לא קונים בכסף.
הפעם, קבלנו את ההגדרה סופר ומחזאי אירי . בכמה צעדים פשוטים נמצא את הפתרון המבוקש.
ראשית, נסתכל על ההגדרה סופר ומחזאי אירי בתשחץ, ונמנה את מספר המשבצות המרכיבות את הפתרון. אחר כך נגולל את המסך מטה ומיד יופיע מאגר של תשובות אפשריות. על מנת להקל על החיפוש ארגנו את התשובות לפי סדר האלפבית. 

המסלול הכפול: מדבלין לטריניטי, מפריז להיסטוריה

מה הסיכוי ששניים מהקולות המהפכניים ביותר בתאטרון המודרני יגיעו מאותה עיר, ילמדו באותה אוניברסיטה, ויסיימו את חייהם באותה בירה זרה? זהו סיפורם של אוסקר ויילד וסמואל בקט. שניהם ילידי דבלין, שניהם חידדו את שכלם במסדרונות טריניטי קולג' היוקרתי. ויילד, יליד 1854, היה הכוכב הקלאסיציסט שסחף את אוקספורד; בקט, יליד 1906, היה הבלשן השקט ושחקן הקריקט המוכשר. כאן, פחות או יותר, מסתיים הדמיון. מסלול חייהם היה הפוך כמעט בכל מובן: ויילד היה איש הציבור, כוכב הטרקלינים, ואילו בקט היה איש הצללים, אינטלקטואל שהעדיף את השוליים. באופן סמלי, שניהם מצאו את סופם בפריז. ויילד הגיע לשם ב-1897 כגולה שבור וחסר כל, לאחר שחרורו מהכלא הבריטי, ומת שם בעוני ב-1900. בקט בחר בפריז כביתו התרבותי, כתב בה את יצירותיו הגדולות בצרפתית, ואף לחם בשורות המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה, לפני שמת שם ב-1989. שניהם קבורים בפריז, שני עולמות איריים נפרדים באדמה צרפתית.

אוסקר ויילד: המיתוג של "אמנות לשם אמנות" ומחירה

הרבה לפני ש"מיתוג אישי" היה מושג, אוסקר ויילד הפך את עצמו ליצירת האמנות המדוברת ביותר בלונדון. הוא היה הפנים והקול של "התנועה האסתטית", שדגלה בעקרון "אמנות לשם אמנות" - הרעיון שאמנות אינה צריכה לשרת שום מטרה מוסרית או חברתית, אלא פשוט להיות יפה. חייו היו המחשה חיה לכך: מהופעותיו הפומביות בלבוש ראוותני ועד לקישוט חדריו בנוצות טווס וחמניות. הרומן היחיד שלו, "תמונתו של דוריאן גריי" (1891), הוא אולי הניתוח המבריק והמצמרר ביותר של הפילוסופיה הזו. זהו סיפור על צעיר יפה תואר שמוכר את נשמתו כדי לשמור על נעוריו, בעוד דיוקן מצויר מזדקן וסופג את כל כיעור מעשיו. זוהי, למעשה, אזהרה נוקבת מפני חיים המוקדשים אך ורק ליופי חסר מוסר. במקביל, ויילד כבש את במות התיאטרון עם קומדיות חברתיות נוקבות כמו "חשיבותה של רצינות" (1895). הוא השתמש בדיאלוג שנון כסכין מנתחים כדי לחשוף את הצביעות והריקנות של החברה הוויקטוריאנית. אלא שהחברה הזו נקמה בו. סדרת משפטים טראגית, שהחלה כתביעת דיבה נגד המרקיז מקווינסברי (אביו של מאהבו, הלורד אלפרד דאגלס), הסתיימה בהרשעתו של ויילד ב"הפקרות רבתי" ובשנתיים מאסר עם עבודת פרך. המאסר שבר את רוחו ובריאותו, והוא מת בגלות, כקורבן של אותה חברה שהוא תיאר באופן כה מבריק.


סמואל בקט: המעבר לצרפתית וחקר האבסורד

אם ויילד היה פיצוץ של צבע, שפה ואישיות, סמואל בקט היה ההפך הגמור: מסע מכוון אל השקט, אל הצמצום ואל הריק. נקודת המפנה בחייו לא הייתה סקנדל חברתי, אלא אירוע קיומי אלים: מלחמת העולם השנייה. בקט, שחי בפריז, הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית ופעל במחתרת כנגד הכיבוש הנאצי, פעילות שעליה זכה מאוחר יותר בעיטור "צלב המלחמה". חווית החיים על סף המוות המתמיד, וההתמודדות עם שתיקה ובגידה, עיצבו מחדש את כתיבתו. לאחר המלחמה, הוא קיבל החלטה מודעת להתחיל לכתוב בעיקר בצרפתית. הוא הסביר מאוחר יותר שהמעבר לשפה זרה אפשר לו לכתוב "ללא סגנון", לנקות את הכתיבה מהפיתויים הלשוניים של האנגלית ולהתמקד במהות. התוצאה הייתה מהפכה ספרותית. בתיאטרון, הוא יצר את "מחכים לגודו" (1953), מחזה שהגדיר את תיאטרון האבסורד. על במה כמעט ריקה, עם עץ בודד, שני נוודים, ולדימיר ואסטרגון, מעבירים את הזמן בהמתנה אבסורדית לדמות בשם גודו, שלעולם אינה מגיעה. זהו מחזה שבו "שום דבר לא קורה, פעמיים", והוא בוחן את עצם ההמתנה האנושית לגאולה בעולם נטול משמעות. מחזהו "סוף משחק" (1957), המתרחש בחדר מבודד שבו אדון עיוור, משרת צולע, ושני הורים חסרי רגליים החיים בפחי אשפה, ממחיש את חווית הדעיכה והסיום האינסופי.

הבמה כמשל: הטרקלין המלא מול השממה הריקה

כדי להבין את הפער בין שני היוצרים, דמיינו שאתם יושבים בשתי הצגות, ערב אחר ערב. בערב הראשון, אתם צופים במחזה של ויילד: הבמה היא טרקלין ויקטוריאני מפואר, הדמויות לבושות במיטב האופנה, והאוויר רוטט מרוב שנינות. הדיאלוג מהיר, מבריק, וכל משפט הוא פנינה מלוטשת. הדרמה נוצרת ממה שנאמר - מסודות חברתיים, זהויות כפולות, וביקורת נוקבת על מוסכמות. בערב השני, אתם צופים במחזה של בקט: הבמה ריקה כמעט לחלוטין. אולי יש עץ בודד, אולי פחי אשפה. הדמויות הן נוודים בבלויי סחבות. השפה שלהם שבורה, מגומגמת, חוזרת על עצמה במעגלים. הדרמה כאן נוצרת דווקא ממה שלא נאמר, מהשתיקות הארוכות שבין המילים. ויילד השתמש בשפה כדי לבנות עולם עשיר ולבקר אותו מבפנים; בקט השתמש בשפה כדי להראות את כשלונה, ואת מה נשאר כשהמילים אוזלות. התיאטרון של ויילד עוסק בחברה האנושית, התיאטרון של בקט עוסק במצב האנושי.


גאולה ונפש: האלגוריה הנוצרית מול ההמתנה האינסופית

למרות שוויילד טען שאמנות עומדת מעל המוסר, יצירותיו טעונות בעיסוק כפייתי בנפש, בחטא ובגאולה. "תמונתו של דוריאן גריי" היא, בבסיסה, אלגוריה מוסרית נוצרית: כל חטא משחית את הנשמה (הדיוקן), והגאולה אפשרית רק דרך וידוי והכרה באשמה. גם באגדות שכתב, כמו "הענק וגנו", המסר ברור. הענק האנוכי זוכה לגאולה כשהוא פוגש בילד קטן, שבסיום מתגלה כדמות המייצגת את ישו, עם פצעי מסמרים (סטיגמטה) על כפות ידיו ורגליו. אצל ויילד, תמיד יש אפשרות לגן עדן או גיהנום. אצל בקט, עולם המושגים הזה התפוגג. עולמו הוא עולם פוסט-תיאולוגי. ב"מחכים לגודו", הדמויות ממתינות לגאולה (גודו), אך היא אינה מגיעה. הם תקועים במצב ביניים נצחי, לימבו ארצי. הגאולה אינה אופציה, רק ההמשכיות. אם אצל ויילד הדמויות מתמודדות עם השחתת הנפש, אצל בקט הן מתמודדות עם הישרדות התודעה בעולם שבו מושג הנפש עצמו הפך למפוקפק.

מורשת כפולה: המורד המבריק מול נביא הריק

ויילד ובקט מייצגים שני קטבים של המודרניות. אוסקר ויילד הוריש לנו את דמות האמן כמרטיר, המורד המבריק המשתמש בשנינותו כדי להילחם במוסכמות, ומשלם על כך מחיר אישי טרגי. הוא הפך לאייקון של אינדיבידואליזם וביקורת חברתית. סמואל בקט, חתן פרס נובל לספרות (1969), הוריש לנו משהו אחר לגמרי: הוא פירק את הכלים שבהם השתמש ויילד. הוא הראה לנו מה קורה כשהשפה קורסת, כשהחברה נעלמת, וכשהאדם נותר לבדו מול האינסוף. ויילד בנה ארמון מילים מפואר כדי לבקר את החברה; בקט הראה לנו את היסודות החשופים שמתחת לארמון, את האדמה השוממת שעליה הכל עומד. יחד, שני האירים מדבלין מתווים את הגבולות המלאים של הדרמה האנושית - מהזוהר החברתי ועד הדממה הקיומית. בהצלחה !

מודעות

פתרון 2 אותיות:

פתרון 3 אותיות: בקט
פתרון 4 אותיות:
פתרון 5 אותיות: ויילד
פתרון 6 אותיות:
פתרון 7 אותיות:
פתרון 8 אותיות ומעלה:
פתרון של שתי מילים ומעלה: אוסקר ויילד, סמואל ברקליי בקט

ביטויים דומים: סופר ומחזאי אירי מילון, סופר ומחזאי אירי פירוש, סופר ומחזאי אירי 5 אותיות, סופר ומחזאי אירי תשבץ, שם של סופר ומחזאי אירי, מחזאי אירי
כדי למצוא תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!
עזרנו לכם למצוא את הפתרון לתשבץ? תפרגנו לנו בלייק!